ז'קי ומומו מהתקווה

כמו בכל ראש שנה, ז'קי ואני אחראיים על הארוחה המרכזית בתקווה, מה שאומר ששנינו הסנג'רים הצמודים של מזל בימים האלה.

אפילו ששנינו אחראיים לעלות לתורה ראשונים ולקרוא יחד את הברכות, אלה ימים של הרבה ריצות בגללה. זותי, אין לה אלוהים.

מהבוקר עד הלילה היא שולחת אותי ואת ז'קי לביא לה דברים מהשוק ובכלל לא חשוב לה ששנינו המלכים של התקווה. רק מה, בגלל שהזכרון של מזל חטף פחד מהגיל שלה, כל פעם היא שולחת אותנו לביא לה דבר אחד. ככה יוצא שאיך שז'קי מביא לה תשוקיים היא נזכרת שהיא צריכה צימוקים. איך שני מביא לה אותם היא שולחת אותו לביא גם כוסברה. לא עוזר שאנחנו מסבירים לה שעוד לא קנינו אפילו לבחורות שלנו תמתנות שלהן לחג ושבלי מתנות יותר עדיף לנו לברוח מהשכונה. האוכל של מזל בא לפני הכול ויותר טוב לנשמה שלנו שניזהר ממנה בערב החג.

מזל ידועה בתקווה בפתיל הקצר שלה בערב ראש השנה ובפסח. כל השנה, אם בא איזה ילד לציק לה, היא מקסימום דופקת בו עם המטאטא בראש, אבל בחגים האלה אני שם לה שומר ראש אישי שגם בלי לעשות לה כלום ורק בלשמור עליה שלא יציקו לה, הוא חוטף ממנה כל היום בראש עם המטאטא למה היא אומרת שזה בשביל הכפרות של כל החוטאים שיש בשכונה.

ככה כל פם שני בא לבחור את מי שישמור עליה בחג, החיילים שלי מפילים ביניהם הגרלה בשביל לראות מי המסכן שיעשה את זה. וזה שנבחר תמיד מסתובב עם פרצוף של תשעה באב ושל צום יום הכיפורים יחד כל השבוע שבא לפני.

החג הזה ז'קי יחליט לשים את הנשמה בתור עוזרת למזל, למה כשביקשתי מהכפרה לעשות תזה, היא דפקה בי מבט ושאלה אם היא צריכה לעשות סיבוב מקורים בשביל שני יזכר שהכפרה לא נכנסת למטבח אפילו בשביל שהאמא שלי לא תמות מהתקף לב על זה שהאישה שלי לא יודעת להכין יותר מחביבה בזמן שהיא לא מנקה תאבק מהמנורות. אבל אחורי חצי שעה, הנשמה באה בוכה למלך שלה ואמרה לו שאם הוא לא משחרר אותה מהמשימה, היא הולכת לדפוק סטירה לאיזה שוטר רק כדי להיעצר וליות רחוקה מהאישה הזותי, שכל הזמן מדברת אליה במרוקאית בזמן הבישולים ושכל פעם שהיא לא מבינה מה היא מבקשת שהיא תעשה בשבילה, היא מביאה לה מבט מרחם ואומרת לה שמסכן הגבר שיתחתן איתה אם היא לא מבינה איך צריך לקלף בצל בלי לבכות, למה בטוח שהיא תעביד אותו במקומה במטבח.

בקיצ, אחורי ששתי המאממות שלנו מרדו בנו ככה והסבירו שבלי מתנה יותר עדיף לנו שלא נכנס לבית למה הן יהיו עסוקות רק אחת עם השנייה ולא יסתכלו עלינו, מזל תפסה את ז'קי ושמה אותו בתור עוזר מטבח ואני ניצלתי ורק ימשכתי לעשות בשבילה תריצות לקניות.

מי שלא ראה את ז'קי עומד ובוכה בגלל שק הבצל שמזל שמה לו לקלף, לא ראה בכי כל החיים שלו. אפילו בלוויה של האבא שלו ז'קי לא בכה ככה ומזל על כל דמעה שלו צועקת שהיא תלך כפרה על העצב של העיניים שלו ושרק היא תבשל לו בחתונה עם הנשמה. אבל ז'קי לא יפסיק לבכות לאיזה שעה אפילו שהיא בירכה אותו בילדים ובחתונה עם הנשמה.

איך שגמרתי לרוץ בשבילה נסעתי לאופנת סגל בשביל לקנות חליפה חדשה למה בכל שנה לפני העליה לתורה אני וז'קי ממרקים תחטאים שלנו במקווה או באיזה שחיה בים ואז עולים על חליפה. רק שהפעם אחורי האופנה נסעתי לגן העיר בשביל לקנות גורמט לכפרה, למה היא יודעת לפי העין אם הגורמט נקנה בגן העיר או בשכונה ולא משנה אם שניהם נראים אותו דבר ויש עליהם אותו קראט. ככה עלה לי הגורמט עשר אלף במקום שניים אבל בשביל הכפרה אני מסכים לוציא תסטיפות שני מחביא במקפיא של מזל.

אחר כך חזרתי לתקווה להחליף את ז'קי במטבח בשביל שהוא יוכל ליסוע לקנות גם לו חליפה ואז ליכנס לנמל אשדוד על הדרך בשביל לשחרר מהמכס תשרשרת המרוקאית שהוא יביא ביבוא אישי ממרוקו דרך הקשרים שיש לו בצרפת, למה הנשמה שלו נדלקה בזמן האחרון על דברים צבעוניים ולא מתאים לה יבוא מהחנויות. היא צריכה תאורגינאל.

ככה 'שתגעו לנו הימים והערב סוף סוף יהיה לזה סוף, כשהחצי היהודי שגר בתקווה יתאסף באצטדיון של השכונה עם השחקנים והמאמן בשביל לשבת בשולחן אחד כולם, ובשביל שני וז'קי עם כיפות לבנות בראש ולב נקי מהמקווה נוכל לברך על היין ועל החג בזמן שהנשמה והכפרה יושבות לידינו, ולקרוא מהסידור כמה שיותר מהר בשביל שהאוכל של מזל לא יתקרר בינתיים.

שתהיה שנה טובה ומבורכת לכולם, ואל תשכחו לעשות מירוק חטאים עם תרנגול שתביאו מהתקווה.

לפני שלוש חודשים הנשמה יביאה אותה בנגיחה בעמוד בטון מתי שהיא 'סתכלה אחרי המלך שלה שיביא אותה בנסיעה על גלגל אחד ברחוב אצ"ל על האופנוע החדש שלו. מהמכה שהיא חטפה שנינו נפלנו. היא מהעמוד ואני מזה שסובבתי אחוריה תראש מהצעקות של מזל שראתה אותה נופלת ברחוב.

ככה היא איבדה תהכרה ואני תכבוד של הרוכב הכי טוב בתקווה אבל באותו הרגע זה לא שינה לי.

ישר אחרי שקמתי מתחת לאופנוע רצתי לנשמה שלי ששכבה על המדרכה וכל הראש שלה דם ומזל עומדת מעליה וצועקת יוואלי, שאני ילך כפרה עלייך נשמה איך נפלת לנו ככה? ועד שאני בודק לה תדופק ותנשימה, ישר בא אמבולנס ששומרים בדרך כלל רק לדקירות בסוף הרחוב ולקח אותה לאיכילוב.

