כשהכרנו ודיברנו על גבולות, הוא הסיר את כל הגבולות והצהיר שהוא לא צריך מילת ביטחון או סימן, שהוא סומך עלי בכל מאודו ושאני רשאית להשתמש בגוף שלו איך שאני רואה לנכון.
הייתה לי הרגשה שנסתדר. לא היה בו פחד.
עברנו כמה דברים קיצוניים מאז אבל ידעתי שהפחד היחידי שלו צועק מחטים.
הפחד שלו ממחטים היה כל-כך גדול, שידעתי שהמחשבה על מחטים בגוף שלו גורמת לו להתכווץ.
הגעתי מהעבודה והלכתי ישר למיטה, קמתי כשאני מרגישה לשון חלקלקה מלקקת את הרגליים שלי בהתרגשות.
כלב שחזר לבעליו.
**
הידיים שלו קשורות והוא לא מסוגל לזוז בכלל.
הגעתי אל מולו והוא מסתכל עלי ומחייך כי הוא יודע שיש לי הפתעה.
אין לו מושג מה זה.
אני לובשת כפפה ואני פותחת את היד והוא רואה אותם. ארוזים אחד. העיניים שלו מתמלאות פחד, הוא מסתכל לי בעיניים ואני מכסה אותן וסותמת לו את הפה.
הנשימה שלו נעשית כבדה ומהירה, אני מניחה בכף היד שלו את המחטים והוא מחזיק אותן חזק ביד ומקפל אותה לאגרוף. אני לוקחת אחת..
הוא רועד.
האריזה נפתחת. הפקק הוסר. הוא מפסיק לנשום.
מחייכת לעצמי, ידעתי שנסתדר.
