לפני 19 שנים. 21 ביולי 2005 בשעה 5:29
"אני אכאיב לך אך לעולם לא אפגע בך לרעה."
-צמיד על יד ימין לנשלטות, על יד שמאל לשולטות-
אלה ההנחיות שקיבלתי בכניסה למסיבת הבדס"מ הראשונה מסוגה שמיועדת לנשים בלבד.
פאב השושן הירושלמי קיבל גוון כהה יותר מגוונו העליז והוורוד בדרך כלל. נשים שהקפידו על קוד הלבוש הורשו להיכנס לפאב, נשים שלא היו לבושות כהלכה, לא הורשו.
כנראה שיש אוויר אחר בירושלים. זה התחיל בערבי ימי שלישי לנשים בלבד, שתובלו במופעי דראג קינג, יצרו את סצנת הדראג קינג הייחודית ונכון להיום, האוויר הירושלמי יוצא הדופן קיבל מימד נוסף, במסיבת הבדס"מ. עיר הקודש, כך מסתבר, כבר לא כל כך קדושה...
הרעיון לעשות מסיבת סאדו-מאזו התחיל באחד מאותם ערבי שלישי. על הדלפק ישבו זוג נשוי, ג'ני ובלו. מהעבר השני של הדלפק, הייתה אלישבע, הברמנית שתכננה לעשות ערב עבדים ונוגשים לכבוד פסח. ג'ני ובלו התלוננו בפניה שאין כמעט סצנה קווירית לאנשים שמתעניינים בבדס"מ... כך נולד הרעיון ליצור מסיבת סאדו-מאזו, לנשים בלבד. עבור אלישבע, המארגנת, המסיבה הייתה הצלחה מסחררת וכישלון צורם גם יחד. לבר נכנסו רק 60 נשים, מה שהספיק לכסות את ההוצאות אך בקושי. מחוץ לפאב היו כמה עשרות נשים, שלא יכלו להיכנס כי לא עמדו בקוד הלבוש.
אלישבע: אמרתי שקוד הלבוש ייאכף ואנשים לא הקפידו. רציתי לעודד לבוש פרוע וזה באמת קרה. זו הייתה המטרה. לתת לאנשים להרגיש נוח להתפרע, אחרת זו תהיה סתם מסיבה כמו כל המסיבות. לדעתי נורא חשוב לפתח נושאים שלהרבה אנשים יש אנטי כלפיהם. ומהבחינה הזו עשיתי את המסיבה הזו מטעמים אידיאולוגים ממש.
חשבתי הרבה על מה שאלבש למסיבה הזו. היה לי ברור שזו לא הולכת להיות מסיבה רגילה. ברגע שנכנסתי מבעד למפתן הדלת הפנימית, הייתי במקום אחר. נשים לבושות ברצועה וקולר. בידי אחדות היה אחוז שוט, בידי אחרות מקל רכיבה. המוזיקה האפלולית רק תרמה לייחודיות הערב. חייכתי לעצמי. שינוי ניכר באוויר ולא בגלל עשן הסיגריות או חוסר האוורור.
בדומה למסיבות נשים סטנדרטיות בשושן, גם במסיבה הזו היו מופעי דראג. בזה אחר זה עלו "גור-נישט נייס אס" עם "מאסטר-בייט", "סמי סבבה", "קווין "H ו"סלייב F". המופעים היו בניחוח של בדס"מ אבל שום דבר לא הכין את הקהל הנלהב למה שהתרחש לאחר מופעי הדראג. המופע של בלו וג'ני. סשן בדס"מ אמיתי. העירום היה אמיתי, ההצלפות היו אמיתיות. הצעקות לא היו ב"כאילו". לא. זה לא היה בצחוק. זה לא היה רפרוף של שוט בשביל לתבל את חיי המין הלסביים שלעיתים סובלים מהתסמונת הכרונית של מוות במיטה. זה היה ניסיון ליצור מקום אליו באמת יכולים אנשי קהילת הבדס"מ להתחבר. באמת להרגיש שייכות.
הסשן כלל הלקאה במקל, הלקאה בשוט, ולבסוף- החדרת מחטים באזור השכמות. שני טורים של ארבע מחטים. שמונה מחטים בסך הכול. לאחר מכן חוט עור חיבר בין מחט למחט, יוצר מעין מחוך בין המחטים, ואז הלקאה מחדש. בשלב המחטים, רוב הנשים בעלות הלב החלש, כבר נסו בזעקות שבר החוצה.. אני חושבת שהיו אלה אותן הנשים שעודדו בקול רם את ההצלפות הראשונות. אני לא פציתי את פי. הסתכלתי. גם כשזה היה קשה מנשוא. בסוף הסשן, אפשר היה לספור את הנותרות על עשר אצבעות, המסיבה הסתיימה.
אני פוגשת את בלו וג'ני בביתם. באשר לכל באות המסיבה המודאגות, ג'ני בסדר גמור. מחויכת היא פותחת לי את דלת הבית. ריח קטורת נעים מברך אותי. דירה חמימה, נקייה ומסודרת. שום דבר למראית עין לא מסגיר את נטיות הזוג המאוהב. אולי כאן המקום להסביר שמבחינה מגדרית, בלו הוא בעלה של ג'ני והם חיים כגבר ואישה, למרות שלמראית עין בלו נראה כמו אישה לסבית, בוץ' במראה.
