1.
היא עמדה שם בפנים סמוקים ורגליים מפושקות, והישירה מבט לפנים, אל הקיר הלבן. היא חשה שאם תביט למטה זו תהיה הודאה מסוימת בתבוסה; היא העדיפה לשתוק ולהעמיד פנים שהידיים הנשיות אינן נוגעות בה בהחלטיות, מחפיצות אותה. "עוד דקה זה יסתיים," אמר הקול הנשי מתחתיה, ואליו נילוו קולות של מתכת-כנגד-מתכת. היא חשה בברזל הקריר כנגד ירכיה, ואז כנגד מפשעתה, ועצמה את עיניה. היא לא יכלה לבטל את התחושות האלה או להתכחש להן. זה היה בהחלט שונה. למה היא בכלל שם, תהתה לרגע, לפני שהקליק המתכתי השיב אותה למציאות.
"הנה, הכל מוכן." האישה מתחתיה התרוממה וחיככה את ידיה. "איך זה מרגיש?"
"מוזר," ענבר הסמיקה והתנשפה מעט בכבדות.
היא חייכה מולה וליטפה את זרועה. "את יודעת, כשהוא התקשר אלי ואמר שתגיעי להתאמות, זה די הפתיע אותי. לא עשיתי את זה כבר תקופה, וזה העלה בי זיכרונות. אני מקווה שהוא יודע כמה הוא בר-מזל שמצא מישהי כמוך, שמבינה אותו. "
"תודה," ענבר אמרה בפנים מכורכמים. היא בקושי יכלה לפגוש את מבטה של האישה שמולה, שידיה עד לפני דקה קצרה ליטפו את אגנה תוך כדי עבודה. היא הייתה כל כך יפה, בשיער האסוף הבלונדיני שלה ותווי הפנים הגבוהים, הגרמניים שלה, בבגדי המעצבים שהתאימו למישהי מבוגרת ממנה בכעשור. היא הייתה עד כדי כך יפה שענבר חשה שהיא לא יכולה אפילו להישיר את עיניה אליה, והשפילה אותן.
"את כזו חמודה כשאת מסמיקה," האישה המבוגרת ליטפה את לחייה הימנית. "את צריכה שאסביר לך שוב איך ללכת לשירותים עם החגורה?"
"ל - לא ... באמת שלא," ענבר גמגמה. היא לא רצתה לחזור על השיחה ההיא שוב.
"אתם תהיו זוג כזה חמוד. ממש מתאימים אחד לשני," היא שוב חייכה. "עכשיו בואי, תתלבשי ואני אכין לך את הקפה שהבטחתי לך קודם."
2.
הם שכבו בסלון המוחשך, מכורבלים על הספה. הטלוויזיה הטילה עליהם צלליות של סדרת טלוויזיה שכבר מזמן איבדה את עניינם. זרועו האחת הייתה כרוכה סביב מותניה ומשכו אותה אליו, והיא חשה בחום גופו בשעה שידו השנייה, הגדולה, כבר מצאה את דרכה מתחת לפיג'מה שלה וחפנה את שדיה בגסות. היא נמסה לתוכו וחשה את חום גופה המטפס בעוד לשונו פלשה אל תוך פיה ותבעה עליו בעלות. המתכת הקרה בין רגליה הפכה חלקלקה בשל הרטיבות שלה, והזכירה לה כיצד הערב הזה יסתיים, כמו רבים אחרים לפניו. ידיו אחזו בה באגרסיביות ושלחו בה זרמים חשמליים.
"אני רוצה אותך," הוא אמר לה בקולו הנמוך, הרדיופוני. "את רוצה אותי?"
"כן ... " היא הנהנה ואמרה בקול קטן, והרגישה כיצד ליבה הולם. היא ניסתה להניע את האגן שלה, להתחכך בו ללא הועיל. הוא הכיר את התנועות הקטנות האלה.
"תחשבי," הוא לחש לה, נוגע ונסוג לסירוגין, "תחשבי כמה טוב זה יהיה כשבאמת זה יקרה, בסוף."
היא למדה לשנוא את הרגעים האלה כמעט כמו שאהבה אותם. היא ידעה עליהם, ודאי; אפילו קראה עליהם בפורומים באופן נרחב לפני שאמרה כן. היא ידעה שהם יגיעו, אבל איכשהו כשהוא נגע בידיה והביט אל תוך עיניה ואמר לה שהיא הבחורה המיוחדת ביותר בעולם עבורו הם לא נשמעו לה נוראיים כל כך. היא זכרה רק את העיניים הנוקבות שלו, את הלסת המסותתת והבלורית היפה, ואת הצורה בה החזיק אותה באותו הלילה כשהם התנשקו מתחת לגשר, וידעה שהיא רוצה שזה לא יסתיים לעולם. הוא היה שונה מכל מי שהכירה עד אז. הכל בו היה נכון. ואם זה אומר ללבוש את החגורה עבורו, כפי שהתעקש, זה לא יהיה נורא. לפחות כך חשבה, לפני שידעה כיצד זה מרגיש באמת להיות שלולית אנושית מיוחמת.
3.
לא הייתה נפש חיה ברחוב המוחשך והצדדי. אלמלא הנאקות החרישיות שבקעו מקצהו לא היה בו דבר שהפר את דממת אמצע הלילה. הן בקעו מהאישה הצעירה שהייתה שעונה על מרפקיה על המושב האחורי של רכב חונה, שדלתו האחורית נותרה פתוחה. ישבנה החשוף בלט החוצה, ומאחוריה, על שפת המדרכה, עמד גבר מעט יותר מבוגר במכנסיים מופשלים. איברו היה שקוע בפי הטבעת שלה. היא התרכזה באיבר הגדול, וקיוותה שאיש לא ישמע את הקולות החנוקים שהשמיעה. הגבר מאחוריה היה נראה מרוכז יותר באקט עצמו, ולא נראה מוטרד במיוחד.
