ירושלים של זהב

ביום חמישי האחרון נסעתי להלן. בזמן האחרון יש רוטינה קבועה שמחכה לי מפתח מחוץ לדירה, אני מתפשטת בסלון ומגיעה להעיר את אדון ה' בעזרת ליקוקים נעימים שם למטה. הפעם הלן הייתה כבר ערה במיטה אז הסקס התחיל מוקדם מהרגיל. הפעם הצלחתי להיות יותר גיבורה עם האנאלי, זה כאב ממש אבל הצלחתי להישאר בתנוחה. זה עוזר שהראש שלי מחוץ על כרית. מיד אחרי שהלן גמר לי על הגב הוא התחיל לתת לי ספאנקים בתחת. זה ממש כאב. האמת היא שהתרגלתי שיש הפרדה בין הסקס לבין המכות אז לא הייתי מוכנה למכות. 

אחרי שסיימנו את המכות והתארגנתי לסשן סרסור (התקלחתי ולבשתי הלבשה תחתונה יפה) יצאנו לדרך. הייתי ממש לחוצה בשלב הזה. לא שזה מנע מהכוס שלי לטפטף. כחלק מההכנה הוחלט שאני אכנס לדירה של הצד השלישי עם כיסוי עיניים. בזמן שנעמדנו מול הבניין והוא הוציא את כיסוי העיניים הייתה לי תחושה לא טובה עם זה. אני קצת כועסת על עצמי שלא אמרתי בזמן אמת שזה ממש מזכיר לי את המניאק שסישן אותי בפעם הראשונה בחיי. הסשן עצמו היה ממש נחמד. הבחור השלישי כזה ונילי וביקש רשות לגעת וכזה. בסך הכל אני חושבת שזה היה ניסוי כלים מוצלח. בפעמים הבאות נעשה כיוונונים קלים. 

אחרי הסשן חזרנו הביתה והייתה מנוחה של כמה שעות לפני היציאה לדאנג'ן. במהלך הסשן וקצת אחריו הייתי באופוריה קלה שהצלחתי לבצע את המשימה כמו שצריך וכאלה. רק כשישבתי על הספה וקצת ירד האדרנלין נהייתה לי הרגשה מגעילה כזאת ביני לבין עצמי. הנטייה הראשונית שלי הייתה לא לספר להלן. אני יודעת למה לא רציתי לספר. לא רציתי להגיד שאני מרגישה רע. גם התחלתי לחשוב שאני מאכזבת אותה. אחרי התכתבות עם חברה אזרתי אומץ ופתחתי את הנושא מול הלן. עד כמה שזה היה קשה אני שמחה שדיברתי על זה. אני עוד אמשיך לדסקס את זה עם הפסיכולוגית. אני חושבת שאני רוצה להמשיך עם התהליך הזה אבל אני רוצה לוודא שאני לא פוגעת בעצמי בדרך. 

אחרי שהגיעה בת הזוג של הלן וההתארגנות הסתיימה יצאנו אל הדאנג'ן. אני מרגישה מאוד בטוחה בדאנג'ן כי שומרים עליי כמו על יהלום. אני אתן דוגמה קלאסית. בהתחלה היה בלאגן עם הלוקר אז הלן הלכה לברר עם הצוות ואני ובת הזוג נשארנו ליד הלוקר. אני כבר הייתי בלי טופ. יעני כל הציצים בחוץ ועם קולר. היה מישהו שהלך לשירותים ויצאו לו העיניים מהמקום וכמובן שהוא חזר. הוא נעמד מולי ונתחיל לשאול אם הגעתי לבד. לא הייתי במצב לדבר אז כזה פזלתי הצידה והוא קיבל נביחות שהעיפו אותו לכל הרוחות. 

