ירושלים של זהב

נכנסת לכלוב כדי לכתוב פוסט מטומטם, קוראת פוסט אחת שמשאיר אותי מעולפת ועוד אחד שכתוב בכותרת שלו שיש תמונה.

(אני ברכבת הקלה בירושלים)

אירוניה זה כשאני לא הייתי חולה לדקה במשך 3 שנות קורונה ואז נהייתי חולה אחרי שנסעתי למלאגה עם הפועל.

#אני בסדר סתם מקטרת

#אשכרה לא הייתי במשחק אתמול סעמק

#אני מסכנה, מאוד

#אה, ואני בדרך למשמרת סופש חראעלהחייםשלי

#לייקים ותגובות נחמדות בלבד יתקבלו בברכה 

#אוהדי הצהבת מתבקשים לשמור את מה שיש להם להגיד מחוץ לבלוג שלי

באמת שאני לא רגילה לצד הזה בי שרוצה שישתמשו בו ויורידו אותו למטה. כאילו, אני בן אדם חזק ועצמאי ואני יכולה לעשות הכל לבד. 

בכל מקרה, נדרשתי לכתוב מה אני רוצה שאדון ה' יעשה לי ממש ברגעים אלו אם הוא היה כאן. קודם כל הייתי רוצה ליטוף בראש ואת הציפורניים שלו בקרקפת שלי. ואז להיות על הברכיים מולו, זה משתיק את המחשבות. הייתי רוצה גם שימוש בויברטור החדש שהגיע היום. ומלא מכות, עד שיימאס לו. זאת אומרת, אם אני אחזיק מעמד עד שיימאס לו. הייתי רוצה למצוץ לו ולהיחנק לו על הזין. ולקבל מלא מחמאות שאני עושה את זה טוב וכל הכבוד על ההשקעה שלי. והכי הכי הייתי רוצה זה לשכב על הגב, להסתכל לו ישר בעיניים ולדעת שעכשיו הוא יזיין אותי עד שאני אהפוך לבובת סמרטוטים. ועוד קצת אחרי זה. לא סליחה, הכי הייתי רוצה שהוא יחבק אותי אחרי. 

אני כותבת את הפוסט הזה בתור משימה ומסמיקה בטירוף תוך כדי. אבל לא באמת אכפת לי. אני רוצה שהוא ייקח את הדבר הזה שאני לא יודעת איך קוראים לו. אולי התמסרות, אולי.

נחתתי הערב ממלאגה. איזה טירוף היה.

נ.ב.

הפועל אני מכורה לרגעים איתך.

#עוד פחות מ72 אני טסה למלאגה ואני על קוצים.

#נשאלת השאלה איך אני מצליחה לקבל שיעורי בית גם אחרי שסיימתי את התואר. 

#אני גמורה מעייפות וכל מה שבא לי זה להיכנס למיטה ולא לצאת ממנה לפחות 12 שעות.

#המחשבה העוקבת למחשבה הקודמת זה איזה יופי שאני מתפקדת ויש לי לוז מלא. היו לי מספיק חודשים שלא הייתי מסוגלת לתפקד ככה.

#אני צריכה לסיים עם התיאום מס המזדיין הזה, די זה כסף שלי וזה כבר לא מצחיק. 

#אתמול הייתי בדירה שהיא לא הדירה הקבועה שלי בעבודה שלי. אני מעריכה את הדיירים שלי, הם בסדר גמור 🥴🥴🥴

#אני טסה למלאגה לפיינל פור אירופי של הפועל, כבר אמרתי את זה?

#אני לא יודעת מה לעשות לגבי התואר השני שלי, פתאום אני חושבת שכדאי לי ללכת על כיוון טיפה שונה. 

#אוף אני כל כך עייפה.

#כאילו, אלוהים יודע איך קמתי בזמן היום בבוקר. 

#אני התחלתי די במקביל שתי מערכות יחסים די משמעותיות שממש עושות לי טוב. הקטע המצחיק הוא שהן היו לי מתחת לאף במשך איזה שנה.