שלוש ימים הנשמה שכבה ולא תעוררה אפילו כששמתי לה תסרט של ברוס לי הבוס הגדול למה חשבתי שמהחורפה על זה שאני רואה איתה תסרט בפעם החמישים היא תתעורר ותאיים ללכת לבית של ההורים שלה. אחרי שלוש ימים היא תעוררה, אבל איך שאני בא לביא לה תבוסה של החיים שלה היא מסתכלת עליי ולא זוכרת מי אני.

אחרי שכמעט יבאתי לפרופסור נגחה בראש ואחרי שיביאו לי ארבע שומרים שיחזיקו אותי ותעצבים שלי, הרופא הסביר לי שהנשמה סובלת מאמניזיה שזה איבוד של הזכרון שלה לטווח של כמה שנים אחורה.

שלוש חודשים ישבתי לידה כל יום ללמד אותה מחדש תכול מה שהיא שכחה. יקראתי לה מהספר של השנה האחרונה בביתצפר של המשפטים על חוזים ודיני תעבורה, יבאתי תהורים שלה שיגורו בפלאזה בשביל שכל יום הם יוכלו לראות אותה ולספר לה על כל מה שהיא עשתה בשנים האלה ובעיקר הייתי צריך לחזיר תאהבה של הנשמה שבבת אחת נעלמה לה מהלב ומהראש ופיתום היא הסתכלה עלי כמו על זר שעומד לתקוף אותה.

היום אחרי שנגמר השיקום שיחררו אותה מהבית חולים. ישר לקחתי אותה לבית של הכפרה בבבלי בשביל לא לעשות לה הלם גדול מדי על ההתחלה מהמראה של התקווה.

אחרי שלוש חודשים של התנזרות סוף סוף יכולתי להזכיר לנשמה למה היא קוראת לי המלך של התקווה ואיך היא אוהבת לצעוק את זה. איך שגמרנו פיתום היא יתחילה לביא אותה בדמעות למה היא נזכרה שהיא הנשמה שלי ושהלב שלה שייך רק למלך שלה.

באמא שלי, אם לא יתחלתי לבכות איתה זה רק בגלל שהדמעות שלה חירמנו אותי.

אחרי שעוד פם היא צעקה ועוד פם בכתה, הנשמה אמרה שבא לה על אוכל עירקי בשביל הנוסטלגיה. ישר אמרתי לה - אוכל עירקי רק אצל דוד חביב בתקווה. אבל הנשמה מביאה לי שהיא אפעם לא הייתה בתקווה והיא לא מכירה שמה.

שמתי אותה על האופנוע ולקחתי אותה לתקווה. איך שיגענו מכל הכיוונים כל השכנים יתחילו לחייך למה הם ראו שהנשמה חזרה לתקווה ושמחו שזה אומר שאני יפסיק לשמוע כל היום את זוהר ארגוב עם השיר בדד בפול ווליום בשתיים בלילה.

יתחלתי ללכת איתה בין הבתים. הנשמה אמרה לי שהיא אוהבת תמקום הזה ושהיא הייתה גרה בו אם היא הייתה יכולה לבחור למה יש למקום צבע וריח. בדיוק עברנו ליד הדגים אז יסכמתי איתה. פיתום הנשמה מצביעה לי על בית ואומרת לי שפה היא הייתה שמחה לגור. אמרתי לה שאני שמח למה היא בדיוק יצביעה על הבית שלה ושלי. היא לא האמינה לי אבל היא הייתה רעבה, אז לא יתעקשתי להוכיח לה ונכנסנו לדוד חביב לאכול קובה.

אני יושב מול הנשמה שפיתום מחייכת לי בפה מלא קובה ואומרת שהיא אוהבת אותי, וככה בלי לשים לב יוצאת לי דמעה מהעין. ישר נלחצתי ובדקתי מי עוד רואה, למה לא יכולתי לגיד שזה מהחריף ששמו בשולחן, למה כולם יודעים שכשמזל יניקה אותי כשהייתי קטן במקום אמא שלי שחטפה דכאון של אין חלב, היא הייתה מורחת סחוג על הפטמות ואז משקה אותי בחלב בשביל שתהיה לי סגולה לשיער על החזה ואומץ בלב.

אבל בשקט בזמן שניקיתי תעין אמרתי לנשמה שאני אוהב אותה והיא עוד יותר חייכה ועשתה לה דמעה גם בעין השנייה.

אחורי זה לקחתי אותה לשוק ובזמן שסתובבנו בו היא אמרה שהיא רוצה לקנות פרחים לבית. איך שאני מביא אותה לסוף של השוק לפרחים, היא קונה, מעמיסה עליי זרים ואומרת לי שהאדום עם הלבן הוא זר בשבילי.

אם לא קברתי תעצמי באותו הרגע מהפדיחה זה רק בגלל שהלב של הנשמה חזר לי מהקומה נקי וטהור כמו שהוא היה עוד קודם. פם ראשונה שבחורה קונה לי פרחים. גם כן פם אחרונה למה יש לי מוניטין קשוח בתקווה. אבל מה, פיתום יבנתי למה בחורות אוהבות שקונים להן פרחים, למה זה נעים וריחני, ואני מכחיש את כל מה שכתבתי כאן אפילו אם מומו מצמיד לי אקדח לראש כשהוא שואל אותי על זה.

בדרך חזרה לאופנוע שיחררתי את ז'וז'ו השמן שעמד ושמר עליו לאורך כל הטיול שלנו בגלל שיש גנבים בתקווה שצריך ליזהר מהם. וככה הנשמה חזרה למלך שלה ולתקווה עם קובה בבטן וזרי פרחים בידיים.

יש לי אלבום שלם של תמונות שרץ לי בראש.
את מבקשת שאדפדף ושאניח לתמונות להזכיר לי.
תמונות של אהבה ובריחה, דחיה וקרבה, בגרות וחורים שחורים של ילדות מנוקבים באבזמי חגורה.
כשאני יוצא ממעלית הזכרונות שלי אני אוחז בידי כילד. אני ואני פוסעים אל ספת הפסיכולוגית שלך. אני מפחד והוא הקטן מחזק אותי בידו הקטנה האחוזה בידי.
אני והג'וניור שהוא אני.
כשאני יוצא ממך אחרי שעה של שנות זכרונות אני נכנס לשלשל את נשמתי בשירותים. הרגשות מתרכזים בתחת לפעמים, רגשות מהתחת. שלשול מהתחת מול העצירות שאני מרגיש אצלי בלב.
אנחנו רק בתחילת הדרך, את אומרת לי ונדמה לך שיש בזה אלמנט מנחם.
ג'וניור טמן את האלבום בארון המגירות שיש לנו בלב, עד לפעם הבאה בה ניפגש.
הוא ילד טוב ואני אוהב אותו.

