מוזה שחורה

מה יש לך לתת? 

אותי. פשוט אותי, את כולי. זה הכול וזה הרבה. נפש שלמה, קצת שברירית אבל לוחמת שתיכנע ותתמסר ותהיה לרשותך. שתצרי אותי מחדש בידיים שלך דרך כאב, דרך סבל והתמסרות- פשוט אותי בקצות האצבעות כחומר ביד היוצר.

תקבלי אותי טוטאלית, נקייה, לוהטת, חדה, אמיצה ועם רעב לשבור קירות, להיכנס ולחפור בפנימיות ולנשום רגש- כל רגש. כל מה שיש.

אני אדע לקרוא את הרצון שלך בלי שתגידי, בלי שתבקשי. אלמד אותך כך שאוכל לציית מהר יותר, להיות בשבילך יותר, לתת לך מה שחסר.

אתן לך מקום לפרוק מה שיש בך, לספוג בשבילך מה שיש לך לתת, פירצה לסדיזם, גשר לנפש, קנבס לצייר עליו.

את תהיי משמעותית במקום שאף אחת אחרת לא תוכל להיות בו בשבילי. תוכלי לעזור לי לקום, לצמוח מחדש. אני אקבל את כולך, בלי שאלות בלי ספקות בלי התניות של אם ואולי ובערך. תקבלי ממני את התמיכה המלאה תמיד בכל זמן ומקום.

השתייכות טהורה, נוכחות טוטאלית, שחרור אבסולוטי מגבולות מדומיינים, להרפות לתוך הטראנס של השליטה. 

את מחזיקה ביד את מסכת החנק, הלב שלי קופץ! סופר מתרגשת כשאת מלבישה אותה עלי מצמידה, וחושך.. אני שומעת רק מעומעם ונושמת מהפתח, חוש המישוש שלי מתחדד נהיה רגיש להכול כשאני מאבדת תחושת התמצאות. הקיר מאחורי אני שומעת כל פעימת לב, כל נשימה.. מחכה ומתרגשת ממה שיבוא. 

הידוק על העור מסביב למפרקים והידיים שלי מאחורי הגב.. הקלילות הזאת שחודרת לי עמוק לנשמה ומקיפה לי את כל הגוף מבפנים החוצה, אני שקועה בתחושה של הקשירה, חצי מודעת לזה שהתחלת להצליף בי. אני עפה עם הזרמים כל הצלפה שולחת לי באזזים והיי של כאב והנאה. אני מתמסרת אליך, שוקעת במגע של השוט על העור שלי.. ואז רטט פתאום על הדגדגן פאק מה את עושה לי.. הרגליים שלי מוותרות ואני זולגת לרצפה כשאת מצמידה את הוונד אפילו יותר חזק לכוס שלי. את שמה עלי רגל וממשיכה לזיין אותי. הגב שלי מתקשת ואני נאנחת כשהרטט מתגבר, אני מטפטפת על הרצפה. את סוגרת את פתח הנשימה במסכת החנק וזה מדהים, אני כ"כ בידיים שלך לא יודעת מה לעשות עם עצמי ועם כל התחושות האלה. את מזיזה את היד נכנס לי אוויר ושוב סוגרת, חניקה. הנשימה שלי בידיים שלך. אני מרפה. נהנית. 

את מקימה אותי מהרצפה ואני זוחלת אחרייך בחושך בלי לראות.. את מצמידה אותי אליך, אני מריחה את הרטיבות שלך ומשתגעת שאני לא יכולה לרדת לך לא יכולה לנשק או לגעת בך. את צוחקת מהתסכול שלי, מורידה ממני את המסכה ואני יורדת לך. את רטובה  בטירוף! אני מלקקת אותך עוברת עם הלשון על הדגדגן ונכנסת עמוק לתוכך, עולה לדגדגן תוך כדי שאני מפמפמת עם האצבעות, מכניסה עוד אצבע ואז עוד אחת.. ממשיכה עם הלשון עוד ועוד את גומרת וכל הרטיבות שלך מכסה אותי. אני ממשיכה עם הלשון ועם האצבעות.. מלטפת אותך ואז שוב חודרת פנימה. הגוף שלך ממשיך להגיב למגע שלי, לכל ליטוף לכל קצה של אצבע שעובר על העור שלך. אני עדיין בתוכך ומרגישה את הרטיבות שלך בפה שלי כשאת משתחררת לתוכי שוב ושוב. את ממשיכה לרעוד, גמירה שמתפזרת לך בגוף אחרי שהיא נגמרה. אני נשכבת לידך ומאושרת להיות איתך, מאושרת שטוב לך מאושרת שאני יכולה לגרום לך לככ הרבה הנאה. 