#זה עדיין מרגש אותי שאני מצליחה לשחרר בסשנים ובכללי ולתת את השליטה לגורם שהוא לא אני.

#בנימה אקטואלית, אני כמעט בטוחה שעברתי אונס באחד מהסשנים שהיו לי בתחילת הדרך בכלוב.

#תשמרו על החדשים.ות כאן בכלוב, בסדר?

#אני. טסה. למלאגהההההה.

#זה ממש מרגש אותי בגלל שזה משחק ראשון שאני טסה עם הפועל.

#וכי העונה הזאת ממש מרגשת אותי.

#השחקנים עפים אלינו מיד בסיום המשחק כאילו ירו אותם מלוע של תותח. 

#בסך הכל טוב לי.

המוטו שלי לגבי סשנים מוצלחים הוא שברגע יש הכנה מנטלית נכונה אז רוב העבודה נעשתה כבר. זה נכון לכל המשתתפים בסשן לא משנה מה ה"תפקיד". 

לאחרונה אני חוזרת לחקור ולפתח את הצד הנשלט שלי. כשרק נרשמתי לכאן התחלתי בתור נשלטת. הימים היו ימי קורונה וסגרים ואני קלולסית רצינית שרק רוצה לחוות ולטעום עוד ועוד. התוצאה הברורה הייתה שנכנסתי לסשנים עם טיפוסים מאוד מפוקפקים ומאז אני סוחבת איתי טראומות מיניות. 

אחת הטראומות שלי קשורה לאוראלי. לקח לי הרבה זמן להבין מאיפה הגיעה הרתיעה שלי מהנושא. זה היה בסשן שהוא לקח ממני את הכל. אמרתי כמה פעמים מילת ביטחון באותו סשן והוא בכל פעם עצר לכמה דקות והמשיך בסשן אחרי זה. הייתי תמימה אז חשבתי שככה אמור להיראות סשן. באיזה שלב הוא הוציא את הזין שלו ואמר לי למצוץ לו. אחרי שמצצתי לו הוא הסתכל עליי ואמר שאני מוצצת גרוע. מאז כמעט ולא מצצתי. בואו נגיד את זה ככה, אף פעם לא מצצתי ממקום שאני לא בשליטה מוחלטת בסיטואציה. 

אחרי ההקדמה אני אספר לכם על הסשן שהיה לי ביום שלישי בלילה. באתי אליו מאוד מאוד טרודה ועם מלא רעש לבן בראש. בזמן האחרון קשה לי עם האירועים שקורים ברחובות המדינה המטורללת שלנו. בלי קשר לזה, אני מאוד עמוסה בעבודה שלי והייתי צריכה את פריקת הלחץ הזאת. 

לפני הסשן כתבתי שני פוסטים של פנטזיה. לרוב אני לא מתחברת לכתוב את הז'אנר הזה אבל זה פשוט יצא ממני. אחת מתופעות הלוואי של הפוסטים ההם הייתה שהדלקתי את עצמי ואת הפרטנר שלי.

אני לא יודעת איך לתאר את מה שהלך שם. כאילו אני יכולה לתאר את האקטים שבוצעו. חטפתי מלא מכות בתחת והייתי ממש גיבורה לשאלתכם. אבל זה לא מעניין, זתומרת זה לא הכי מעניין שקרה שם. אחד הפטישים שהכי מדליקים אותי זה החפצה. משני הצדדים. עכשיו אני לא יכולה להיות חור מוצלח אם אפשר להשתמש לי רק בחור אחד מתוך שלושה נכון? אפילו אם הסיבה שאי אפשר להשתמש בשני החורים זה בגלל טראומות. 

אני לא יודעת איך לכתוב את זה אז אני אכתוב את זה מבולגן ומי שיבין יבין. הצלחתי למצוץ ולהיחנק על זין השבוע. אני כל כך גאה בעצמי ובפרטנר. היופי הוא שאני יזמתי את המתיחה של הגבול הזה, לא הוא.