כמה מבני הזוג הקודמים שלה ביקשו ממנה, והיא סירבה לכולם. תמיד שנאה את האקט הזה. זה היה משהו שנשים אחרות עושות, לא היא. משהו מטונף, כואב ומשפיל. רק המחשבה הייתה גורמת לה להצטמרר; ובכל זאת, כשהציע את זה באחד הערבים אחרי שידיו החזקות ליטפו כל סנטימטר כמעט בגופה, זה לא נשמע גרוע כמו פעם. הוא היה סבלני, ומתחשב, ואמר לה כמה היא טובה כשמרח את חומר הסיכה דרך החור היחיד שכאילו הושאר-במכוון בחגורת הצניעות. וזה באמת היה פחות גרוע ממה שחשבה - אצבע, ואחריה שתיים, ואחריה שלוש במשך שעה ארוכה, לפני שהתמקם מאחוריה והצמיד את האיבר שלו לחור הפעור. והיא עצמה את עיניה שם על המיטה, השעינה את ראשה על המזרן, וניסתה לרוקן את ראשה ממחשבות. הוא הרשה לה לנסות ולהתחכך במתכת, וזה היה לה נעים. אולי זה לא כזה גרוע, אמרה לעצמה.
שם, בקצה הרחוב, לא היו רוך או עדינות, רק אמירה קצרה, בוטה, אחרי ערב ארוך עם זוג חברים משותפים. "בואי נעצור פה רגע לפני הכביש המהיר, אני רוצה לזיין אותך בתחת." הפתיע אותה כמה מהר התרגלה לרעיון, אפילו למדה לאהוב אותו. היא אף פעם לא ביקשה זאת, ולא הייתה מוכנה להודות בכך בקול, אך התחושה שלו בתוכה, מטלטל את גופה, המלאות, המתכת ששלחה בה זרמים. היא כל כך רצתה לגמור. היא כמעט שכחה כיצד זה מרגיש. היה נדמה לה שהיא שם, על הקצה, לפני שהוא גנח ונצמד אליה מאחור ופלט לתוכה. הוא הסביר לה שכשהתיסכול שלה יחצה רף מסוים זה יקרה, אבל היא הייתה כה מתוסכלת, כה קרובה לקצה ועם-זאת רחוקה ממנו. דמעה קטנה נקוותה בזוית עינה. הוא משך את עצמו ממנה, והיא חשה בנוזל הזרע שלו מטפטף במורד ירכיה. "בואי ניסע," הוא אמר, ונכנס לאוטו. היא הרימה את מכנסיה ומיהרה להצטרף אליו לצד מושב הנהג.
4.
היא הרגישה באובייקט הגדול נאבק לרגע בשרירי פי הטבעת שלה לפני שהחליק פנימה, כמעט ללא מאמץ. "זה הכי גדול שיש לי. זה מדהים."
"אמרתי לך," הוא אמר.
"כמה זמן עבר מאז שהתראינו, קטנה שלי?" ידה הדקיקה והמלכותית של היפהפיה ליטפה את גבה החשוף של ענבר.
"שנה," מלמלה ענבר.
"אמרתי לך שאתם תהיו זוג חמוד," היפהפיה ציחקקה, בעודה שולפת את הפלאג האימתני ומתבוננת בו מתמקם מאחורי ענבר. הוא חדר לתוכה ללא גינונים מיותרים. "זה עוד כלום," אמר. "אף פעם לא ראיתי מישהי גומרת מזה כל כך מהר ככה. לפעמים פעמיים או שלוש בשרשרת." היפהפיה הסתכלה בעניין בתנועותיו המיומנות והרחבות, בעודה שולחת יד בעצלתיים לכוס היין על שולחן הסלון. ענבר למדה כבר להחניק את הגניחות שלה. היא הייתה מרוכזת לחלוטין בתחושות שמילאו אותה, וידעה שעליה להניע את עצמה בזוית הנכונה ובעוצמה המדויקת כדי להיות ילדה טובה, עבורו. עבורם.
יותר מאוחר באותו הערב ענבר כרעה על הרצפה לידם, עירומה פרט לחגורה. היא הביטה באישה היפהפיה שישבה בפישוק רגליים רחב על הספה, בנונשלנטיות, ובאיבר הזקור שלו מנסר אותה. ליבה נצרב, ועל השטיח נקוותה שלולית קטנה של מיצים שטיפטפו במורד רגלה, מבעד לחגורה. היא הכירה כל פרט ופרט בו, וידעה לפי הנשימות שלו שהוא קרוב לגמור, שעוד מעט יאחוז בה וישמיע את הנהמה החייתית ההיא שלו, וכל שריריו יקפצו. היא תהתה כיצד זה ירגיש אחרי זמן כה רב לראות אותו מוצא פורקן בתוך אישה אחרת, מזריע אותה מולה. כיצד זה מרגיש, תהתה, והיה נדמה לה שהיא שכחה את התחושה בעצמה. האגן שלה נע כמעט מרצונו באוויר בפתטיות, כאילו שיקף את תנועותיהם המסונכרנות, והיא ידעה בסתר ליבה שאם תמשיך לעשות כך תגמור מולם בפעם הרביעית.
