במהלך היממה האחרונה עשיתי עם עצמי ניסוי לראות כמה אוכל למשוך במיטה בלי לקום והאם אצליח להגיע ל24 שעות שינה (און-אוף כמובן, בניכוי השכמות שירותים/מים/האכלת חתולים). הרבה פעמים אני מתרברבת בזה שיש לי יכולות נמנום/שינה של תיכוניסט אבל לא באמת העמדתי את זה למבחן וחשבתי לעצמי שיום כיפור נטול-ילד יאפשר לי את התנאים לניסוי.
בכל אופן, על אף שהקפדתי להתעורר בערך כל שעתיים כמו זקנה ממוצעת, לא נכנעתי לערות ולשעון הביולוגי, התמסרתי לערפילי הנמנום המתוק והצלחתי לישון עד 1615, סהכ 14 שעות שינה. אני לא באמת יודעת למה קמתי בסופו של דבר, כנראה שגם בגלל שכאב לי הגב וגם בגלל שעמום, אבל אולי בעיקר כי החלום האחרון שחלמתי היה על האקסית המיתולוגית.
ובחלומי היא היתה מקסימה ומתוקה ובכלל לא משוגעת ולא הכניסה אותי להתקפי חרדה ולא כעסה עלי שלא סידרתי את המיטה בבוקר או שלא קמתי בזמן לעבודה, ולא הכריחה אותי לשבת לידה על הספה, או נעלבה ממני כשלא רציתי להתחבק איתה אחרי זיונים ולא הרימה עלי את היד ומיד התביישה בעצמה וגם נבהלה בעיקר כי אני הרמתי את שלי בחזרה; אבל הציצי שלה בחלום היה אותו הציצי הקטיפתי, הכבד, הרך והנהדר, עם הפטמות הכהות הגדולות שכל מגע קל שבקלים בהן היה שולח אותה לעולמות של עונג שלפעמים היו נראים לי מוגזמים מכדי להיות אמיתיים אבל היא היתה כולה אמת, קדושה, אדירה ונוראה.
בסוף שתינו הלכנו לחיים טובים ולשלום, בלי פדיונות ובלי תרנגולים והתנקנו וניחמנו.
ומה שנשאר צף בחלומות ,שלי ובטח גם שלה.