אז למה בעצם העלתם את המופע הזה?
ג'ני: האמת שבשלב מסוים חשבתי שאני לא יכולה לעשות את זה. חששתי שישפטו אותי. הרי כל אחד יכול היה להיכנס למסיבה הזו. אבל אמרתי לבלו שאם יש אישה אחת עם עניין בבדס"מ והיא תחליט בגלל המסיבה ללכת במסלול הזה ולפתח את זה יותר, ותחסוך לעצמה שנים של כאב לב, אז זה שווה את זה.
מה לגבי השמועות על אנשים שמגיעים לבדס"מ מתוך עבר של התעללות, שבדס"מ זה בעצם התעללות?
בלו: במערכות יחסים של התעללות, מישהו לוקח מאדם אחר משהו שהוא לא שלו. הוא לוקח לאותו אדם את השליטה על החיים שלו. את הכוח שלו. את הבחירות שלו. החופש שלו נלקח באקט לא הסכמתי לחלוטין. ההבדל בין מערכות יחסים של התעללות לבין מערכות יחסים של סאדו-מאזו הוא שהאדם הכפוף נותן את הסכמתו. זוהי כניעה מוחלטת ואמון. אמון שלא ינצלו לרעה את הכניעה הזו. זה ההבדל הגדול ביותר. האמון המלא. יש לי מזל שהתאהבתי במישהי שתואמת את הקינקיות שלי.
ג'ני: לי יש את כל הכוח. אני הייתי יכולה להפסיק את הסשן מתי שהייתי רוצה, אם הייתי צריכה הייתי יכולה להשתמש במילת הביטחון שלי ובזאת זה היה נגמר. זה לאתגר את עצמי. עבורי, זוהי החגיגה האולטימטיבית של הפמיניזם שלי. זאת מכיוון שאני לוקחת את הגוף שלי ואת האמון שלי ואני נותנת אותו לבלו, מתוך ביטחון שהוא לא ינצל ויתעלל בי. אם אני רוצה לקחת את הגוף שלי ולשים אותו על במה ציבורית, כדי לעודד אנשים אחרים ולהראות להם שאם אני, אישה בת 45 ויכולה לעשות זאת, אז גם הם יכולים. רצינו להראות לאנשים שזה בסדר להיות במחשבות הקינקיות האלה.
מה באשר לצד השולט, מה עובר על אדם שמחליט לגרום כאב?
בלו: לאנשים שולטים, האשמה מגיעה ממקום אחר. אם אני רוצה לקשור אדם ולהכות אותו אבל אני אוהב אותו אז אני בטח אדם רע. אבל לא זאת האמת. האמת היא שאלה יחסים סימביוטיים. האנרגיה הולכת לנשלט בדיוק כמו שהיא הולכת לשולט. זה קורה באותו הזמן. זוהי תחלופה מאוד מרוכזת ומאוד אינטנסיבית.
ג'ני: בלו נותן לי את מה שאני רוצה, את מה שאני צריכה.
בלו: בטח חושבים שאני איזה אדם נוראי.
לאחר הסשן לא נותרו כמעט נשים בבר. אתם לא חושבים דווקא אפקט הפוך?
ג'ני: יכולתי לראות שאנשים היו מעוניינים. הם אולי לא מוכנים להודות בזה. אבל זה שם.
דווקא לאחר הסשן הרבה אנשים ניגשו אלינו ורצו לדעת על הסדנאות שאנחנו מעבירות. שתי בנות אמרו שהן לא מבינות למה אני עושה את זה ועוד מרצון, ורק בגלל זה, הם מעוניינות לבוא לסדנא. כדי להבין מאיפה זה מגיע.
בלו: יש לזה מרכיב רוחני מאוד חזק. כשהזמן נכון ושניכם מרגישות שם, זה מדהים. זה חילופי אנרגיות שלא ניתן למצוא בשום מקום אחר. אינטימיות מאוד חזקה. הרבה יותר מסקס.
ג'ני: בהחלט יותר אינטימי מסקס. זו מתנה. אחרת לא הייתי עושה את זה. מעולם לא הייתי עם אף אחד אחר במערכת יחסים בדס"מית. בלו בעל ניסיון של 20 שנים. עבורי, מלבד העובדה שאני אוהבת אותו, אני לא חושבת שהייתי יכולה להיות עם אף אדם אחר כי לא הייתי יכולה לבטוח ככה באף אדם אחר. האמת היא שאני ביקשתי מבלו שילקה אותי על המחטים. פעם ראשונה שאני מבקשת משהו בסשן.
בלו: אין ספק שרוב הקהל הרגיש בשלב מסוים 'אוי אלוהים זה חייב לכאוב!'
רק הזמן יראה אם הניסיון להצמיח סצנה בדס"מית יצליח. כפי שאומרים רבים מהקהילה, בדס"מ נמצא בכל מקום, השאלה היא רק אם בצורה מודעת או לא מודעת.
באשר אלי, אם בכניסה למסיבה לקחתי צמיד אחד ליד ימין ואחד ליד שמאל, אקט לא החלטי משהו, בשלב מסוים השארתי את הצמיד רק על יד אחת...
לפרטים על סדנאות הבדס"מ שמעבירות ג'ני ובלו: ransombritches@yahoo.com