חוץ מזה גם קיבלתי מלא מכות שזה היה כיף. קיבלתי נשיכות לצלילי השיר ששמתי לכם בתחילת הפוסט שזה היה נהדר. מה עוד? אה הוצאנו לכולם את העיניים בזמן שמצצתי להלן והלן גרמה לבת זוגתה לראות כוכבים או משהו כזה. אני הרגשתי את הכוכבים כי המגפיים של בת הזוג היו עליי וכל גמירה העקבים ננעצו בי. זה היה נחמד 🫠

קיצר היה טוב ביום חמישי. אני יודעת בוודאות שהיה טוב ביום חמישי כי הייתי ממש פרודוקטיבית במטלות הבית בשישי שבת. גם עשיתי מלא כביסה, גם סידרתי את הארון, גם שטפתי את כל הכלים. גם הלכתי להתארח אצל משפחה בירושלים, זה כיף הקטע הזה. 

❤️

אור ואהבה 

היפים באמת מתגלים בזמנם האיטי, הבלתי מתחשב. 

השבוע הלכתי לישון בבית של אמא שלי. מלא זמן לא ראיתי אותה (לפחות שבועיים נראה לי) ואפילו שאנחנו מדברות בטלפון כל יום לפעמים אני צריכה קצת להרגיש ילדה של אמא. 

מאז שעברתי דירה אנחנו מבלות פחות זמן איכות ביחד. העובדה שעברתי דירה ב6.10 עוזרת להסביר את זה. עד עכשיו הייתי בבלאגן ובעיקר ירידות במצב הרוח. היו רגעים שהצלחתי לשמור על שפיות, בעיקר כשהייתי מתחת לרגליים של הלן. 

בבית של אמא שלי יש בחדר שלי מחברת שורות ירוקה פשוטה. קיבלתי אותה כשהשתחררתי מבית סוטריה. כתבו לי בתוכה דברי פרידה מהדיירות והמלווים וכאלה. באחד מהדפים מצוטט השיר שכתוב בתחילת הפוסט והיא כתבה שאני עוד אתגלה בזמני האיטי, הבלתי מתחשב. היא צדקה. כל השנים שנאתי לקנות בגדים ובחודש האחרון פשוט שברתי לעצמי את הפוביה. הלכתי לקניון עם אמא שלי וקניתי כמה מכנסיים וחולצה השבוע וזה היה פשוט חוויה נעימה. פעם ראשונה שזה קרה לי. 

בתמונה הבאה אפשר לראות ניצחון קטן

אני: אני יכולה לקבל נשיכה בשכמה השמאלית לפני שאני הולכת? 

מה שבאמת אמרתי: אני יכולה לקבל משהו שיזכיר לי אותך בזמן שאני לא כאן?

*קיבלתי את הנשיכה ועוד הרבה דברים שאכתוב עליהם בקרוב 

קיבלתי משימה לכתוב על הסשן שיהיה ביום חמישי. בדרך כלל אני כותבת על סשנים אחרי שהם מתרחשים, לא לפני. 

הפעם זה שונה. אני הולכת לחצות כל כך הרבה גבולות שהיו לי בזמן הקרוב. לא יודעת אם המילה גבולות נכונה לתיאור הזה. אני הולכת לגרד מקומות מאוד אפלים בתוכי. הסשן שיהיה ביום חמישי הוא הראשון בסדרה של כמה סשנים שיהיו. אני מרשה לעצמי לעבור כל כך הרבה אתגרים בדינמיקה עם הלן. קודם אוראלי, אחרי זה אנאלי ועכשיו סרסור. ההבנה הזאת שיש לי אמון די עיוור בהלן זו הבנה עמוקה. הלן הרוויחה ביושר את האמון הזה בכל כך הרבה פעמים שהתפרקתי לה בידיים ובכיתי. אני לא טיפוס שמראה חולשה ובכי זה חולשה גדולה. 

אני מנסה לחשוב מה הרגשות שעולים בי כשאני חושבת על יום חמישי. יש פחד. יש טפטוף קל. יש אמונה וביטחון שהלן יודעת מה היא עושה. אני גם מרגישה שאמנם כרגע אני לא רואה את עצמי עושה את העבודה בסשן סרסור אבל כשאגיע לגשר אני אחצה אותו ואגרום להלן להיות גאה בי 🫠

ברמת הסשן מה שיהיה אמור להיות נורא פשוט. זה בעיקר ניסוי כלים. הלן סיפרה לי כמה וכמה פעמים מה הולך להיות וזה מרגיע. ההבנה שאני יודעת שאני אכנס לשם עם כיסוי עיניים. הבחור השלישי יודע מה מותר ומה אסור לו. הלן תהיה ממש בחדר הסמוך למקרה הצורך. אני יודעת שגם אם משהו ישתבש בצורה מחרידה הלן תהיה שם. 