נ.ב. אני טסה למלאגה עוד שבוע לפיינל פור של הפועל ואני מתרגשת פיצוצים.

בנוהל, פנטזיית cnc אזהרת טריגר וכל הג'אז הזה. אין צורך לדווח לי על הפוסט אפשר פשוט לא לקרוא אותו. 

*****************

"מי... מי אתה?"

"אני הסיוט שלך עד שיימאס לי."

היא מנסה למשוך את השלשלאות עוד פעם. הפעם היא פוגעת לעצמה ביד, אני רואה עור משופשף חזק. אני נעמד וצועד לכיוונה כמה צעדים. היא נצמדת אל הקיר ומתקפלת בעצמה כמו אולר. אני מתכופף אליה ושולח את יד שמאל אל השיער שלה. אני מזיז אותו אל אחורי האוזן ומלטף לאט את הלחי. אני שומע נשימות קצרות ושטוחות. אני רואה אישונים מורחבים מרוב בהלה ורעד קטן וכמעט בלתי מורגש. אני תופס לה בסנטר ומכריח אותה ליצור איתי קשר עין.

"השאלה היותר מעניינת היא מי את."

"בבקשה תיתן לי ללכת אני מבטיחה לא לספר כלום לאף אח-"

היא לא מספיקה לסיים את המשפט לפני שאני נותן לה סטירה מצלצלת עם יד ימין.

"לא הבנת, את מדברת רק מתי שאני שואל אותך שאלה ורק את התשובה. ברור?"

היא מייבבת. 

אני מרים טיפה את הקול ומגביר טיפה את הלחיצה בסנטר.

"ברור?"

"כ-כן."

"יופי, עכשיו- מי את?"

"השם שלי זה הילה."

אני מלטף את לחי ימין שלה ונותן לה סטירה. פחות חזקה הפעם.

"תשובה לא נכונה, תנסי עוד פעם."

היא מתנשמת במהירות.

"נו?"

"אני לא יודעת מה התשובה הנכונה!"

אני מחייך ועוזב לה את הסנטר. היא חוזרת לתנוחת העובר שהיא הייתה בה ממקודם. 

"את עוד תדעי מה התשובה הנכונה, מבטיח לך."

אני נעמד וטופח בידיי על הירכיים. לאחר בחינה של האישה העירומה והמבוהלת שנמצאת על רצפת המרתף שלי אני מחליט שהגיע הזמן לשלב הבא בתכנית שלי. אני משחרר אותה מהשלשלאות ואז אני מרים אותה ואוזק אותה אל ספסל עם מקומות יעודיים. היא לא נאבקת בי, כנראה שומרת את האנרגיות לאחר כך. חכמה. אני לוקח את תיק כלי המשחיט שיש לי ומניח אותו בדיוק בזווית שהיא תראה. אני שומע שאיפה מהירה ומחייך חיוך ממש גדול. אני נעמד מאחוריה ומתחיל בספאנקים עם הידיים שלי. אחרי בערך 10 היא מתחילה לצרוח. אני ממשיך עוד ובערך אחרי 30 ספאנקים התחת שלה מקבל צבע אדום יפה כזה. אני נותן לה 50 בסך הכל ומפסיק. בובת סמרטוטים, היא אפילו לא בוכה. רק רועדת. אני הולך לחלק הקדמי ומתכופף אל הראש שלה. יש לה שבילים של דמעות שירדו והשיער שלה מבולגן טיפה. היא בוכה בלי דמעות כרגע ואני שולח יד אל הפטמות שלה ומושך טיפה. בתגובה אני מקבל עוד צרחה. אני מסובב את הפטמות כמו שהיו מסובבים את הכפתור של הרדיו במכוניות של פעם. הראש שלה נשמט למטה ואני רואה דמעות מתנפצות אל הרצפה. אני ממשיך לשחק בצעצוע החדש שלי ונהנה ממוזיקת הרקע של הצרחות. 