עוד פם אני במיטה עם הכפרה אבל אני קולט בעיניים שלה מבט שלא מוכר לי. פיתום יש לה בעיניים מין מתח שנכנס מהן ישר לכל השרירים שיש לה בגוף ומהאימונים נהיה לה גוף שמכריח אותי לשים עליה שמירה בלתי נראית מרחוק, למה מספיק שהיא עוברת עכשיו ברחוב בשביל שכל הגברים יתקעו באמצע הדיבור שלהם ויתחילו לרוץ אחריה כמו בסיפור על החלילן ההוא שהיה מסוכן לציבור, אבל היא עוד יותר.

אז כשראיתי תמתח פיתום בגוף שלה ישר חשבתי שיבאתי אותה ברעיון להרגעה. ישר יבאתי תבקבוק עם השמן שהיא יביאה לי מהטיול שלה עם הנשמה מתאילנד ויתחלתי לביא לה אותה במסג' עאלק מקצועי שמנסה לכניס לה תרגעות בגוף.

רק מה, הכפרה לא נרגעת. כל הגוף שלה בשמן והשפתיים שלה באנחות, אבל המבט ההוא לא יוצא לה מהעיניים.

אחורי שאני מנגב ממנה תשמן אני נשכב לידה ומתחיל לביא אותה בליטופים ובנשיקות שבדרך כלל עושים לה תפתלויות מהסוג שני אוהב במיוחד, אבל הפעם זה לא קורה.

מה נהיה? זה הניר ההוא מהימים שני לא לא רואה אותך שיושב לך בראש? אני מביא לה אותה בשאלה והיא מכחישה.

סיפרתי לך שז'קי ואני נפגשנו איתו? אני מפתיע אותה.
לא היא מביאה לי, מה קרה?
הבנק של ז'קי יזמין תשרוך שלך מההיי טק בשביל לכתוב תוכנה לאזעקה שתמנע מפורצים ליכנס. אז ישר ז'קי יזמין אותי בשביל לפרוץ לו תאזעקה. לא סיפר לך על הפדיחות שעשיתי לו? אני מביא לה בחיוך של אחד שניצח בתחרות.
לא סיפר לי היא מביאה.
טוב זה כמו הניצחון של האדם על המחשב במשחק שח מט. אחר כך המחשב מתבייש לוציא תאף מהמעגלים שלו. אני מסביר לה תמתחרה היחיד שיש לי בעולם על הלב ועל הגוף של הכפרה שלי.

הידיים שלי נכנסות לפעולה בזמן שאנחנו מדברים. מלטפות, מחרמנות, מביאות אותה עם השפתיים שלי במגע שרק אני יודע איך לביא לה, והכפרה לא משתחררת.

מה קרה, זה בגלל איך שהוא יביא לך אותה באנחות אתמול? אני שואל וקולט שנפלט לי שהבית שלה בהאזנה.
מאיפה אתה יודע מה היה לנו אתמול? הכפרה ישר נתפסת במילים שלי, אבל המלך של התקווה לא מתבלבל ולא מתחיל ליתנצל.
זה בגלל ההאזנה ששמתי לך בבית אבל רק בשביל הבטיחות שלך, למה שהמלך של התקווה לא ישן איתך עכשיו כל לילה ולא יכול לשמור עליך, אז הוא חייב שיהיו לו עיניים ואוזניים אצלך. קוס אומו אני והפה שלי, עוד פם יצא לי מה שלא היה צריך לצאת. זה הכול בגלל שהיא עושה לי תחקיר בטחוני בזמן שהראש שלי אצלה בגוף.
עושה לך טוב לשמוע את מה שאני עושה עם ניר? היא חוקרת, אתה גם מסתכל?
רק שומע. לא שמתי לך מצלמות בחדר שינה למה אחרת הוא לא היה עוד חי ולא משנה באיזה איומים היית מאיימת ששבוע לא תשכבי איתי בגלל זה. אני מסביר לה.
ואתה מקשיב? היא ממשיכה בחקירה שלה ואני לא מבין איך היא מצליחה לחשוב בזמן שהאצבעות שלי עושות לה חם ברטוב.
זה כמו שתשימי סרט פורנו בוידאו. גם אם לא בא לראות מסתכלים. אני מודה למה שהראש שלי עכשיו אצלה עמוק בפנים.
אז תעיף את מה ששמת אצלי בבית. אומרת לי הכפרה.
ממי, לא חבל על הכסף? אני מביא לה בשאלה, הרי אם אני יוציא מחר אני ישים חדש. תשאירי, מה אכפת לך?

אולי בגלל שני משכנע אותה הכפרה מחליטה ליתרכז במה שקורה לה בגוף ולא במה שקורה לה בבית. גם אצלי הטמפרטורה כבר עולה לרמות ששורפות אצלי תנתיך במוח, אבל אז...

אני לא יכול לספר בצמי למה מאז שזה קרה אני מנסה לבין מה נהייה למלך של התקווה שהוא יתנהג כמו קוקסינל ואפילו נהנה. אז נראה לי שבמקום לחשוב יותר מדי אני מוחק תמה שקרה מהפרוטוקול אצלי ומשאיר לה לספר.

מה שבטוח, אתמול פיתום ראיתי איך חתולה ניית טגריס בדילוג על כל שלבי האבולציה.

http://www.thecage.co.il/blog/userblog.php?postid=90413&blog_id=12764

לפני חודש 'סבכו לי החיים. הכפרה תפסה תמלך שלה ושל התקווה מביא אותה בביס בציץ לאחת שעשתה לו סטרפטיז אישי על הברכיים. באמא שלי שלא יתכוונתי שדבר כזה יקרה, אבל גבר ליפמים נהיה לו ראש מסובב כשמתיישבת לו כוסית על על הברכיים ומתחילה לביא לו אותה בעינטוזים.

זותי הייתה בצבע מוקה וניל עם בז'ז'ים של כוכבת פורנו שמתנפנפים לי בפרצוף. ישר מההלם של הגודל שלהם הייתי חייב לבדוק בשיניים אם הם אמיתיים. ועל המזל שלי, איך שני בודק הכפרה נכנסת בדלת של הבית זונות של ז'וז'ו, למה נשמות טובות סיפרו לה שהגבר שלה בא לשם.

ולא תגידו שבאתי בשביל לזיין, למה ככה ביום יום אני צריך לפתוח תעיניים עם מנוף מיוחד שמרים לי אותן מרוב שבלילה הכפרה רעבה לגבר שלה ומתישה אותו. כולה באתי לשם למה שמעתי שהנהג שודים הכי טוב בארץ נחת בתל אביב ואמרתי שנעשה איתו מכה. אבל הוא היה עסוק בחדר עם איזה שתיים, אחת רוסיה ואחת אתיופית, ואני ישבתי בקבלה מעביר אותה בצחוקים עם הבנות עד שיצא.

בקיצור, איך שני מרים תשיניים שלי מהבז'זים של הכוסית על אני רואה תעיניים של הכפרה מסתכלות ישר עליי במבט של רצח ושל עצב. ישר זרקתי תבחורה מהברכיים שלי וזותי נפלה בפישוק על המאפרת זין שהייתה על השולחן, אבל לא עצרתי לעזור לה למה ישר רצתי אחורי הכפרה שיצאה משם אל הבית ויתחילה לארוז תמזוודות שלה בלי לוציא מילה מהפה.

