talis from space

כבר שנים שאני טוען שהאפי היפו זה השוקולד מס'1 בארץ. יותר מלואקר אדום ורבע לשבע ירוק.

מי שטוען אחרת הוא נכה בבלוטות הטעם

אני עם תחתונים בלבד. 

שוכב על הבטן. 

על גוש שיש קשה וענק. 

עיניי מכוסות. 

הכל רטוב מסביבי.

אני שומע אותה מעלי  

ואז זה מתחיל, אחת ועוד אחת ועוד אחת.

עשרות הצלפות קיבלתי בחמאם המוגזם (סלש ספא) שהלכתי להתפנק בו בעוד אחד מימי הנהנתנות המוגזמים שלי  

ברגליים בגב בתחת בראש. גם באוזן  

וברקע צחקוקים של הנאה מהמטפלת. 

אני משוכנע שיש לה מנוי זהב בכלוב. 

מכל מקום, הצליפו בי בסבון חמאה ושמן זית ועכשיו אני רגוע יותר. 

אז נפגשנו בסוף אחרי שבועות של צ'יטוטים, החלפת תמונות, הבטחות וכו.

מסתבר שהיא גרה באותה השכונה, כמוני.

היא נשואה, כמוני.

עובדת בחברה דומה לשלי.

במשרה דומה לשלי.

מנהלת כמות אנשים זהה לשלי.

מצחיקה כמוני.

היא יפה כמוני (יותר).

נראית צעירה לגילה כמוני.

אבל  - 

the way she carry herself... 

באלגנטיות מרשימה. זה לא כמוני. 

בתכלס גם זה שהיא יודעת לדבר ספרדית שוטפת זה לא כמוני (ומסתבר שזה בהחלט קינק מגניב).

בקבוק היין הראשון והפאקינג אנגאדלי יקר (מסתבר ששנינו גם נהנתנים לא קטנים) התרוקן.

ופתאום, מנקודה מסוימת של רומנטיקה ומתח שקשה לשים עליה את האצבע במדויק (כנראה בגלל היין), היא כבר לא היתה כמוני.

ההבדלים נהיו ברורים.

פערי השליטה השתלטו (סי וואט איי דיד דר? ווינק ווינק).

והכל השתנה.

זה תמיד מדהים לראות את המהפך והשינוי קורה מולך. איך העיניים יורדות, הדיבור משתנה.

הסטירה הפתאומית הראשונה שנוחתת, הצורה המבויתת של הגוף.

הפה שנפתח, האצבעות שנדחפות והרוק שנוזל.

בסוף הערב חזרנו לאותה השכונה. כל אחד לחניון התת קרקעי שלו.
אין כמו קל"ב (או כל"ב).

נתראה בגינה :)

For a song called piano man the dude with the harmonica won't shut the fuck up

Armed with nothing but my underwear,

 I waged war against mosquitoes.

with each sweat and slap, I defended my domain like a hero should.

I think I discovered a new appreciation for a well-placed bite