מתישהו נמאס לי ואני חוזר לשבת מולה עם הבירה שלי. בזמן שאני נהנה מהבירה הקרה שלי היא חוזרת לנשום יחסית רגיל. היא מתחילה לרעוד מהקור. אני מחכה כמה דקות ומכסה אותה בשמיכה, אני לא מעוניין שהיא תהיה חולה. היא ממלמלת תודה ואני מגחך ואומר לה על לא דבר. כשאני מסיים את הבירה אני רואה שהיא נרדמה. אני משחרר אותה מהספסל, נושא אותה אל המזרן, אוזק אותה אל הקיר והולך.

דיסקליימר: מדובר בפנטזיה cnc. מי שמתכוון להיות יפה נפש וידווח לי על הפוסט שיעצור, יספור עד 10 ופשוט לא יקרא את הפוסט שלי. בלי קשר, מדובר בפנטזיה אלימה אז אני שמה אזהרת טריגר.

***************

אני יושב בטנדר וצופה אל הרחוב. היא אמורה להגיע ממש עוד כמה דקות. אני מתמתח במושב ונאנח. 

"הנה זה זאת, לא?"

"כן, תניע את האוטו ותעקוב אחריה בזהירות."

אני אוהב את הימים שהיא בוחרת ללבוש את השמלה הפרחונית הקצרה. יש לה סנדלים זהובות ומשקפי שמש שמשדרים אור ושמחה. היא פונה לסמטא צדדית ואני נדרך.

"מוכן?"

"מוכן."

היא נעצרת לרגע ואני מזהה את ההזדמנות. הטנדר בנסיעה איטית ואני יוצא בזריזות מהאוטו, כורך את יד שמאל סביב צווארה ומניח מטלית ספוגה בחומר מרדים על הפה שלה שנייה לפני שהיא מספיקה לצרוח. חבל שאני באתי מאחורה, ככה לא ראיתי את המבט המבוהל שלה. היא נופלת לי בין הידיים כמו בובת סמרטוטים ואני נושא אותה אל החלק האחורי של הטנדר. אני זורק אותה לשם, עולה לקבינה וחוגר חגורה. אחרי הנהון קצר מצידי הנהג מתחיל לנסוע. 

אחרי שאנחנו מגיעים אל המרתף אני משחרר את הנהג ונשאר איתה לבד. אני מפשיט אותה מהבגדים שלה, מקפל ומניח על כיסא בצד. אני תופס בבתי השחי שלה ומושך אותה לכיוון הקיר שם מחכה מזרן ושלשלאות מקובעות לקיר. אני אוזק את הידיים והרגליים שלה. אני ניגז לפינה הרחוקה ממנה, פותח את המקרר הקטן ומוציא בקבוק בירה קר. 

אני מזהה תנועה על המזרן. אני ממתין בסבלנות בזמן שהיא מתחילה להבין איפה היא נמצאת. היא ממששת את האזיקים ומנסה למשוך את השלשלאות. אחרי כמה דקות של מאבק חסר סיכוי אני מחליט לשים לזה סוף ומכחכח בגרון.

"שלום."

מבט של איילה מבוהלת ננעץ בי.

"רוצה לדעת איפה את?"

אני רואה את הגלגלים במוח שלה זזים. היא מתחילה לצרוח. אני מחכה בסבלנות שתסיים. 

"אף אחד לא ישמע אותך צועקת."

***********

מוקדש לדוב אחד שאני מרגישה הכי בטוח בעולם בתוך הידיים שלו.

טוב זה לא מדויק, אני עושה מה שאדם אחד אומר לי. בשאר המקרים אני מתחשבת במה שחברים מבקשים ממני. בכל מקרה, קיבלתי משימה לכתוב פנטזיה ואני בסך הכל עושה מה שאומרים לי.