את מנשקת אותי ומחדירה אלי אצבעות, נושכת שורטת בכל הגוף מקדימה ומאחורה מזיינת אותי חזק ומורידה אותי לרצפה משכיבה אותי ושמה עלי את הרגל.. אני פותחת את הפה מוצצת לך אותה, מנשקת ואת מעבירה אותה מהגרון עד הכוס ומחייכת כשאת מחדירה את הבוהן פנימה ומתחילה לזיין אותי. אני נאנחת ואת מגבירה עוצמה. את מוציאה את הבוהן מעבירה את כל כף הרגל על הכוס שלי ושוב נכנסת לאט ואז חזק ומהר יותר. 

את מקימה אותי, אומרת לי ללכת למקלחת. אני קצת מתוחה אבל עולה בי צורך חדש שלא נתתי לו מקום מלא קודם.. הפורקן של ההשפלה. אני שוכבת ומסתכלת עליך מלמטה, שולחת אליך יד מסתכלת לך בעיניים.. ואת משתינה עלי 

אני מתחתיך מסתכלת למעלה כולי רק ברגע הזה ביני לבינך וכל השאר יוצא לי מהתודעה יש שקט יחד עם עקצוץ.. כמו קפיצים פנימיים בבטן התחתונה, מעין התרגשות שזולגת לשאר הגוף. הזרמים הפנימיים מתפזרים בי, ואני לרגע בתוך ספייס שלא הכרתי קודם, חדש.. קופצני יותר, עם מיקוד מדהים בתחושות החיצוניות ובפרץ הפנימי של אושר ופרפרים בבטן אני עם עיניים חצי עצומות מרפה לתוך עצמי. 

את מצמידה אותי לרצפה עם הרגל, מעבירה אותה על הפנים שלי, הגרון, יורדת עוד לחזה.. לבטן ועולה שוב למעלה. הצורך הפנימי שלי מקבל מקום מלא, לא כמו פורקן מיני או גמירה אלא סיפוק של שייכות, התמסרות נפשית, כניעה, האישור להיות חלשה.. 

זאת אני ואת מעלי, הבעלות שלך עלי והכוח והחוזק שלך מולי וכמה אני שלך ככה והעיניים שלך עלי ואני לרגע פשוט שם בתוך המבט שלך בתוך הנפש שלך. 

את עוזרת לי להתיישב פותחת את זרם המים ומקלחת אותי, משפריצה לי מים על הגוף השיער והפנים. אני מרגישה אותך נצמדת אלי מאחורה כשאת מסבנת ומנקה את שתינו. את אומרת לי לאונן ומכוונת את הזרם על הדגדגן שלי כשאני מאוננת נשענת עם יד אחת על הקיר ומרגישה אותך מאחורי.. נושכת אותי בצוואר, שמה יד על הגרון שלי וחונקת. 

אנחנו יוצאות מהמקלחת, נשיקה ארוכה ואני מסתכלת עליך ופשוט מאושרת..  הגוף שלי קליל, כמו בלון הליום שמרחף לי בחזה.

את אומרת לי לעמוד ליד הארון, אני מצייתת. ואת נותנת לי ספאנקים ואז עוברת להצלפות. אני שוב שוכחת מהכול נאנחת מתמסרת לכאב, נושמת אותו פנימה, רוצה עוד.. את מוציאה את המחטים והמחט הראשונה מפתיעה אותי כי לא שמתי לב מה את עושה ומה קורה סביבי

הריחוף שלי שוב משתנה, מקבל גוון אחר כמו היי פסיכי של התרוממות בראש ובחזה ודגדוגים ברגליים וקלילות בכל חלק ממני. עוד מחטים ואני מחייכת נשענת על הידיים שלי, מתמסרת ואת מתחילה לחרוט עלי 

ההיי שלי מטפס עוד ועוד ואין כלום, אני כבר מעבר לריחוף שהכרתי, אני בחיבור ישיר עם המחט על העור שלי, דקירות שריטות.. הכול מסביב שקט, אני לא רואה מה יש סביבי, מרגישה רק את היד שלך עלי ואת הקצה של המחט.. עוד ועוד והראש שלי מעופף, צלצול באוזניים ואני לא מרגישה את הגוף שלי יותר, שלווה מוחלטת.. אני בין הידיים שלך השכבת אותי על המיטה ואני חושבת שאני כמעט מתעלפת. פאק מה את עושה לי מה זה? ריחוף. את מביאה לי לשתות ומדברת איתי. אני צוחקת ולא שמה לב לכלום נזכרת בתחושה ועוצמת עיניים. אנחנו ממשיכות.. החריטה מעיפה אותי למעלה. כל דקירה מדהימה. 

