לפני 3 שנים. יום ראשון, 15 באוקטובר 2023 בשעה 16:12
(אני הולכת לספר פה על סשן שעשיתי היום אז למי שפחות מתאים אני ממש אבין וניפגש בימים טובים יותר ❤️)
אתמול אדון ה' בא אליי פעם ראשונה. עד עכשיו גרתי אצל אמא שלי כי סיבות אז נסעתי אליו כל פעם. סיימתי לעבור לבית שלי ביום שישי לפני שבוע. כן אני יודעת, מצאתי תזמון נהדר.
כשהוא הגיע כשכשתי בזנב שאין לי מרוב התרגשות. הסשן היה טוב. הוא לא ויתר לי אפילו שממש התבכיינתי. היה לי קשה להיות בתוך הסשן כי המחשבות על המצב כל הזמן היו שם במאחורה של הראש.
אני מתקשה למצוא את המילים בשביל לתאר את התחושות שהיו לי אתמול. למקרים כאלה משתמשים בתמונות. זאת תמונה שאדון ה' צילם בזמן האפטר קייר כשהייתי עסוקה בלייבב ולרחם על עצמי.
לפני 3 שנים. יום ראשון, 1 באוקטובר 2023 בשעה 21:24
מצטברים אצלי כל מיני דברים שמקשים על שמירת מצב הרוח. עוד קצת פחות מחודש האזכרה של אבא שלי. תמיד חודש לפני האזכרה כל אחד חוטף את הסיבוב שלו בדרך הייחודית שלו. אצלי זה הדיכאון. גם חזרתי מהחופשה שלי בסיני ישירות לסופש עם המשפחה. אני אוהבת אותם אבל זה היה לי קצת יותר מדי. אה ואני עוד יומיים מקבלת אז זה מוסיף למצב ההורמונלי המדהים שלי.
אחת מהתגובות האוטומטיות שלי כשיש לי לחץ בחיים זה השתבללות. כשאני עם הלן אני לומדת לאט לאט לשתף כשקשה לי. היום בבוקר שיתפתי בקושי וזה עזר. הקטע הטריקי הוא להבין למה המצב רוח שלי נהיה כל כך ירוד. רק עכשיו כשהתחלתי לכתוב את הפוסט הבנתי שזה עניין של שילוב ושהתאריך של האזכרה משפיע.
האמת שטוב לי בחיים. כרגע באופן נקודתי יש כמה קשיים אבל זה יחלוף ובקרוב. אחד מהדברים שהכי שעשעו אותי בקשר לגברת ה' זה הקטע שלא ידעתי להניח את האצבע על מתי מערכת היחסים הזאת נהייתה מה שהיא היום. היום קיבלתי משימה לדפדף בהיסטוריה ולתת תאריך לתחילת הדינמיקה. הייתי בטוחה שזה יהיה 4 חודשים בלחץ אבל מסתבר שזה 7 חודשים כבר. זאת פעם ראשונה שאני לא תוהה לעצמי אם אני אמשיך את המערכת הזאת. עד עכשיו תמיד היה לי בראש במערכות יחסים קודמות שאולי ניפרד בקרוב. יש כאן איזה ביטחון ויכולת שלי להישען.
אור ואהבה❤️
נ.ב. אני בשבוע של מעברי דירה ואני רק מחכה לרגע שאני אוכל להזמין את אדון ה' אליי🫠
אני לא ממש כותבת כאן לאחרונה. אני צריכה איזה פניות בנפש בשביל לכתוב על דברים עמוקים ולא ממש היה לי זמן לנשום בחודשים האחרונים.
אני בחופשה יחסית ארוכה בסיני מאתמול בבוקר. הרגע הזה שההילוך יורד בו זה רגע מאוד מלא באוויר. עצם הישיבה על יד הבריכה, לקרוא ספרים, לשמוע מוזיקה. גם לאכול צלחת ענקית של פסטה שרימפס ברוטב בשמל נהדר ב23 שקלים עוזר לשלוות הנפש.
אני חושבת שהחזקתי כל כך הרבה דברים במשך יותר מדי זמן. הייתי בראיון עבודה ביום רביעי. לקח לי זמן להודות בפני עצמי אבל אני מביאה לידי ביטוי חלק מאוד קטן מהפוטנציאל שלי בעבודה בדירה. כנראה שהייתי צריכה את הפיילוט בעבודה השנייה כדי להבין את זה אבל עדיף מאוחר מאשר אף פעם.
