ירושלים של זהב

השבוע היה לי סשן מאוד לא שגרתי. הסשן היה לא שגרתי כי התנאים המקדימים היו לא שגרתיים. כמה ימים לפני הסשן נפלתי מהאופניים וזה באמת כאב וכואב במידה מסוימת עד היום. אז לא היה אימפקט אבל היו הרבה דברים אחרים והיה באמת מיוחד.

הסשן התחיל בעירום שלי ולבוש שלו. אני התכרבלתי בין הרגליים שלו והסנפתי את הריח שלו. אני די בטוחה שקראתי איפשהו שריח מקושר בצורה חזקה מאוד לזיכרון. נראה לי שזאת הסיבה שהריח שלו מרגיע אותי, יש לי מספיק זכרונות בטוחים שמקושרים לריח הזה. היה לי מאוד ברור שאמנם אני לא יכולה לספוג מכות אבל אני עדיין אעשה את כל מה שאני יכולה בשביל להיות החור המוצלח שאני. התחלנו בגרון עמוק וזה הרגיש קצת כמו חזרה על חומר שכבר למדתי. זה היה נחמד לחזור על יסודות שכבר עבדנו עליהם. אחרי כמה זמן שאני באמת לא יודעת כמה זמן זה היה אדון ה' החליט להעביר אותי לחדר המיטות. היה זיון יחסית קצר שהיה מוזר כי כאבה לי הרגל ועדיין כל מה שרציתי היה שזה ימשיך. אחרי זה עברנו למקלחת וניקיתי את הזין שלו ממיצי הכוס שלי. חייבת להודות שיש באקט הזה דברים שממש נעימים לי. ההחפצה או ההשפלה או לא יודעת. באיזה שלב הוא התחיל להשתין עליי. זאת הייתה פעם ראשונה שעשינו ככה בצורה מפורשת גולדן. היו כמה פעמים שהוא דרש ממני להשתין מולו (מביך בטירוף) וזה באמת קשה. במהלך הגולדן בעיקר התרכזתי בלעצום עיניים מן הסתם אבל זה זרק אותי למטה ממש. יש רגעים באמצע סשן שאני נכנסת להלך הרוח הסאבי. הפעם הגולדן ממש עשה את העבודה. תוך כדי הגולדן הבנתי שאני חייבת להשתין גם. (הערת ביניים, נדרשתי לשתות הרבה מים לפני הסשן). נעמדתי והצלחתי להשתין קצת. לא הצלחתי את הכל, כל השאר יצא רק כשמצצתי לו אחר כך. הסשן נגמר בהקאה מגרון עמוק ובניקוי של הזונה המטונפת שהיא אני.

לסיכום, מסתבר שסשן שיש עליו מגבלות יכול להיות לא פחות ואפילו יותר מוצלח מסשן ללא הגבלה.

יש לי מנהג מגונה מדי פעם והוא לשוטט בפורום של הכלוב ולבדוק מה ההטרלה הנוכחית. השבוע נתקלתי בדיון על הבדלים תרבותיים בין דומים לבין דומיות. הייתה הודעה שמאוד הצחיקה אותי כי הייתה שם טענה נחרצת שנשלטות לא משלמות על אוכל כי מה פתאום ששולט לא יטפל בהן ושולטות לא משלמות על אוכל כי מה פתאום שנשלט לא ישרת את השולטת. מודה שניצלתי בעברי כשולטת את המוסכמה שנשלטים משלמים על אוכל אבל זה כי הייתי ענייה. לענייננו, ממש היום היה לי סשן עם גברת ה' וקיבלתי רשות להזמין את ארוחת הצהריים אחריו. עכשיו כשאני חושבת על זה גם הקפדתי לשלם חצי חצי או ששילמתי הכל במערכות יחסים קודמות שבהן אני הייתי דומיננטית.

בכל מקרה זה בכלל לא מה שרציתי לדבר עליו. בהודעה אחרת נטען שבדרך כלל מונעים גמירה מנשלטים ונשלטות צריכות לגמור כמה שיותר. מאז שהתחלתי את הדינמיקה הנוכחית כמות הגמירות שלי צנחה באופן דרסטי. מה שכן, איכות הגמירות עלתה ממש.

לסיכום, יש הבדלים מגדריים אבל בואו - אל תהיו יותר מדי סטראוטיפיים כי זה אף פעם לא נכון במאת האחוזים. וכן, זאת לא הכמות - זאת האיכות:)

תשאלו למה אני גאון. או, יופי ששאלתם. נפלתי מהאופניים אתמול ויש לי סימן כחול ענק בירך שמאל. והלכתי לעבודה היום. ולסופר עם הדיירים. לפחות אני מקפידה עכשיו לשכב על הספה ולחמם את האיזור.