לא עזר כמה שדיברתי, הסברתי, תחננתי. הכפרה סגרה תחמש מזוודות, יביאה אותה בשריקה עם האצבעות כמו שלימדתי אותה ותוך שנייה יתייצבו בבית שני סנג'רים שלי ששמתי לה בשביל השירות.

הכפרה שמה עליהם תמזוודות ויצאה מהבית ישר לדירה שלה שהייתה סגורה כבר שנה. היא יוצאת ואני אחוריה. היא במונית ואני בגשם באופנוע, מנסה לסביר לה תסיטואציה אבל הכפרה במצבים כאלה לא שומעת יותר כלום וכמה שני מסביר היא יותר מתחממת.

איך שיגענו לבית היא נכנסה לדירה עם המזוודות, סגרה מאחוריה תדלת ולא ענתה לדפיקות שלי.

נישארתי שמה עוד איזה שעתיים מדבר איתה מהדלת אבל אחורי שהשכנים יביאו תשוטר הקהילתי שביקש ממני בזהירות לתחיל ללכת לבית שלי, יסכמתי והלכתי לשבת עם ז'קי ולחשוב איך אני מחזיר תכפרה לבית הטבעי שלה.

אני יושב עם ז'קי והנשמה שלו שומעת תסיפור ולא מפסיקה לגיד כמה שהמלך השני של התקווה שזה אני - מפגר ומטומטם, וישר אני אומר לה שתפסיק למה תזה אני יכול לגיד לעצמי, ושיותר טוב שתחשוב בראש של העורכת דינית שלה איך אני מחזיר תכפרה לבית.

אבל הנשמה במקום שתביא אותה איתי בהזדהות, לוקחת תמונית הראשונה ונוסעת לבית של הכפרה בשביל לביא לה אותה בניחומים כאילו שאותה עזבו.

בלילה היא מתקשרת לז'קי ומבקשת רשות לישון אצל הכפרה למה היא אומרת לו שהמצב שביר בבית שלה ושכל הסרוויסים שאמא שלי יביאה לנו וששמנו בבית של הכפרה למה לא היה כבר מקום אצלנו שבורים ברצפה.

ישר ז'קי יסכים לה למה הוא יודע שבמצבים שבירים יותר טוב לביא לבנות לטפל ולא לבנים.

בינתיים יבאתי אותה בצו גירוש מהתקווה לבחורה מהסטרפטיז למה לזין שלי לא יכולתי לביא אותה בצו כזה.

ככה שנינו יושבים כל הלילה ובסוף נרדמים על המיטה אבל בבגדים למה רק מניאקים מורידים תבגדים בשביל לישון אחורי בירות יחד.

בבוקר הנשמה באה ואומרת שהמשימה נכשלה ושבכלל אני המניאק של החיים שאני מביא אותה ביציאה כזותי לכפרה שכל הלילה בכתה בגללי.

מהעצב אני נוסע לבית של הכפרה אבל היא לא מסכימה לפתוח לי תדלת ורק אומרת לי שגמרנו ומאחורי הדלת היא אומרת שמעכשיו נהייה רק חברים. לא משנה כמה אני מנסה לשכנע תאישה שלי שטעיתי ושאני מבין תטעות, היא לא מסכימה לפתוח.

ככה עובר חודש. אני נוסע אליה כל יום, מנסה לדבר איתה, מצליח אפילו לשכנע אותה לפתוח תדלת ולשאיר תשרשרת בטחון שאני רק יראה תעיניים שלה מציצות לי. אני מדבר והיא בסירוב שלה. צוחקת מהבדיחות שלי אבל אומרת שלא נחזור לחיות כמו בעל ואישה.

איזה פעמיים בשבוע הנשמה יושנת אצלה בבית והעיניים של ז'קי עכשיו מביאות לי אותה לא רק בהבנה אלא גם בכעס על זה שהוא לא יושן עכשיו כל לילה עם הנשמה שלו בגלל הכפרה שלי.

לפני שבוע בבוקר הנשמה נכנסת לדירה שלה עם ז'קי בפנים חיוורים.

אל תשאל מומו מה קרה, היא מביאה לי וישר נהית לי הרגשה מסוכנת בלב. אתמול בלילה הכפרה יצאה לפאב למה היא אמרה שהיא יכירה מישהו שיזמין אותה לדייט והיא לא יסכימה שאני יבוא לשמור עליה ובבוקר מתי שיתעוררתי גיליתי בחור עם פנים וגוף של ירון פינק מסתובב בתחתונים במטבח ומכין לה חביתה עם לחמניות טריות וסלט וגם כן שני קפה הפוך.

אני רק שמעתי תזה, לא חיכיתי שהנשמה תסביר לז'קי מי זה ירון פינק ואיך היא יודעת איך הוא נראה בלי בגדים. ישר יצאתי בבגדים של הלילה לאופנוע ודפקתי עליו תרייס של החיים שלי לבית של הכפרה. איך שני דופק לה בדלת בעצבים היא פותחת לי בחלוק וההוא יושב כבר לבוש בסלון עם הקפה שלו. בלי לגיד מילה תפסתי אותו בחולצה של הארמני ודפקתי אותו בקיר, אבל איך שבאתי לביא לו תפיצוץ של החיים בפרצוף הכפרה צועקת שאם אני נוגע בו היא בחיים לא חוזרת אליי.

ישארתי אותו תלוי על הקיר עם יד אחת שני וסובבתי אליה תפנים שלי.

הוא מת, אני מביא לה.
אם הוא מת, מת גם הקשר שלנו, היא מביאה לי.
כפרה באמא שלך, הבן זונה הזה היה בבחורה שלי. אני צועק עליה.
מה אתה אומר? היא מביאה לי, גם הפה שלך היה בבז'זים של השרמוטה של ז'וזו'.
זה אחרת. אני מנסה לסביר.
תקשיב לי טוב מומו. היא מביאה לי, תוריד ממנו תידיים עכשיו אם אתה רוצה שאי פעם אני יחזור אליך.
הורדתי. הוא נתן לי חיוך בפרצוף של הירון פינק שלו ותיישב עוד פם על הספה עם הקפה שלו.

זה ניר, יביאה לי הכפרה. נכון שהוא רק איש היי טק ולא מלך התקווה אבל הוא מוצא חן בעיניי. אם היה לך נדמה שרק אתה מסוגל לשחק המשחק הזה, אתה מה זה טועה. מעכשיו אני עם שניכם.

נהיה לי חושך בעיניים.

כפרה באמא שלך, יוצא שבחור עושה טעות. את יודעת שרק את בלב שלי. אני מנסה לסביר לה.

מומו, אני לא מתכוונת להתווכח בכלל. מביאה לי הכפרה במבט של כעס. אם לא הייתי משוגעת עליך הייתי מעיפה אותך על מה שעשית, אבל הלב שלי שייך לך. אז אתה תלמד בדרך הקשה מה זה להיות נאמן. מעכשיו אני לא מצפה ממך לנאמנות. אתה יכול לעשות מה שבא לך ואני אעשה את מה שבא לי. ומה שבא לי זה לשמור לי על שניכם. יותר מדי זמן הרגשת שהבחורה הכי שווה בעיר שייכת למלך של התקווה, ושאני אקבל בהבנה כל שטות שלך. אבל זה נגמר. הלב שלי אולי שייך לך אבל הבלעדיות נגמרה.