את מכינה לנו אמבטיית קצף מושלמת עם נרות ומוזיקה ואני עליך, הידיים שלך סביבי. שלווה ואושר שלא חוויתי קודם.. נפלא לי. כל הגוף והנפש שלי שלמים, נוכחים, נושמים, נחים, נרגעים, נרפים, אוהבים. אני אוהבת אותך ככ וטוב לנו, הרגעים האלו איתך הם אושר טהור. 

אני נצמדת לקיר, ערומה, רטובה, מחכה, צמאה לכאב.. מתגעגעת לשוט. הגוף שלי מתחנן שתצליפי בי. את קושרת לי את הידיים מאחורי הגב וחוסר היכולת לזוז מגביר בי את הצורך להיכנע, את הרעב המדגדג בשרירים והרצון להיסחף איתך, להרגיש את הכוח שלך. 

נוחתת עלי מכה. האא כמה שזה טוב כמה חיכיתי לזה! פאק איך זה כ"כ ממכר? איך הסתדרתי בלי זה עד עכשיו? עוד הצלפה ועוד.. 
מיקס משחרר של ריגוש הנאה וכאב. התחושות על העור שחודרת פנימה.. חלק צורבות כמו עקיצה שטוחה על העור, משאירות תחושה חמה מהירה.. אחרות נכנסות עמוק.. כאב עמום שחודר לתוך הגוף שלי, נשאר קצת יותר, מתמשך, משתהה בתוכי. 

"תפתחי רגליים" את מצליפה לי בכוס.  שוב ושוב.. כל מכה מדהימה. מה זה? אני נושמת סופגת את הכאב לתוכי, גונחת צועקת מנסה להבין את הזרם שעובר לי בגוף. את מחליפה בין הידיים שלך לשוט בודקת רטיבות וממשיכה עוד ועוד..

אני מרחפת בטראנס 
הרגליים שלי רועדות אבל אני מתעקשת להמשיך לעמוד לא להפסיק, רוצה עוד.. אני רטובה בטירוף ומרגישה את הטפטוף על הירכיים שלי. 
את מסובבת אותי, משעינה אותי קדימה ואני מרימה אליך את הישבן.. מקרבת את עצמי לכל מכה

והנה הריקון של המחשבה מהכול, השקיעה לתחושות של הגוף, איך אני נסחפת עם הגלים של הכאב והעונג. אני מאבדת את עצמי בין ההצלפות, בקצב שאת מכתיבה לי, במה שאת עושה לי.. נשענת על הקיר ומרשה לעצמי לשכוח מהכול. להתנקות. להרגיש. להיות. 
אני מרוכזת רק בך ובשליטה שלך. הכול שקט בתוכי, שמח.. רגוע וסוער בו זמנית. 
ריחוף 
ספייס 

"תתפשטי ותשכבי על הרצפה"

אני מצייתת ואת מתחילה לסדר עלי את הסושי.. מניחה כל חתיכה על הגוף הערום שלי.

תוך רגע מתפשט לי גל נעים וחם בכל הגוף, שמתגבר עם כל משקל קטן שאת מוסיפה עלי. 
הלב שלי דופק ככ חזק מרוב התרגשות והנאה והגוף שלי רועד. התחושה של הרצפה מתחתי ביחד עם המבט שלך עלי.. ואני מרגישה איך אני מתחילה לרחף, מרגישה זרמים נעימים ודגדוגים בכל הגוף ועקצוץ בחזה ואיך העור שלי נהיה רגיש. 

את מרימה ממני סושי אחד וכשאת מכניסה אותו לפה שלך ומסתכלת עלי אני עפה אפילו יותר.. כולי קלילה מאושרת מרגישה ככ נכון להיות כאן, ככה, בשבילך, לשימוש שלך. אני נסחפת בהיי.. 