די מההתחלה שהבנתי שמדליק אותי אקטים בדסמיים ידעתי שcnc מושך אותי בצורה בלתי רגילה. בניגוד למלא טעויות שעשיתי בהתחלה אז לא מימשתי את הפנטזיות האלה עם אנשים דמיקולו שפגשתי אי אז. אני שמחה שיש לי את המקום הבטוח להתנסות ולפרוץ ולחקור.

אור ואהבה

❤️

התפטרתי עכשיו מעבודה שעשתה לי רע. השחרור וההקלההההה

"גם כשאת שלולית של דיכאון את עדיין השלולית שלי"

כשהייתי ביסודי אחד מהתחביבים שלי היה לראות נשיונל ג'אוגרפיק. זה ענה על הסקרנות הטבעית שיש לילדים. כשאני חושבת על איזה אימג'ים נשארו לי אני חושבת על איך שהאמא לביאה הייתה נושאת את הגורים הקטנים שלה. הגורים בטירוף שלהם והאמא פשוט מעבירה את הגורים אחד אחד. 

אני חושבת שזה חלק ממה שמדליק אותי בנשיכות. הכאב החד הזה מרגיש לי כאילו שהוא מגיע להודיע לי שנגמרה ההצגה. אני בראטית לא קטנה. אני אוהבת את המקום הבראטי שלי כי הוא מעיד על הביטחון שלי בסיטואציה. במסגרת ההתמודדות שלי עם הטראומות מהשולטים דמיקולו שפגשתי הייתי מאוד חסרת ביטחון בתחילת הדינמיקה מול הלן. נורא פחדתי מההתמודדות מול כאב שפשוט די ניסיתי להימנע מזה. זה בא מהמקום שאני לא האמנתי ביכולת שלי לספוג כאב. אני עדיין לא מזוכיסטית היום אבל למדתי להינות מהסיפוק של העמידה בכאב.

כל ההקדמה המוזרה הזאת הייתה בשביל לספר על אקט חדש שאני ממש אוהבת. מתישהו כתבתי על זה שאני אוהבת להיות חטיף כשנושכים אותי. זה כל כך לוהט וכל כך מעיף אותי למעלה. כשהייתי בסדום אז בת הזוג של הלן סישנה אותי והיה שלב שהיא התחילה לנשוך את התחת החבול שלי. זה כאב אחושרמוטה אבל זה שיחרר אנדורפינים נראה לי. הקטע בנשיכות בניגוד למכות רגילות זה שאני לא מעיזה לזוז בזמן נשיכה מהסיבה הפשוטה שאני אוהבת את העור שלי ומעוניינת שהוא יישאר עליי. ההבנה שאין לי לאן לברוח. 

לא יודעת זה פשוט כל כך נעים כשנושכים. כאילו כל הכאב והטרדות היומיומיות נעלמים דרך הסימנים של השיניים. 

שבוע שעבר חלמתי על נשיכות. הייתי במשחק של הפועל ואז פתאום מצאתי את עצמי לבד בחושך. אני זוכרת תחושה של אצבע עם ציפורן מטופחת עוברת בעדינות על הגב שלי. אדון ה' עמד ממולי ומשך לי בפטמות ככה שהתכופפתי לתנוחת ר'. בזמן הזה התחלתי לקבל נשיכות בגב, בשכמות ובתחת. אחרי זה היד המשיכה למטה ושיחקה לי בכוס. הלן הרשעית לא הרשתה לי לגמור. (מזכירה לכולם שזה חלום כן, התחרפנתי לגמרי). אחרי כמה זמן קיבלתי נשיכה בכוס והתעוררתי. 

אין לי מסקנה ברורה. נראה לי שאני פשוט אוהבת לקבל תשומת לב בצורת מכות מהאנשים שאני אוהבת. 

❤️

אור ואהבה

נ.ב. נראה לי שאני בדרך החוצה מהדיכאון. תחזיקו לי אצבעות.