כפרה אני רוצה ליתחתן איתך, ניסיתי לסביר, אני רוצה שתהיי האמא של הילדים שלי.

אתה רוצה ליתחתן איתי אז תעמוד בניסיון הזה ותוכיח לי שאתה לא רק שורף מקורים אלא גם מסוגל לקבל את העונש שלך כמו גבר. ובכלל, בא לי על ניר לא רק כעונש לך אלא כי הוא מקסים לי. יותר משנתיים הייתי נאמנה לך וקיבלתי בתמורה ביסים בציצים של אישה אחרת. מעכשיו הכללים משתנים. ועכשיו אני רוצה שתלך כי אני מעוניינת לבלות את היום הזה עם ניר. מחר אני אבוא לתקווה. יום אחד אני אהיה איתך ויום אחד איתו. ככה השבוע יתחלק מעכשיו.

אני בא ליתקרב אליה אבל הניר הזה קם ונעמד בינינו.

לא שמעת מה הגברת אמרה שהיא רוצה? הוא מביא לי. אתה יכול לשחק אותה באבו עלי עליי אבל מותק, הבחורה הזו שווה זהב וגם אתה וגם אני נשחק לפי הכללים שלה. מי שינצח בקרב על הלב שלה יזכה בה בסוף.

נהייה לי אדום בעיניים ואני בא להרוג אותו בידיים שלי. תוך שתי שניות שנינו מתגלגלים על הרצפה במכות רצח אחד בשני. אבל אחורי עוד שתי דקות ששנינו חונקים ומביאים בבוקסים בפנים, אנחנו מרגישים מים נשפכים על שנינו מהדלי שהכפרה ממלאת ושופכת עלינו.

מההלם שנינו מפסיקים תמכות.

מומו עוף מכאן, היא מביאה לי, ניר תביא סמרטוט ותנקה את המים שנשפכו כאן בגללכם. קדימה. היא מביאה אותה בקול עצבני.

בלי לגיד מילה אני יוצא לה מהדירה ונוסע על האופנוע בבגדים רטובים. למחרת הכפרה באה לעשות לי מרק חם למה תפסתי שפעת מהנסיעה הזותי ומהמרק שהיא בישלה לבד ולא משקית הייתי בטוח שהיא קלטה תטעות שלה, אבל היא יתעקשה לא לחזור לבית שלנו ובבוקר אחורי שסוף סוף היינו במיטה יחד היא נסעה לבית קפה לארוחת בוקר עם ניר.

עכשיו אני כבר שבוע מנסה ליסתגל למצב החדש. הכפרה אמרה לי שאם יקרה משהו לניר היא בחיים לא תראה אותי יותר והאיום הזה מכריח אותי לרגיע תאש שיש לי בנשמה בגללה וגם לא לחסל תמניאק בידיים שלי. הכפרה רק הבטיחה שבשביל לשמור על השם שלי היא לא תספר בשום מקום שיש לה עכשיו שני גברים שמחממים לה תמיטה ותלב, ושהיא תשים לב שכשאני מזיין אותה היא תצעק חזק שכל התקווה תשמע שני המלך שלה. וזה אולי שומר לי על השם אבל הלב שלי נהיה כמו מסטיק משומש שמרוב שלעסו אותו הוא מאבד את הטעם של החיים שלו.

אני מסתכל בעיניים של הכפרה שלי ומרגיש איך הלב מתנמס לי כמו הקפה בפינג'ן של רחמים מהבית קפה של השש בש שלי ושל ז'קי.

ככה היה גם היום.

הכפרה לא צריכה לגיד לי יותר מדי מילים, זה העיניים שלה שמדברות אליי. ליפמים יש בעיניים שלה ברקים, ליפמים יש שם תמבט שאומר לי קח אותי עכשיו מומו או שני ישר מחפשת מקורים מרוב שני חרמנית עליך, ליפמים יש שמה תמבט שמפיל לי תלב לתחתונים, זה קורה כשני קולט שאמרתי משהו לכפרה שלי שעשה לה עצב בלב ורטוב בעיניים אבל היא מסתירה ממני בשביל הכבוד שלה ששווה תכבוד של כל התקווה יחד, וליפמים, כמו היום, יש לה תמבט שאומר לי שני הגבר שלה ושהלב שלה שר לה שירים כשהיא איתי כמו שהלב שלי שר כשאני איתה, ושיחד שנינו יכולים לביא אותה במקום ראשון במצעד הפזמונים בסגנון מזרחי-רומנטי-שובר לבבות.

כשני רואה תמבט הזה בעיניים שלה, כמו היום, אני פיתום מרגיש תכל הדם בגוף שלי מתחיל לזרום יותר מהר, והצעדים שלי נהיים קלים פיתום והעיניים מסתכלות לכל הכיוונים לראות אם יש איזה מניאק שמעיז לעשות עיניים לאישה הכי יפה שני מכיר.

ככה היה לנו היום כשהלכנו לטייל בקניון של הרצליה. בהום סנטר צביקה הדר הרכיב כמו פטיש אמיתי תילדה שלו על הכתפיים ובארומה איפה ששתינו שניים הפוך גדול, אפילו שזה בית קפה של לפלפים, סמי הורי ביקש ממני אש לסיגריה, וישר נדלקו לי העיניים שיש לי בגב בשביל לראות אם מאחורנית הוא עושה עיניים לאישה שלי שישבה בדיוק מולו ויכלה לראות לו תחריץ בסנטר שני כבר יודע שעושה לה תזה.

אחורי סמי לקחתי תכפרה לבית שלנו ובדרך במכונית שלקחתי בשביל שלא יהיה לה קר ברוח, יחזקנו ידיים כמו שני ילדים למה ליפמים הכפרה עושה לי תמימות בלב שלא צריכה ליות לאף פורץ בנקים מדופלם אבל נייתה מאז שהיא לקחה לי תלב.

לפני איזה שלוש שבועות הנשמה והכפרה באו לנו ביציאה משותפת - פעם בשנה לאיזה שבועיים צריך לעשות הפרדת כוחות למה הבנות צריכות לתאורר לבד בשנטי שלהן בשביל שיהיה להן כוח לשני המלכים של התקווה.

ברגע הראשון נעמדה לי ולמומו יחד הגבה, והיא ככה תלויה לנו באוויר במצב של חוסר הבנה בסיסית. למה מה נהיה? מומו מביא אותה בשאלה שגם רציתי לביא.

אבל הכפרה בלי לתבלבל מביאה לו אותה בבוסה שעוד רגע השפתיים מתנתקות לו מהפרצוף והוא ישר שוכח מה הוא שאל. אז בתור חבר יבאתי אותה אני באותה שאלה, למה מה נהיה?

נראה לי שהכפרה והנשמה קימבנו את שנינו לאורך כל השבוע שעבר מאז ועד שהן עלו על המטוס לפני כמעט שבועיים. למה כל פם ששאלנו למה מה נהיה, אחת מהן דפקה לנו בוסה שיטיסה לנו תמחשבות מהראש.

