שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

שחור לבן בעולם אפור

התחלה
לפני יומיים. 28 במאי 2020, 15:21

את הכי אישה שהיה לי

כי אצלי זה מרגיש בלילה 

כמו איזו מזרקה של אור

מגוף אחד לשני. 

בכיוונים מתחלפים

להביט בך ככה, 

טריפ טוב שלי

ישות פלאית למתמכרים. 

ואם אני מקלל תוך כדי

אז זה רק בגלל שזה לגמרי לא הוגן,

איך שאת מזיינת לי את הלב

מבפנים.

לפני 4 ימים. 26 במאי 2020, 15:15

 

מה זה בכלל כאב לעומת חיים שלמים של הנאה,

והנאה וריגוש לעומת חיים שלמים של כאב. 

הכאב הרגעי הפיזי לעומת כאב אמיתי של הנשמה. 

מישהו אמר לי שאני חלשה מידי להכיל את הכאב שאתם מדברים עליו, עם שוט וסטירות. 

והוא? 

מה הוא בכלל יודע...? 

כשהזין נכנס לטוסיק זה כואב וכואב מאוד, אבל יש לפתע הקלה עצומה, גם אם אחר כך אני לא יכולה לשבת, אני מכורה. 

אז למה שהנפש כואבת אין רגע של מנוחה? ואין אחד שיבין את מד הכאב והעוצמה.

 אז איך אתם אומרים לי שאני לא מוכנה?? 

 

  

 

 

 

לפני שבוע. 23 במאי 2020, 9:29

יש לי בבית
דג קרב אדום
בכלי קריסטל יפה
הוא שקט.
אני שקטה.
אני בוהה בו, 
הוא בוהה בי
משייט לאורך הדפנות
ואני לאורך הקירות
הוא בתוך המים,
ואני מחוץ
טובעת.

עד שאתה הגעת ועשית לי הנשמה. 

לפני שבוע. 21 במאי 2020, 22:42

קצת פחות לחשוף

קצת פחות לספר

קצת פחות לבקש

קצת פחות לשקר

קצת פחות לבקר

קצת פחות בעצמה

קצת פחות בקול

 

אם תוכלי קצת

אישה,

להיות פחות רגישה

בבקשה,

זה מפריע לי בשריר

ההכחשה,

אם תוכלי בבקשה

להיות, קצת יותר זונה. 

לפני שבוע. 19 במאי 2020, 15:31

כמה מאכזב זה לגלות שביליתי את שנותיי היפות והטובות בידיעה שמשהו לא תקין, שאני אולי חולנית, מינית, יצרית ומכורה.

שנים שהייתי מזויפת, ברחתי התנתקתי מעצמי, מגופי ומאצבעותיי.

ואתה שחשפת בפניי את העולם הזה ושלך, סחפת אותי, במילים במעשים ופרגון. 

כל שיחה איתך הרימה אותי, הקול שלך גרם לי להנעה. 

הובלת אותי אל תוך עצמי, אל קבלה ואהבה. 

ישבתי עם הרבה קולגות, והקשבנו להרצאה שלך ראיתי אותן איך הם נשבות בקסמיך, יצאתי לשירותים כמו שביקשת, לקחתי את העט פיילוט והכנסתי אותו עמוק, הנחתי לך על השולחן ואז הרמת אותו, שיחקת והכנסת לפה, התחושה הזאת חקוקה.. כמעט כמו האורגזמה הראשונה.

הפעם הראשונה והאחרונה שהכנסת אותו לפה שלי הרגישה לי כמו הסוכריה הטובה בעולם והנוזל שלך בטעם של וניל, היה הדבר הכי טעים שטעמתי בחיים. 

ואתה שלימדת אותי מה זה וניל, ואמרת לי שזאת השנה של חיי, אין לך זמן עבורי, יש לך עמותה להציל. 

ואני שרק לפני רגע יצאתי מהארון והבנתי שאני בסדר ושעולם שלם ממתין רק לי, אני פשוט בודדה, בודדה בתוך עולם אפל וקודר ומאיים. 

הבטחת שזאת השנה של חיי, אבל אין לי ציפיות לימדת אותי לא להיאחז, ואני לא נאחזת בדיוק כמו שלמדתי. 

בדיוק כמו שלמדתי שמגיע לי הרבה יותר. 

 

 

 

 

 

לפני שבוע. 17 במאי 2020, 20:36

כן כן אני חדשה, חסרת ניסיון ונילית לחלוטין. 

זה ממש בסדר להסתער בהודעות, המטרה מובנת ולגיטימית.

אך במקום ללכת עם האמת שלכם ולהיות אתם, במקום הפסיכי הזה, אתם ממשיכים להעמיד פנים.

להעמיד פנים שאתם שולטים ורגישים, שאתם יפים ואלופים. שיכולת הביטוי שלכם מפוארת, ושאין לכם אפילו רגע אחד של שקט. 

ואני מתבוננת מהצד, לפעמים מקשיבה לעתים מרימה, בכנות אמיתית ומכילה.

ואתם לא באמת נהנים ולא באמת חיים ומפנטזים, פשוט התרגלתם שהכול נגיש, והדופק שלכם חלש ממש כבר לא יציב. 

ואני נאיבית ושקטה אבל מאוד מבינה.. שהעולם שיצרתם יכול היה להיות הרבה יותר מדהים ומעניין, והרבה פחות מאיים.. 

כי בסופו של דבר כולם רוצים להרגיש ולו לרגע אחד אהובים, רצויים ויפים. 

בין אם אתם יודעים לתת מכה בטוסיק או לגעת בעמקי הלב. 

 

לפני שבועיים. 15 במאי 2020, 8:49

בוא כנס פנימה,

היכן שחם ולח

ושורף.

כשתצא.. אנגב אותך ממני, 

ונעמיד פנים שאתה עדיין כאן.

 

לפני שבועיים. 14 במאי 2020, 18:36

אני רוצה חמלה ואמפתיה ורגישות, ומנגד רוע וכעס ואכזריות.

אני רוצה יד חמה ומלטפת ושהיד השנייה תהיה סופר כואבת. 

אני רוצה שיח ועומק ואינטליגנציה, וחזות מוקפדת שתעיף אותי קדימה. 

אני רוצה אוזן קשבת והכלה וחברות, אך ממש לא רומן זה לא הכיוון.

אני רוצה ורוצה...

ועדיין לא מבינה שיש לי הכול, כי הכול נמצא בי. 

לפני שבועיים. 13 במאי 2020, 22:44

בעולם מקביל אנשים בוחרים ללכת אחרי הפנטזיות שלהם, החלומות שלהם והאהבות.

נטולי פחד וחרדה, מלאי אנרגיה ותשוקה.. קמים בבוקר עם חיוך והשלמה.

לפעמים בא לי לטעום מהעולם הזה, ולהישכח בעולם שלי.