את נותנת לי לאכול קצת ומורידה ממני מה שנשאר מהסושי. 

"תשארי לשכב. אל תזוזי עכשיו" 

אני מסתכלת פעם עליך ופעם לתקרה שלווה לגמרי, בטוחה, מוגנת ומרחפת. 

והנה הטפטוף של השעווה על העור שלי, איך אני אוהבת את העקיצה החמה כמו נשיקות על כל הבטן.. עולות לחזה ולפטמות שלי ושוב יורדות למטה עד הכוס.. כל טיפה נעימה ואני נותנת לך את עצמי, את כולי, שתעשי בי ותשתמשי בי איך שתרצי. אני שלך לגמרי. הראש שלי נזרק אחורה ואני נסחפת שוב בתחושה. 

"צריך לנקות אותך אהבה שלי" 
את עוזרת לי להתיישב ומחזיקה אותי בידיים שלך עד שאני מתייצבת. 

הידיים שלך.. שאני יודעת שיגנו עלי, יחזיקו אותי, שאני יכולה להישען לתוכן ולשכוח ברגע מהעולם. ידיים שעוטפות ושומרות ודואגות ונותנות חום, וכאב מדויק, ואהבה. 

את מנשקת אותי, מסתכלת לי בעיניים ואז מוליכה אותי למקלחת כשאני זוחלת אחרייך. 
את אומרת לי לקום, אז מצמידה אותי אליך ובתנועה אחת קלה מרימה אותי על מכונת הכביסה. 

את מעבירה יד על הסימנים היפים שעשית לי קודם מההצלפות והנשיכות והשריטות.. עוברת לאט על הירכיים והחזה, מקלפת ממני קצת שעווה ויורדת עם היד לכוס שלי

"הזונה שלי רטובה כל היום" את אומרת לי ומחדירה אצבעות לכוס הרטוב שלי 
"לא חשוב מתי אני מעבירה את היד שלי.. תמיד את רטובה בשבילי" ועם כל מילה את דוחפת עמוק יותר וחזק יותר, אני נאנחת ואת ממשיכה לזיין אותי. 
את ממשיכה עד שאת שולחת אותי להתקלח, אני עדיין בהיי ומרגישה כל טיפה של מים על העור שלי וזה מדהים. 

כשאני מסתובבת מתחת לזרם המים אני רואה אותך מסתכלת עלי, עם חיוך שמראה לי כמה את שלמה להיות כאן ברגע הזה, איתי. 

אני צוללנית. שתינו צוללות, שתינו רוצות לצלול לנפש, לצלול לרגש, לעבור דרך האש לרדת אפילו יותר מהכי עמוק שיש, להגיע הכי עמוק שעמוק יכול להיות, להגדיר מחדש מה עומק אומר. 

לא רק לטבול ולצאת, אלא לרדת לקרקעית, למקום הכי נמוך הכי ירוד שמתאפשר. ואז להמשיך. יותר ויותר. 

לנשום רגש, להציף את הפחד בכוונה, לקרוא לשד הכי שחור ששוכן בפנים ולהסתכל לו בפנים, בלבן של העין כשנעמדים מולו בזירה. 

להתמודד. 

שתינו היינו צריכות להתמודד עם הרבה, הכלוב הנפשי שלנו היה דומה, בהרבה. אולי את מזהה את זה בי, ואני מזהה את זה בך. את הלחימה, את הצלקות, את הדם הנפשי שנשפך וזרם בכל חלקי הנשמה. 

דם כזה משאיר עקבות. הצעקות של הנפש שלנו מהדהדות בתוכנו ואנחנו רוצות לצלול לתוכן. ביחד. 

לצלול ולצלול ולגעת בהכול ולדעת הכול ולרקוד עם הצל של עצמנו, לשחק רולטה רוסית עם הצד האפל שבנו. עם החלק שבדכ נסתר מאיתנו, לבחון את הגבולות שלנו.

וביחד. לא לבד, הייתי לבד בתוך החושך מספיק זמן, ביחד מביא אור, ביחד אפשר להתמודד יותר טוב. ואני רוצה לעשות את התהליך הזה איתך. 

איתך, כי את חזקה, וחמה, ולא מתפשרת, כי את לא תוותרי לי או עלי. איתך כי את יכולה להחזיק אותי ולהחזיר אותי ולדבר אלי גם כשאני עמוק מתחת למים. ואני שומעת. אני הולכת אחרי הקול שלך, וזה מכוון אותי למקום שבו אני יכולה שוב לנשום, אוויר.

