אני חושבת על זה כל פעם שאני מתחברת, אבל בקטע ממש בריא, יש לזה שם?
אמא שלי ואני דומות ברמה שקשה להבדיל בין תמונות של שתינו מאותו הגיל. אני תוהה איך אבא שלי לא מפתח תסביכים שהעתק של אשתו בגיל שבו הם נישאו מופיעה לעיתים תכופות בבית שלו שותה בירה יושבת על רצפות ולא מפסיקה לדבר על מגדר וצריכה ביפן, דברים שלמיטב ידעתי אמא שלי אפילו לא שקלה לעשות.
אבא שלי טוען שהוא יודע באיזו פעם נוצרתי והיא ממש מרגשת. הוא סיפר לי את זה כששתינו ביחד חצי חצי בקבוק גראפה בסיצליה, כמעט איחרנו לטיסה ועוד עצרנו בתחנת דלק לשוט נוסף.
ההורים שלי טוענים שאני צריכה להיות יותר "פרינצסה" שאני מבינה את זה כלחיות בתחושה שמגיע לי יותר טוב .
המרצה שלי טוען שגם אם לדעתנו אין קשר בין 100 המאמרים שנתן לנו משהו במי שהוא כנראה מבין אותם באופן שיוצר בינהם קשר. כמו שאני מבינה את האמירות הקודמות שלי. אולי זה קשור לעובדה ולעבודה שבה אני אמא לעשר ילדות לעת לילה, ילדות שכמעט כולן עברו הטרדה במשפחה. מה שעושה אותי עצובה ואסירת תודה להוריי. הורים שהפסיקו כבר לפני שנתיים להבין למה אני מודה להם כל הזמן אבל החליטו שזה כי אני ילדה טובה.
עריכה חולנית:
או לא חולנית? הן כל-כך מתוקות שאני רוצה ללטף, במיוחד כשהן קוראות לי, אבל אסור לגעת בהן, בכלל, כי הן לא מבינות טיב מגע.