אתמול הייתה הפעם הראשונה שלי בסדום. היה נהדר. זאת גם הייתה המסיבה הראשונה שלי אחרי תחילת המלחמה. האמת היא שהייתי די ספונטנית בהחלטה לצאת. (אני גרה בירושלים אצלי ספונטניות זה יומיים מראש)

הערב התחיל מבחינתי כשגברת ה' דחפה לי את התחתונים שלה לתוך הפה שלי בזמן שהיא הלכה להתקלח. פעולה נורא פשוטה אבל מפקסת בטירוף. קניתי את הבגדים למסיבה ביום שישי בבוקר והרגשתי ממש יפה בדרך למסיבה. אני קשה עם עצמי בקטע הזה אבל הפעם זה היה שונה. יש לי רתיעה מקניית בגדים שנבנתה משנים של קניות עם אמא שלי והערות שלה על המשקל שלי. בפעמים המועטות שהלכתי לקנות בגדים לבד קניתי דברים מוצלחים. אני צריכה לעשות את זה יותר. 

הגענו אל המסיבה והיו כל כך הרבה אנשים בפנים. איבדתי ריכוז ואת היכולת לתקשר באופן ישיר באופן די מיידי. אני חושבת שזה היה חיבור של ההלם אחרי מלא זמן שלא הלכתי לאירועים המוניים והמקום הסאבי שהייתי בו. אחרי צ'ייסר עראק קצת חזרתי לעצמי. הלכנו להגיד שלום לכל מיני אנשים ואז הלן ואני הסתובבנו קצת. כל הסשנים שראיתי הדליקו אצלי משהו ודי מהר ביקשתי מכות. הרגשתי שאני מתבכיינת יותר מדי ושהסיבולת שלי קקה בלבן. האמת שאני עדיין קצת חושבת את זה אבל הלן טוענת שהיא לא ריחמה עליי. די וידאתי שהיא לא תרחם עליי כשהתבראטתי לפני המסיבה:)

אחרי הפסקה קטנה חזרנו לאותו ספוט וקיבלתי עוד קצת מכות. האמת שהכי אהבתי את המבטים של אנשים שאני מכירה ויודעת שהם יודעים להעריך כמו שצריך סשן אימפקט. אני צריכה לעבוד על להישאר באותה תנוחה ולא לברוח קדימה עם התחת. זה כואב אחושרמוטה אבל אני צעצוע טוב וצעצוע טוב לא בורח מהכאב. 

אחרי הסשן הזה היה עוד סשן. הפעם זו הייתה בת הזוג של הלן. תנו לי להגיד לכם משהו, אל תתחצפו לגברת בזמן שאתם יודעים שהיא יכולה להרביץ לכם באותו יום. הנשיכות הכי כאבו אז והאמת שלאורך היום הם המשיכו לתת לי תזכורת קטנה לזה שהן שם. בעיקר הנשיכה בשכמה השמאלית. 

אחרי שחזרנו מהמסיבה הייתה לי ירידת מתח נוראית. לא הייתי מסוגלת לדבר והיה לי כל כך קר. אני חושבת שאף פעם לא היה לי דרופ פיזי כל כך קשה. הידיעה שהאנשים שאני בוחרת לסמוך עליהם נותנים לי את כל הסיבות בעולם לסמוך עליהם. האפטר קייר הזה הוא הסיבה שאני מרגישה בנוח לשים את עצמי על הברכיים. אני יודעת שאני לא צריכה לשמור על עצמי כי שומרים עליי. תודה ❤️

אתם יודעים למה אני צעצוע טוב? כי אני מקפידה לאכול ולהתקלח ולצאת מהבית לעבודה באמצע אפיזודה דיכאונית. זה קשה לפעמים אבל אני מצליחה פחות או יותר. הייתה לי שיחה היום שגרמה לי להבין עד כמה אכפת לי ממערכת היחסים הזאת. אני סמרתות מספר אחת. לא יהיה שום סמרטוט אחר יותר מוצלח ממני. 

(אני סוף סוף נפגשת עם הלן ביום חמישי וגאד אני מתרגשת 🫠)