כשהייתי בהתקפים פעילים של הדיכאון אני זוכרת שממש התבאסתי שאני לא מסוגלת לעבוד כמו שהייתי עובדת פעם לפני הדיכאון. היום אני עובדת יותר ממה שעבדתי לפני הדיכאון. מעבר לזה, ההבנה שבסוף אני זאת שמחליטה על כמה, למה ואיך אני עובדת זאת הבנה חשובה.
אני לא אוהבת את הפוסטים האלה שלי. זה כאילו שיש פואנטה אבל צריך לחפש אותה. אולי הפוסט הבא שלי יהיה יותר קוהרנטי.
לפני 3 שנים. יום ראשון, 10 בספטמבר 2023 בשעה 15:32
אז אתמול הייתי בפמדום. היה ממש כיף ולאורך היום התעוררו להם איברים שונים בגוף והודיעו לי שהם חבולים. מתוך הרשימה (החלקית) אפשר למצוא את השכמות ואת החלק העליון של זרוע ימין.
אני יכולה לשבת ולכתוב על מה שקרה בפמדום אבל האמת שזה אינטימי מדי בשביל הפלטפורמה הנוכחית. אני כן רוצה לכתוב על קטע קטן שקרה שם. אני בליינית די ותיקה בפמדום וברוב מוחלט של המסיבות שהייתי בהן באתי בתפקיד השולטת. מה שזה אומר זה שאנשים מכירים ואוהבים אותי בפמדום.
אחרי ההקדמה אני אספר שאתמול באתי עם קולר ושרשרת. תמיד הייתה מישהי שהחזיקה את השרשרת מהצד השני. אני אוסיף ואגיד שכשאני נמצאת במיינדסט הסאבי אני מאוד פגיעה. אחד מהדברים שאני תמיד שמה עליהם דגש לפני יציאה למסיבה זה הרצון שלי שישמרו עליי במהלך המסיבה. אני לא מסוגלת לשמור על עצמי כשאני במצב כזה. אני אהיה טיפה דרמטית כדי להעביר את הנקודה. אחד מהסיבות המרכזיות שאני מסוגלת לשחרר את השליטה היא כי יש שם מישהו בצד השני שקודם כל לוקח אותה ודבר שני נותן לי קרקע יציבה כדי שאוכל להרשות לעצמי להיות פחות יציבה. אתמול הגעתי לעומקים חדשים. אני בדרך כלל לא בוכה בסשנים. הסיבה היחידה שאני בוכה היא בגלל טריגרים ואז זה לא ממש בכי חיובי. אתמול בכיתי כי הייתה לי סגירת מעגל רגשית עם משהו. אני עוד לא רגילה לזה שאוהבים אותי.
אחרי כל הדברים האלה אני חושבת שדי ברור שמי שלוקח את כל ההחלטות לגביי ברגעים האלו הוא מי שמחזיק בשרשרת שלי. יש כלל נורא ברור שאנשים פשוט אוהבים להתעלם ממנו שאם יש מישהו עם קולר אז מבקשים רשות לגשת מהדומ.ית. אתמול שני אנשים באו לחבק אותי כי הם חברים טובים שלי. שניהם קיבלו נביחות שהם היו צריכים לבקש רשות ממי שמחזיקה את השרשרת. בהתחלה לא הבנתי למה הם קיבלו את הנביחות ואז לאורך כל המסיבה קלטתי איך חברים אחרים שלי שולחים אליי מבטים חמים אבל מכבדים ונשארים במרחק בטוח. יש סיבה שצריך לקבל את הרשות ממי שמחזיק את השרשרת. השיא אגב היה כשחטפתי מכות באיזור של פינת האימוץ וחברה ממש טובה שלי עברה שם. לא ראיתי אותה כמה חודשים ופשוט הסתכלנו אחת על השנייה וממש חייכנו.
אני לא בטוחה שהנקודה עברה אז אני אנסה עוד פעם. אני לא יכולה לזרוק את עצמי לתוך החוויה של ההתמסרות אם מתייחסים אליי כאל השולטת שפעם הייתי. וזה כולל את ההתעלמות מהאדם שבחרתי שיחזיק את השרשרת שלי.