גם כן בביצועים פיתום נרשם שינוי. ולא שמישהו משנינו בא בטענות קודם, אבל עכשיו, בשבוע שלפני שהן עלו למטוס תפסנו שנינו מבט שכל מי שיסתכל עלינו בימים האלה חשב שהוא מדבר עם שני מפגרים שאין מצב של חשיבה במוח שלהם. מהרגע שתעוררנו ועד לרגע שנפלנו מתים, שתי אלה לא יפסיקו לסחוב אותנו למיטה לביצועים של לולייניות בקרקס.

ככה בלי לשים לב יצא ששנינו לוקחים תבחורות שלנו לשדה התעופה, מביאים להן נשיקות שעוד רגע היו קורים לביטחון, ומסתכלים עליהן מענטזות על העקבים של ה 15 ס"מ לכיוון הדיוטי פרי. רק כשהן נעלמו שמה, פיתום קלטנו שבמו ידינו שמנו תבחורות שלנו על המטוס לתאילנד.

איך שקלטנו תזה (למה לא הייתה בוסה שתעיף לנו תמוח), ישר דפקנו ריצה לכיוון המטוס, אבל אז פיתום למדנו שחצי מהאנשים שיושבים על אזרחי בשדה הם אנשי ביטחון.

לא עזר לנו הקללות וגם לא הבוקסים. ככה בלי חשבון ליוו אותנו החוצה עד שנכנסנו למכונית שלקחתי מהעבודה בבנק בשביל לביא אותן לשדה עם שלוש מזוודות כל אחת.

מאז אני ומומו יושבים באבל בסוכה שבנינו כבר בראש השנה ומשחקים שש בש.

סיכמנו שלא נדבר בינינו על הזונות שיש שם. זונות של בחורים וזונות של בחורות, וזונות של בחורות שהן בחורים, וזונות של בחורים שהיו בחורות... בקיצור, יש שמה הרבה זונות שכל אחת מהן נראית כמו קלואודיה שיפר אבל בתאילנדית.

כל יום אנחנו מדברים עם הנשמה והכפרה וכל יום כל אחד מאיתנו בודק טוב טוב תבחורה שלו לחפש סימנים חשודים.

אתמול מומו מצא סימן, ומאז תקועה לו הגבה כמו סימן שאלה על המצח והשריר בלסת לא מפסיק לקפוץ.

אתמול הכפרה הלכה לקחת שיעור בבישול תאילנדי.

ועכשיו אני עושה הפסקה למה מומו מתחיל לשבור תסוכה שבנינו למה מזל ביקשה, בשביל שיהיה בית לחברה שלה ורדה שהעירייה לקחה לה תכל הרהיטים ותדירה בגלל שהיא לא שילמה קנסות על הסוסיתה שגנבו לה לפני חצי שנה. רגע. תכף חוזר.

חזרתי.

למה ממתי הכפרה מיבשלת? ואיפה הנשמה שתשמור על החיים של הטבח שמלמד תכפרה מתי שהיא מקפיצה ירקות?

ישר אתמול רצינו לברר עניין אבל הנשמה והכפרה היו עייפות ונרדמו בבגדים על הספה בלי לדבר איתנו. איך אני יודע? למה גם שם שמנו להן מצלמות במזוודות שישקיפו על מה שקורה בחדר. נכון שהמוח עף עם הבוסות שלהן, אבל אינסטינקט קרימינאלי נשאר תמיד.

היום כבר נירד לעומק של העניין.

אתמול בערב קצת לפני שכתבתי לכם על המחלה של הכפרה שלי יצא לי לתפוס דיבור עם שס"ק שהיא גם שמנמונת וגם סקסית ואני לא מבין למה היא לא לוקחת תהזמנה שנתתי לה לבוא לתקווה, למה ישר אני מביא לה אותה בשידוך עם הבחורים שני מכיר. ובתור חברה שלי אני יכיר לה רק תבחורים שהם קלאסה יעני, לא איזה סמרטוטים שאפשר לנגב איתם תרצפה אלא בחורים שכל אחד מהם זה גבר מלמילאן.

אבל נחזור לעניינינו. אני ושסק מדברים ופתאום היא מביאה לי אותה בזה שהשכנים שלה כמעט ירביצו לה.

ישר נעמדה לי הגבה למה מי שמרים יד על חברים שלי זה כאילו שהוא ירים יד עליי, ומי שמרים יד עליי לא נשאר בחיים אלא אם כן זותי הכפרה שבשיא הקריזה שלה כבר הורידה לי סטירה פעם ובכל זאת יחזקתי תעצבים שלי למה זאת האמא לעתיד של הילדים שלי.

ושסק מביאה לי אותה בזה שיש לה שכנים מרוקאים שפתחו עליה פה ואפילו יתקשרו בשיחה לא מזוהה בשביל לאיים שיקרעו לה תצורה, וככה אני שומע ומהעצבים על זה שמאיימים על חברה טובה שלי נהיים לי עוד רגע ברקים בעיניים איפה שבא האישון.

אבל כמה שני רוצה לביא תבחורים שלי שיגמרו על המשפחה הזותי שסק מרגיעה למה היא לא ממש רוצה לעבור מהבניין אחורי שני ישרוף אותו. אז נרגעתי.

אבל היום בלילה באמא שלי, אם היא לא מספרת לי שהם ביקשו יפה סליחה על המילים שלהם, אני לוקח תבחורים שלי לסיבוב בפתח תקווה בשכונה שלהם אחורי שאני משכיב לישון תכפרה ומנשק לה תמצח כשהיא נרדמת, למה לא יכול ליות שחברה שלי תפחד לרדת במדרגות בגלל שיש לה שכנים מרוקאים.

האישה שלי מורידה לאגרים של זיעה מהחום שהיא תפסה והפעם לא באשמתי.

אני יבאתי אותה בתיאוריה שכל המחלה שהאישה שלי תפסה זה מהזיונים. עכשיו לפני שאתם תופסים תחת על האמירה הזותי ישר תורידו תגבה שמתרוממת למה אני מדבר על זיונים בינה לביני יעני בינינו ולא כמו שאתם מפנטזים לשים אצבע על האישה שלי שאני לא יבוא וישרוף לכם תבית.

מהעצבים שיבאתם לי אני ישר מדליק סיגריה ומנגב תזיעה מהמצח בגופיה.
אז איפה הייתי?

הכפרה ואני יבאנו אותה בריב. אבל מה זה ריב? כל התקווה נכנסה למקלטים ולא יצאה שבועיים למה שבועיים היא מביאה אותה בפיצוץ ואני עונה לה או שאני מביא בפיצוץ והיא עונה לי וככה שנינו מפוצצים במילים שיותר טוב שלא נחזור עליהם בשביל להגן על שלום הציבור ואנחנו לא מתקרבים.

ואני מרגיש מקילומטר איך הגוף של הכפרה שלי קורא לי אבל בלב שלה יש חומה ואני לא יכול לגעת למה במבטים שלה היא יכולה להקפיא קרח מאנטרטיקה שכבר התנמס בגלל החור באוזון. וככה אני מנסה ליתקרב והיא מרחיקה ואני תופס תקריזים שלי ועוד רגע שובר תגיטרה אבל ברגע האחרון מחליט לא למה אחרת איך אני ישין אותה בלילה עם השיר רעיה מתי שנחזור? אז במקום אני מביא אגרופים בקיר ועוד רגע מת מעצבים ולא יכול לגיד לה מילה למה זה אני שדפקתי תכל עם הפה שלי שלא יודע מתי לסתום תעצמו.