ולנשום. הרצון, הצורך לנשום חוזר אצלי שוב ושוב.. כשאני מרגישה את ההידוק בחזה, סביב הלב, בצלעות.. כשעולה לי טריגר או כשאני קופאת.. לנשום. אוויר. לא רק נשימה שטחית רדודה אלא למלא את הריאות שלי אוויר. בקלות, אוויר. לנשום. אני רוצה לנשום. אני צריכה לנשום. לנשום.

אני סאקרית של רגש. כי אני רוצה להציף הכול, לפרק הכול, לעמוד מול הכול, ולהתגבר. להתגבר על עצמי, לנצח את עצמי, את העבר שלי, את הפחד, את המחסום. 

אני רוצה לנצח את המגננה, את הקיפאון, את הריקנות הצער והיגון. להגיע לתחתית דרך כאב אחר, יותר נכון. מכוון יותר, שלי יותר. אני רוצה לכאוב איתך. יותר. 

אני סאקרית של רגש כי אני רוצה להרעיד את הגוף, לדעת לצוף, לעוף. אני רוצה לחוות, את כל הקשת של הרגשות כשאני מתמודדת, גודלת, מפחדת, רועדת, נושכת, בועטת, לומדת.

אני רוצה לצלול איתך. אני רוצה לגעת בך. אני רוצה לעשות את כל זה. איתך. 

היה הייתה ציפור קטנה שהייתה כלואה בכלוב
הכלוב היה מאוד מפחיד וחשוך והיו לו חמישה מנעולים מסביבו ככה שהציפור הקטנה רק בקושי ראתה את השמיים, ואת השמש ואת העצים מסביב

הרבה אנשים ניסו לעזור לציפור הקטנה להשתחרר

בהתחלה באו עם פטישים גדולים, ודפקו ודפקו וניסו לשבור את המנעולים ולחתוך את הסורגים.
הכלוב התעקם קצת מכל הדפיקות האלה אבל נשאר נעול.

ניסו לדבר אל המנעולים ולשכנע אותם להיפתח.
ביקשו יפה, ואז ניסו גם לצעוק עליהם, לאיים עליהם ולהרעיד אותם עם תופים ורעמים
והציפור הקטנה קצת נבהלה מכל הרעש אבל הכלוב נשאר סגור.

היו כאלה שהביאו מפתחות גדולים מדי או מפתחות קטנים מדי.. והכלוב נשאר נעול.

אחר כך הביאו צבעים ואמרו לציפור הקטנה שאולי אי אפשר בכלל לפתוח את המנעולים אז לפחות שתהיה מוקפת בצבעים
והם צבעו וצבעו והצבע השפריץ לכל מקום, אבל הכלוב נשאר נעול.

הציפור הקטנה הייתה עצובה מאוד ולא ידעה מה לעשות. היא דמיינה את החופש ואיך היא עפה בשמים ופורשת כנפיים
וככה היא התחילה לשיר ולשרוק מנגינה של חופש ורוח ונוצות באוויר

פתאום עמדה ליד הכלוב מלכה אחת, היא הגיעה כל הדרך ממלכה רחוקה כי היא שמעה את הקריאה של הציפור הקטנה
היא לה תיק קסמים גדול איתה וממנו היא התחילה להוציא דברים

המפתח הראשון היה של סבלנות והכלה והוא זהר באור פנימי שנתן אור בכלוב החשוך. המלכה קירבה אותו בעדינות למנעול הראשון הוא נשר בקרשקוש גדול לרצפה.

המפתח השני היה של רגישות יוצאת דופן, הציפור הקטנה הרגישה איך הוא מרגיע אותה ומפיץ חום בכלוב. והנה גם המנעול השני נפל מהכלוב והתגלגל לרצפה.

המפתח השלישי היה כבד מאוד, המלכה הייתה צריכה להשתמש בשתי הידיים כדי להחזיק אותו במקום ולהשחיל אותו לחור המנעול. זה היה מפתח היציבות וההגנה, וגם הוא נכנס בקלות והופ המנעול נפתח.

הציפור הקטנה מאוד שמחה ושרקה באושר. הנה נשארו רק שני מנעולים והיא תהיה חופשייה!