**************

"תחכי לי בחמש אני בא אלייך"

אני בוהה לכמה שניות במסך. אני מסתכלת מה השעה ורואה שיש לי שעה להתארגן. אני מתקלחת, לובשת טייץ וטי שירט ומתיישבת על הספה. יש לי עוד רבע שעה אז אני פותחת את הספר שלי וקוראת את אותו משפט עשר פעמים. הכוס שלי נוזל ואין לי מושג מה קורה איתי. אני מוותרת על הספר ויושבת בשקט על הספה. הרעש של המפתח מעביר בי צמרמורת ואני מסתובבת לכיוון דלת הכניסה.

"שלום ילדה, מה שלומך?"

"בסדר גמור"

הוא מצביע עם היד שלו אל הרצפה שליד הרגליים שלו ואני קמה ונעמדת לידו. הוא מחייך ומצביע עוד פעם. אני מסתכלת לו בעיניים ומחליטה לשמור את הבראטיות שלי לאחר כך אז אני יורדת על הברכיים שלי ונועצת מבט ברצפה. אני מרגישה ציפורניים בקרקפת שלי ומתחילה לנזול למטה. 

"לא לנזול ילדה"

"קצת קשה שלא לנזול כשאתה כאן"

אני שומעת צחוק גדול ואצבע נשלחת אל מתחת לסנטר שלי ומרימה את המבט שלי.

"את חמודה, יאללה קומי ותתפשטי"

אני מתרוממת ומורידה לאט לאט את הבגדים. קודם את החולצה ואז את הטייץ. לא צריך להוריד חזייה ותחתונים כי הוא אמר מראש שאני לא צריכה ללבוש היום. אני הולכת אל הספה ומניחה את הבגדים מקופלים. אני חוזרת אליו וחוזרת אל התנוחה ליד הרגליים שלו. הוא טופח לי על הראש והולך למאחורי הגב שלי. כבר למדתי מסשנים קודמים שאסור לי להציץ אז אני ממשיכה להסתכל על אותה בלטה ברצפה, היא מרתקת. אני שומעת צעדים מאחוריי והוא מופיע לי בזווית העין. יש לו כרית ביד והוא מניח אותה מתחת לרגליים שלי. הוא מתרחק שני צעדים ואני תוהה לעצמי מה הוא רוצה שיקרה עכשיו. אני לא מעיזה להרים את המבט ואני רואה את הידיים שלו נשלחות אל הפטמות שלי. זה כואב כשהוא מושך ככה. אני משחררת אנקת כאב קטנה והוא משחרר פטמה אחת ושולח יד למטה.

"עושה רושם שאת נהנית חרמנית קטנה"

"איה, איה, זה כואב"

"אה באמת? לא שמתי לב". אני שונאת את הנימה המשועשעת הזאת. תמיד זה כואב יותר אחריה. אני מובלת החוצה אל המרפסת בעזרת הפטמות שלי. זה כואב ואני מרגישה את עצמי נוטפת על הירך וזה כל כך מביך. הוא מסובב אותי כמו בובה ומשעין אותי על הקיר של המרפסת ופותח לי את הרגליים. אני מרגישה אצבעות מרפרפות על הכוס ומצטמררת. 

"איזה חור רטוב יש לי כאן" אני מרגישה את הזין שלו מאחוריי ומתכופפת עוד קצת כדי להקל עליו את הגישה. בלי גינונים מיותרים הזין נדחף אליי. אני נאנחת והוא מכסה לי את הפה. "לא צריך שכל השכנים שלך יידעו איזה חור גר כאן".

אני לא זוכרת כמה זמן הוא זיין לי את הצורה רק את זה שהוא זיין לי את הפה ואני פשוט הייתי בובת סמרטוטים. 

********

זה לא משהו שבא לי בקלות לכתוב פנטזיות. זה לא הז'אנר שאני טובה בו בואו נגיד את זה ככה. אבל זה לא משנה שאני לא הייתי כותבת את הפוסט הזה בלי שהיו אומרים לי. כי אני ילדה טובה.

ילדה טובה שעושה מה שהוא אומר לה.

קיבלתי משימה לכתוב פנטזיה ואין לי מושג מאיפה להתחיל, הצילו.