#קלולסיתבליהכרה

היה ממש כיף ביום חמישי האחרון. זה התחיל במכות, המשיך ביציאה עם חברים טובים מאוד לבר והסתיים עם שימוש והחפצה שלי. כשהתחלתי בדינמיקה הזאת די פחדתי להפגין בראטיות. זה הגיוני אם חושבים על המטומטמים שנתתי להם לשלוט בי בתחילת הדרך. גברת ה' מאוד עודדה את הביטוי העצמי שלי ובמסגרתו אני גם נותנת דרור לשנינות ולחוצפה שלי. 

נחזור ליום חמישי. בהתחלה עמדתי בגבורה בסשן כואב של מלקות מרובות וללא רחמים. זה היה הסשן שהייתי אמורה לקבל בפעם שעברה ולא קיבלתי. אדון ה' גם הוסיף להשפלה וצילם הכל בוידאו ונתן לי לראות את כל המכות שקיבלתי בזמן שנחתי על הרצפה. הייתי גיבורה ולקח הרבה זמן לשבור אותי. אחרי זה, בבר, מאוד מאוד נהניתי מלסבך את עצמי בצרות. לא הייתה לי מחשבה קוהרנטית של מה יקרה אלא יותר משהו כמו "בואו נראה לאיפה זה יגיע". ל' הודיעה לי בצורה נחרצת שאני הולכת לחטוף אחרי הבר.

אחרי שחזרנו מהבר הייתה התארגנות והתיישבתי על הרצפה כשסיימתי להתארגן. כבר בזמן אמת ציינתי לעצמי שהשתפרתי מאוד ביכולת שלי לרדת למטה בתחילת הסשן. במשך הרבה זמן הייתי ממש זקוקה לזה שאדון ה' יגיד ואפילו ידרוש ממני לרדת לרצפה. כנראה שהעובדה שאני מצלמת את התנוחה הכנועה על הרצפה לאדון ה' עוזרת מאוד. די מההתחלה הייתי במוד סקרן של "אני מחכה לראות במה אני יכולה להיות מועילה ואם לא צריך אותי אז אני עיגול קטן".

הסשן התחיל בסקס של אדון ה' וגברת ל'. הוא הגמיר אותה די מהר וישר קרא לי. המחשבות שלי באותם רגעים התרכזו בתנועות ובקולות שלה כדי שאני אתאים את הלשון שלי להנאה שלה. אני צעצוע טוב ואם אדון ה' מחליט לתת אותי אני אעשה הכל כדי שהוא יהיה גאה בי. אחרי כמה זמן נדרשתי לזוז אבל להישאר קרוב. הרגשתי מועילה וזה היה כל כך נעים. מתישהו ל' דרשה שאני אעשה לה רימינג (בשביל להכין אותה לאנאלי) אז אדון ה' פשוט משך אותי דרך השיער ודחף את הראש שלי לכיוון התחת שלה. אני לא מתחברת בדרך כלל לקטע של לדחוף את הלשון שלי לכיוון תחתים של אנשים אבל כשאני במיינדסט הזה זה פשוט לא משנה. כל מה שעניין אותי באותו רגע היה איך אני מוציאה את הלשון שלי כמה שיותר החוצה.

אחרי של' גמרה היא נחה עליי. אחרי כמה דקות היא התחילה לנשוך את הירכיים הפנימיות ואת הדגדגן. בגלל שהייתי צריכה ללבוש את המכנסיים ביום המחרת הורדתי אותם ויש לי תחושה שזה הדליק אותה. הוא התחילה לרדת לי ולנשוך בירכיים/בכוס לסירוגין. זה היה מבלבל ולוהט ונעים וכואב והכל ביחד. בגלל שהייתי צעצוע ממושמע לא זזתי כי היא רצתה שאני אהיה חטיף. זה היה מאוד שונה מהפעמים שנשלטים ירדו לי. כשירדו לי בזמן שהייתי דומיננטית אני זאת ששלטה בסיטואציה. כאן לא היה לי מושג מה יקרה בשנייה הבאה. זה מאוד משחרר להתרכז בלהיות חפץ מועיל ושום דבר מעבר. זה גם מסביר למה כשקצת אחר כך אני ישבתי לה על הפנים היא עדיין שלטה בסיטואציה, כי היא זאת שרצתה שזה יקרה.

לסיכום, להיות צעצוע מין זה ממש ממש כיף. ממליצה בחום על החוויה - 10/10.

השתתפתי היום בערב בסדנת כתיבה. הרבה זמן לא כתבתי משהו יצירתי. התקופה הזאת מאוד מקשה על הכתיבה. מקווה שזה יפרוץ לי את המחסום.

אזהרת טריגר אובדנות

************

פעם בארוחת הצהריים ישבנו וניהלנו שיחה ערה על איזה דרך התאבדות כל אחת מאיתנו הייתה בוחרת. אחת אמרה שהיא הייתה קופצת ממטוס ללא מצנח, השנייה אמרה שהיא הייתה לוקחת כדורים ללא הגבלה ואני אמרתי שהייתי נכנסת לאמבטיה וחותכת את הורידים. 