המלכה צחקה מהציוצים של הציפור ואז הוציא את המפתח הרביעי, זה היה מפתח של אומץ. הוא זהר מכוח פנימי שפעם במלכה בזרמים אדירים שרק לב חזק יכול ליצור.  קשה מאוד למצוא מפתח כזה והציפור הקטנה הבינה איזה מזל גדול יש לה שהמלכה הביאה את כל המפתחות הנפלאים האלה בתיק שלה.

מנעול אחרון.. הלב של הציפור דפק לה בחזה והיא כבר ראתה את השמיים מסתננים דרך הסורגים

את המפתח האחרון המלכה לא הוציאה מהתיק. היא הכניסה יד ללב שלה וכשהיא הוציאה אותה משם היה לה ביד מפתח נדיר. מפתח של אהבה
כשהוא עדיין קשור בחוט ללב שלה המלכה הכניסה אותו למנעול וסובבה בקלות את המפתח.

קליק

והמנעול נפל והכלוב היה פתוח!

הציפור הקטנה צעדה החוצה ומרוב התרגשות ושמחה היא פרשה מיד כנפיים וטסה בסיבובים גדולים מעל הראש של המלכה עד שהיא עשתה לה סחרחורת.

הציפור הקטנה נחתה למלכה על הכתף והתחילה להגיד לה בבילבול של מילים וציוצים כמה היא מודה לה ואיך היו לה את כל המפתחות הנכונים לכלוב

המלכה חייכה ואז אמרה לציפור שיש לה עוד מתנה לתת לה. היא הוציאה מהכיס שלה טבעת, זאת הייתה טבעת הבחירה.

המלכה אמרה לציפור, עכשיו כשאת חופשייה את יכולה לעוף לאן שאת רוצה, את יכולה לבחור את הדרך שלך, ואיפה לבנות קן. כשחיים בכלוב אין בחירה וזאת מתנה אדירה לתת לציפור קטנה, היכולת לבחור.

הציפור הקטנה לקחה את הטבעת ולמרות שהיא הייתה יכולה עכשיו לעוף לאן שתרצה, היא תמיד בחרה לחזור למלכה שלה.

היא הייתה פורשת כנפיים כמו שהיא דמיינה ועפה גבוה גבוה עד צמרות העצים הכי גדולים, ומעל העניים וכל פעם היא הייתה חוזרת למלכה שלה ושרה לה על כל הדברים שהיא ראתה.

וככה היא הייתה ציפור קטנה, חופשיה ומאושרת.

את רוצה להיות נשלטת?

כן.

למה את את ראויה?

כי נפגעתי ונפצעתי ואני עדיין פה, כי אני מוכנה לכאוב, כי אני חצופה שצריכה גבולות ובעלת תשוקות מדהימות להתמסר ולהיכנע, להוריד מעצמי מחסומים והגנות, ולעמוד מולך ערומה וחשופה, לרשותך. 

כי אני עמידה וכנה, מפחדת אך אמיצה, עדינה, חסינה, סוערת שנותנת את עצמה בכניעה לך. מרדנית שרוצה את החינוך שלך. 

כי אני כואבת שרוצה לחזור לנשום, ומוכנה לעשות בשביל זה הכול. כי יש בי המון לעצב ולעבד וללטש ולזקק ואני נותנת לך את עצמי, כי אני כ"כ רוצה להיות שלך שזה בוער כמו לפיד בחזה שלי. 

אני לא אעצור עד שארד איתך הכי נמוך ועמוק בהוויה שלי, עם ההדרכה שלך. כי אני יודעת לספוג ולהרגיש ולהתעצם מהשליטה שלך. כי אני רוצה לרדת איתך לשפל, לגעת ביפה ובמלוכלך, כדי לכאוב נכון ומדויק, להציף להתגבר להתבגר להשתפר להיטהר.

אני רוצה להיות נשלטת שלך.

כדי לפנות בי מקום חדש, להיפטר מהאגו, ללמוד לסמוך, לאהוב בכל הרבדים והמהות, כדי להחזיר את עצמי לעצמי, להרגיש בעצמה את הכול, בלי מעצורים בלי להתייפיף ובלי להסתתר.

כדי להוריד ממני משקולות נפש, לגעת בפצעים, להחלים. 
כדי לצעוק ולשתוק, ולצחוק ולבכות, כדי להתחבר להשתחרר לשבור ולתקן.