וככה שבועיים אני מפנטז על החום של הגוף שלה ועושה איזה ארבע מקלחות ביום למה אני מזיע מהחום שיש בחוץ ומהעצבים, והיא לא מדברת, ורק מעבירה לי מסרים דרך ז'קי ודרך נשמה אבל לי היא לא מרשה לדבר איתה. ושבועיים אני לא יושן רק מתעורר כל שעתיים וחושב עליה ומת ללטף לה תשיער אבל אפילו מתוך שינה כל פעם שני מחבק אותה היא מעיפה לי תידיים.

ואחורי ששבועיים אני עוד מעט מת מרוב שכבר כל הגוף שלי כואב מגעגוע לאישה שלי אנחנו יושבים בערב שבת עם הנשמה וז'קי ומעבירים בינינו כל מיני עישונים בשביל לעשות קצת יותר טוב בנשמה, ואז שניה אחורי שהיא לוקחת תעשן לריאות היא מביאה לי במומו אני סולחת לך.

באמא שלי אם לא נשקתי לה תרגלים באותו הרגע זה רק בגלל שז'קי היה בחדר, למה מרוב ההקלה עלו לי דמעות בעיניים שלא עולות לי אפילו באזכרה לאבא שלי.

ישר על המקום סימנתי לז'קי ולנשמה ללכת לבית שלהם למה הכפרה ואני צריכים לביא אותה סוף סוף בסולחה ובדיבור.

כל הלילה דיברנו דיבורים שלא דיברנו אפעם. אני דיברתי על כמה שני מטומטם לפעמים והיא על זה שהיא אוהבת אותי למרות הכול. וככה אחורי שגמרנו תדיבורים נכנסנו סוף סוף למיטה.

איך שנכנסנו למיטה היה ברור שאנחנו לא יוצאים ממנה לפחות לכל השישבת למה רמת הגמירות שלנו נהייתה בחוסר והיה צריך לביא אותה לאיזון.

כל הסופשבוע לא יצאנו מהמיטה. ז'קי והנשמה שקלטו שהפעם הריב היה אמיתי ושהוא היה יכול לגרום לקרע בינינו ולהרס של כל השכונה, יחליטו לביא לנו אותה בפינוקים. ככה שנינו לא יוצאים מהמיטה וכל איזה כמה שעות הנשמה או ז'קי דופקים לנו בדלת ומביאים לנו במשלוח אישי דברים טובים שז'קי אמר למזל להכין אפילו שזה נפל על השבת ובגלל זה היא יכינה תכל בלי לקחת כסף, למה היא אמרה שאין חייר בכסף שעושים בשבת מתי שאפילו אלוהים נח.

וככה שנינו במיטה. אני מעליה, היא מעליי, באים מהצד, על השולחן, על המיטה על הרצפה, מביאים אותה בניענועים שיש בהם תכל הגעגוע שנהיה לשנינו בגוף שבועיים. וככה אנחנו מגיעים לגמירה העשרים בערך בשעה 12 בלילה בשבת, והכפרה מתחילה לזוז בעצבים במיטה ולצעוק שאם אני נוגע לה עוד פם בדגדגן היא שוברת משהו למה היא לא יכולה יותר.

ישר יבאתי לה אותה בגמירה מהג'י שלה למה אסור להשאיר תג'י רעב ותכל יתר הגוף שבע למה זה יוצר חוסר איזונים. ואיך ששנינו גמרנו ואני עוד מרגיש שיש לי תרעב אליה אבל שאפילו אני כבר לא יכול לזוז למה נתפס לי השריר של התחת, ככה נרדמנו מחובקים.

בבוקר הכפרה תעוררה חולה אבל מה עכשיו היא חולה ואני יכול לביא לה אותה בפינוקים מיוחדים שני שומר לה למתי שהיא חולה וככה אני יכול למסז' אותה ולרדים אותה ארבע פעמים ביום ולא רק פעם אחת בלילה למה היא כל הזמן עייפה מהחום שיש לה כמו שאמרתי לא באשמתי.

אל הפרק הקודם: http://www.thecage.co.il/blog/userblog.php?postid=43145&blog_id=14011

ולמי שרוצה לקרוא את הסיפור מתחילתו... http://www.thecage.co.il/blog/userblog.php?postid=36869&blog_id=14011


1988
אחרי שבועיים של חיים משותפים כבר נכנסנו לשגרה של זוגיות, אבל עדיין לא אמרת לי שאת מאוהבת בי. ההמתנה למשפט הזה הפכה להבנה שזו תהיה אבן דרך ראשונה ביחסינו, כזו שאומרת שנבנה אצלך האמון בי.

נהנתי לצאת איתך למסיבות ולהראות לכולם את האישה שאיתי. בכל מקום אליו הגענו הפכת לכוכבת בסיפורים שלך על המרואיינים שעברו אצלך ועל העורכים הסוטים שלך. החבר'ה השתגעו עלייך. יותר מבת זוג אחת נצמדה טוב טוב לגבר שלה כדי לשמור על המבטים שלו כשהיית בסביבה. ואני? אני התגאתי. ידעתי שאת איתי, שלי. אולי עוד לא כולך, אבל שבחרת בי להיות שלך.

תפסתי ת'עצמי שורק ושר כשאני מתגלח בבוקר. פתאום קניית בגדים הפכה לעסק שמערב את האישה שרוצה שהגבר שלה יראה הכי טוב לידה. את העבודה שלי עשיתי במהירות מטורפת כדי לחזור כל יום הביתה אלייך. אנ'לא חושב שאי פעם הרגשתי מאושר כפי שהרגשתי באותם הימים.

בלילה ההוא כששכבתי איתך הענקת לי את הסערה שבך ואת הרכות. פתאום התרפקת עליי אחרי, מנשקת לי את החזה, את הצוואר, את השפתיים. שכבת מעליי מחדירה אותי לתוכך ונעת לאט. הרגשתי אותך יונקת אותי אלייך, נושמת אותי בהתכווצויות הנרתיק שלך.
כשגמרת הנחת את ראשך על חזי והקשבת ללב שפעם אהבה בטירוף.
אני אוהבת אותך, שמעתי אותך לוחשת.
אנ'לא יודע איך הלב לא קרע לי את בית החזה באותה השנייה.
לא שמעתי... גיחכתי אל אזנך.
אני אוהבת אותך רוני, אמרת והבטת אל עיניי במבט רציני שלא היה בו חיוך.
וזה מפחיד עד כדי כך? שאלתי.
אתה משוגע? אתה לא מרגיש איך הביציות שלי קפאו עכשיו מפחד?
דווקא די חם שם, עניתי, אבל אני לא בטוח ששמעתי טוב, באמא שלך, רק כדי שאדע שלא פינטזתי, אמרת כרגע שאת אוהבת אותי? התכוונת אליי נכון? זה לא איזה רוני אחר שניכנס לך עכשיו לפנטזיות.
דפוק אחד, הגיע עכשיו תורך לגחך. אחזת בין שתי אצבעות בתנוך האוזן שלי, קירבת את שפתייך אליו, ובזמן שליחכת אותו וגרמת לי לגנוח מתשוקה מחודשת, לחשת, אני אוהבת אותך רוקר שלי.
אנ'לא שומע, צחקתי והפכתי אותך על גבך כשאני מעלייך, ממי את חייבת לצעוק כדי שאני אשמע.
שכבתי איתך טורף את אהבתך בשפתיי ובחדירותיי רק כדי להתפוצץ יחד איתך כששנינו צועקים אהבה הדדית.