גדלתי בבית שהייתה בו אהבה במידה אבל מגע לא היה משהו שאמא שלי יזמה. זה קצת מצחיק כי אחד השירים האהובים עליה זה "כל שעה נשיקה כל שעתיים חיבוק" של חוה אלברשטיין. חוויה שאני זוכרת שחזרה על עצמה בגיל ההתבגרות זה שהייתי מבקשת מאמא שלי חיבוק והיא לא הייתה מבינה מה יש לי. בשנים האחרונות היא למדה לתת לי חיבוקים ועכשיו כשאנחנו נפרדות אני נותנת לה חיבוק ונשיקה בלחי.
כל ההקדמה הזאת היא בכלל בשביל להסביר למה אני כל כך מתרגשת מבפנים מכל מגע רך ומכיל כלפיי. כמעט כל סשן נגמר איתי על הרצפה מתכרבלת עם אחת הרגליים של גברת ה'. אחת הדרכים הכי קלות להשתיק אותי זה ללטף אותי בראש. אני בכלל שולטת אכזרית מלמטה ודורשת מלא חיבוקים.
היום בבוקר עוד סוג של ישנתי וקיבלתי נשיקה על המצח. אני מנסה להבין למה זה מציף אותי בתחושת חמימות עד עכשיו. כנראה כי אני סוף סוף מצאתי את המקום שאוהבים ומכילים אותי.
לפני 3 שנים. יום רביעי, 30 באוגוסט 2023 בשעה 15:11
יש את הקטע הזה תמיד במאנץ' או במסיבה שמכירים אדם חדש וממתינים לשמוע מה הכינוי שהאדם בוחר להציג את עצמו. אצלי זה נורא פשוט, אני תמיד אומרת שאני יעל וירושלמיתבדם מהכלוב ומוזמנים לקרוא לי בשתי השמות.
שמות וכינויים זה חשוב. זה גם חשוב מי מקבל את הזכות לקרוא לי באיזה כינוי. אחת הדרכים הקלות לעצבן אותי כאן בכלוב היא לקרוא לי יעלי. האנשים היחידים שמותר להם להשתמש בשם החיבה הזה הם או קרובי משפחה גרעיניים או חברים ממש ממש טובים.
לאורך החודשים האחרונים צברתי לעצמי כמה וכמה שמות חדשים. זה התחיל עם "ילדה", המשיך עם "צעצוע" והגיע לשיא עם "זונה" ו"חור". אה גם היה "סמרתות" כשאני חושבת על זה, זה כינוי חמוד. ו"שלולית", לא לשכוח. השמות האלה עזרו לי לעבור את התהליך הזה של הכניסה למקום הכנוע בהרבה יותר קלות. אני מרגישה הרבה יותר מוחזקת במערכת היחסים הזאת.
היה לי שבוע לא קל. השבועות האחרונים נוטים להיות כאלה. הסשנים עם גברת ה' די היו הדבר המרכזי שהשאיר אותי שפויה. הידיעה שעוד מעט אני אלך מהעבודה ואהיה מתחת לרגליים שלה ויהיה לי שקט בראש עזרה לי לשרוד את העומס בעבודה. אתמול הגעתי יחסית מאוחר למרכז כי היה קרייסיס קל בעבודה. הייתה ישיבת דירה שעברה לטונים מאוד לא נעימים של הדיירים. אדון ה' שאל אותי איך היה בעבודה והאמת היא שכל מה שרציתי היה להניח את הראש על הרצפה ולחבק לו את הרגל.
במהלך השבוע האחרון בכל פעם שדיברתי עם גברת ה' על הסשן שיהיה ביקשתי שהפעם יהיה סשן רגוע. אמנם קצת כואב לי לשבת על התחת היום מהאימפקט והתעוררתי בלילה לסשן cnc טהור אבל לא היה אנאלי הפעם. זה היה משמעותי עבורי. חשבתי על הבקשה שלי כשהייתי בדרך למרכז אתמול ותהיתי אם זה נחשב שליטה מלמטה. אני חושבת שלא. להביע צרכים ולהגיד בקול שאני צריכה קצת הפסקה מאקט כזה או אחר זה חלק מהחובות שלי להלן. אין לה שימוש בצעצוע שבור. אז באופן די אירוני באמת היה סשן רגוע יחסית.
היה לי ממש כיף אתמול. אני חושבת שהתמכרתי לתחושה הזאת של נשיכות. הרגשתי כמו חטיף:)