כמה שנים לאחר מכן הייתי בצבא. הזמן הוא יולי 2014, המקום בסיס שכוח אל בגליל התחתון. באותה תקופה חטפו 3 נערים ששניים מתוכם למדו בכיתה של אחי הקטן. אלו היו 18 ימים של מריטת עצבים. כמעט ולא ישנתי וכמעט ולא אכלתי. אחד מתופעות הלוואי היו שקמתי ב5 בבוקר והייתי הולכת לראות דרמות טורקיות עם החמ"ליסט התורן בחמ"ל. 

שבוע אחרי שמצאו את הגופות של החטופים עליתי לשמירה בבונקר. התעצבנתי על איזה שטות שקשורה לאפוד ולא הפסקתי לצעוק ולרטון. באיזה שלב לחברה שהייתה איתי בשמירה נמאס והיא התחילה ללכת מהר מאוד. היא הלכה ואני נשארתי. 

בפוסט ההתאבדות שלך סיכמת את כל הסיפור ב3 שורות קצרות. באופן כללי הייתה לך המיומנות של סיכום מהיר של הסיטואציה. אני שונאת את העובדה שאני מדברת עליך בלשון עבר. 

עוברים בי הרבה זכרונות. חלקם מתוקים יותר וחלקם מתוקים פחות. מהבוקר אני מרגישה שאני בתוך בור של כאב. אני מקווה שאתה פחות מיוסר כרגע. 

המילים שלך תמיד היו מקור חוזקה. אני אוהבת אותך ומתגעגעת אליך בטירוף. טרול, ג'ילדה, קיפוד, אבא ובאופן כללי בן אנוש מוצלח למדי.

ההבדל בין התקף הדיכאון שהיה לי במהלך השבוע האחרון לבין התקפי דיכאון שהיו לי לפני שנים הוא הבדל נורא פשוט. למדתי לבקש עזרה מהאנשים הנכונים. במסגרת בקשת העזרה דיברתי אתמול במשך שעה עם אדון ה' על הא ודא. כשהוא צלצל הייתי במיטה מכוסה בשמיכה והעמדתי פנים שאני לא קיימת. סיימתי את השיחה כשטיטאתי את הבית, שטפתי כלים ועוד. 

עוד משהו שאדון ה' הציע לי היה שאני אגיע אליו היום בשביל לקבל חיבוק או סתם לרבוץ ליד הרגליים שלו. כמובן שלקחתי את ההצעה שלו בשתי ידיים. כשהגעתי אליו זה הרגיש כאילו יורד לי משקל כבד מהכתפיים, רק מהחיבוק. החלק הראשון של המפגש לא מכיל בתוכו הרבה התרחשויות. אני פשוט חיבקתי לו את הרגל והסנפתי לו את הזין - מאיזה שהיא סיבה הריח של הזין שלו נותן לי הרגשה בטוחה. באיזה שלב ביקשתי ממנו סשן קאטינג. יש לי עניין עם לבקש דברים, זה מרגיש לי כמו הפגנת חולשה ואני לא אוהבת להפגין חולשה. הוא אמר שלא כרגע אבל אמר כל הכבוד שביקשתי.

באיזה שלב נזכרתי שהוא שכח אצלי סלוטייפ שחור אצלי בבית והבאתי לו. בשלב הזה הוא התחיל סשן ואני כמו מפגרת התחצפתי. 

לסיום -

החטא:

העונש:

ולסיום סיומת:

חייבת להודות שממש אבל ממש לא התגעגעתי לדיכאון פעיל. התחושה הזאת שאני נמצאת בתחתית של בור שהדפנות שלו משומנות בזפת ושמן ואי אפשר אפילו לחשוב על לטפס למעלה. היום קמתי בבוקר ויצאתי מהמשמרת בעבודה, הלכתי לפסיכולוגית ושטפתי כלים. שטיפת הכלים לקחה ממני כל קמצוץ אנרגיה שהייתה לי. אחד התסמינים שמתחילים אצלי בדיכאון זה הקושי לישון. או שאני לא נרדמת או שאני מתעוררת אחרי שעתיים ולא נרדמת יותר. למזלי בתקופה האחרונה אני מתמודדת עם הסוג הראשון של הקושי לישון. 

אחד מהדברים המוזרים לאחרונה זה שאנשים בריאים נפשית מתמודדים עם דברים שאני מתמודדת איתם במשך יותר מעשור. 

אין פואנטה, תבכו.

ולכן גם אם ממש ממש קשה לי והדיכאון המחורבן התפרץ אני אעשה את מה שאני יכולה בשביל לקיים שגרת חיים נורמלית עד כמה שאפשר. 

עכשיו קחו מימז

תרגום:

כשהוא מושך לך בשיער ושואל "מי ילדה טובה?" את תפסיקי למצוץ ותגידי לו שלפי קאנט ערך האדם הוא אינסופי. אני ילדה טובה רק בגלל שאני מביעה רצון חופשי (אני לא בטוחה איך הכי טוב לתרגם rational will, אם יש לכם תרגום טוב יותר אז תגידו לי בתגובות). טוב הלב שלי נובע מחוש הצדק שלי וזה מרגיש כל כך נכון, תינוק.