כשנרדמנו חיבקתי אותך אליי כפי שלא חיבקתי אישה מימיי. רציתי לכרבל אותך לתוכי, לשמור את המילים שלך קרובות אליי לבטן.

בארבע בבוקר התעוררתי מההשתוללות שלך במיטה. נאבקת בי, נלחמת להשתחרר מהחיבוק שלי מתוך שינה. כשרכנתי מעלייך כדי להעיר אותך ספגתי את סטירת חיי בשנייה בה פתחת את עינייך.

ממי מה קרה? שאלתי אוחז בלחיי.
נשמה שלי, חיים שלי, תסתכלי עליי, זה רוני. קראתי לך כשהתכדרת בפינת המיטה מכסה את כל גופך בסדין.
קמתי להביא לך כוס מים ונייר טואלט לקינוח האף שנזל מהדמעות שירדו ממך.
שירלי, ממי, אהובה שלי, תסתכלי עליי ממי. זה אני, רוני, היה לך חלום רע מתוקה שלי.
לאט פסקו הרעידות והבכי שקרע את לבי.
נשמה שלי, אני יכול לחבק אותך? שאלתי יושב בקצה המיטה מולך.
הנהנת בין התייפחות לקינוח אף ולאט, כאילו אני מתקרב לחיה פצועה ששוכבת על הכביש אחרי פגיעת מכונית, התקרבתי לחבק.

ספרי לי מה חלמת. ביקשתי וליטפתי את שערך.
אני לא זוכרת, ענית, אבל היה נורא מפחיד. פתאום ידעתי שמי שמחבק אותי מסוכן לי, שאתה עומד לפגוע בי, להכאיב לי.
ממי אני בחיים לא אפגע בך ולא משנה כמה סטירות תורידי לי, הבטחתי.
סליחה רוני, ביקשת וליטפת את לחיי, אני לא יודעת מה נפל עליי.
אנ'לא יודע ממי, זה כבר קרה לך פעם?
מה שהתעוררתי כדי להרביץ? השתגעת? בחיים שלי לא ישנתי עם אף אחד. אני אחת שמזיינת וזורקת, ולא אחת שחולקת שינה.
ועוד עם גבר ועם גור כלבים, חייכתי והעלתי את ליאו למיטה, יודע שהליקוקים שלו ירגיעו לך את העצבים.
כמעט שהרגת את הגור המסכן בחיבוקים שלך, אבל בין המבטים המבוהלים שלו לאלה שלך, תמיד בחרתי להרגיע את שלך.

לאט נרגעת. נשכבת על הצד בגבך אליי. כרכתי את זרועי מסביבך וליטפתי בשקט את בטנך. מידי פעם זכתה היד שלי בליקוק מהיר מליאו שנשאר חבוק בזרועותייך עד הבוקר. את נרדמת במהירות אבל אני שכבתי ער עד שהתעוררת בשבע, שומר על שנתך.

1992
ז'אז'ה הפך לחבר הכי טוב שלי בכלא בשנה השנייה שלי שם. אני לא יודע מה תפס אותו בי. הוא היה ממנהיגי הפלג הגרוזיני. אלה בחורים שאף אחד לא מעז להתעסק איתם בכלא. כאלה שהתעסקו בחוץ עם פשע כבד - סחיטות, חיסולים, הימורים והלוואות בשוק האפור.

התאמנתי באולם הכושר כשז'אז'ה נכנס עם שניים מהגורילות שלו. כולם כרגיל פינו להם את המכשירים אבל אני לא ראיתי אותם. הייתי עסוק בדחיקת משקולות כשאני שוכב על גבי.

כשגרוזיני תופס לך ת'משקולת ומרים אותה מעליך, אתה מזהה אותו מיד לפי הקעקועים שעל האמה.

לשנייה קפאתי, אבל אז התרוממתי סוקר במהירות את החדר שרק ארבעתנו נמצאנו בו.
אה ז'אז'ה, מה העניינים? שאלתי בקול אדיש.
ז'אז'ה עמד מולי והביט בי במבט קפוא.
אתה סמים? הוא שאל.
לא נוגע בזה, עניתי.
אתה לוקח בחורה בכוח?
בחיים לא.
עושה ילד?
אני לא פדופיל, עניתי בסבלנות לחקירה שלו.
הוא סקר אותי במבטו מנענע בראשו לחיוב.
אתה עוד ילד אבל עושה משקולת כבד, הוא אמר.
אני עושה את מה שצריך בשביל להישאר חזק. עניתי, אתה יודע איך זה בכלא, אם אתה חלש מזיינים אותך.
שש-בש עושה? הוא המשיך ושאל.
עושה ודופק לך מארס, חייכתי.
ז'אז'ה צחק.
דופק בגרוזיני מארס זה רק גרוזיני. אתה יש לך פה גדול וביצים גם כן.
עכשיו צחקתי גם אני.
בוא נגמור פה ת'אימון ואז נבדוק. אה ז'אז'ה?

מאז התאמנו יחד בקביעות. ז'אז'ה צירף אותי גם לאימוני האגרוף שלהם. בהתחלה בתור בובת האימונים, אבל בתוך כמה שבועות למדתי איך מתחמקים מאגרוף גרוזיני - נשכבים על הפרקט מרצון לפני שהוא פוגע לך בפרצוף.

בשש בש דווקא הצלחתי מולו קצת יותר. קלטתי שהפכתי לאחד מהחבר'ה ביום שזאז'ה הימר עליי במשחק מול מוריס. ז'אז'ה גם סידר לי גיטרה בפרוטקציה אצל הסוהרים וכל ערב היינו נפגשים כולנו לפני סגירת התאים לטורניר שש בש ולשירה יחד. הם שרו שירים בגרוזינית ואני ליוויתי אותם, מבין את נושאי השירים לפי כמות הדמעות שהם הורידו מהם בכל פעם.

2010
אני פוחד שירלי. פוחד מהיציאה מכאן, פוחד מהשינה לבד בחדר בלי רעשי הנחירות שבאים מכל כיוון. פוחד מזה שלא אצטרך להיות יותר דרוך. פוחד מלדעת שכשיפתח השער מולי, הוא יפתח אל ריק של חיים שאני לא מכיר עוד.

אני פוחד לגלות שהמשכת בחייך ופוחד לגלות שחיכית לי. פוחד לגלות אם את חיה או מתה, פוחד מלחשוב על הקשיים איתם התמודדת בלעדיי. פוחד להפסיק לחלום עלייך בלילות כדי לשרוד את התופת. פוחד מהלבד, פוחד לחיות.