לפני 14 שנים. 13 בפברואר 2010 בשעה 23:09
יום לאהבה.
לא, לא רק להיום.
למשפחה שלי, הדבר הכי יקר לי בעולם שהביא אותי הנה, ומטפח אותי כל שניה ורגע,
בלמידה, בחינוך, בתבונה, ובאהבה ללא גבולות, זה קטן נורא לכתוב כאן על האהבה שיש לי אליכם,
אבל ביום כזה, שאומרים אהבה. אתם צועדים לי בראש אחד אחד, כראשונים, כאהובים, כאנשים שהופכים
אותי להיות אני. אמא, לך אני כותבת כל בוקר מכתב קטן ומשאירה לך על המקרר, רק כדי שלא תוכלי לשכוח שאני
מלווה אותך בדיוק כמו שאת מלווה אותי. באהבה האינסופית שלך, בדאגה אדירה, לא משנה איך אני ומה אני בוחרת לעשות-
את תמיד מקבלת. תמיד בזרועות פתוחות ובאהבה שרק את יודעת לתת. לתת לי, לתת לנו. אמא, אני מעריצה אותך על האהבה והחום
שאת מעניקה לנו, על האישיות האדירה שלך, על הלמידה שמשפחה יש רק אחת. אני חושבת שאין נשים כמוך עוד בעולם הזה,
ולא, לא רק בגלל שאת אמא שלי. בגלל כל מה שאת מעניקה לי במהלך החיים שלי. בגלל שאני יודעת שכל הרגישות שלי,
העדינות שבי, החיוכים שלי והשמחה- מגיעים ממך.
אבא, אנחנו יחד כל יום, עובדים ביחד, חושבים ביחד, צומחים ביחד, מתחזקים, נופלים, קמים, מעודדים. וצוחקים.
אתה זה שחינך אותי שחיים פעם אחת. ושאני צריכה להעיז לעשות מה שבא לי, איך שבא לי. ולא לחשוב פעמיים.
לבזבז, לחיות טוב. לזכור לחסוך קצת ולהיות נבונה בבחירות שלי.
אתה תמיד מסביר לי שאני לא עובדת אצל אף אחד, ולא חייבת לאף אחד שום דבר. הכל בדרך שלי,
אתה זה שלימד אותי שהעולם מורכב מטורפים ונטרפים, אתה זה שמלמד אותי על הקשיחות בתוך עולם לא פשוט,
לצד אמא, אתם מעניקים לי כל מה שאני צריכה להתפתחות שלי. אני מעריצה אותך אבא,
על הטיפים וההכוונה שלך, על כל הדברים שבנית במו ידייך, על ראיית עולמך ובעיקר האומץ לעשות, להוביל,
ולתת בראש בלי לחשוב פעמיים. אתה כאילו לא מפחד משום דבר. אתה שאתה נותן לנו גב. כמו שרק אבא יכול לתת.
אחותי, חתיכת יצור מדליק שכמוך. אנחנו יחד כל יום מהבוקר עד הלילה, את קצת יותר קטנה ממני אבל הרבה יותר
פושעת. אני מספרת לך הכל. את כל כך גדולה בלקבל אותי. בלחבק אותי ולדאוג לי, הרגישות שלנו אחת לשניה אדירה,
לפי מבט וחצי שלי את כבר יודעת הכל, איך קמתי בבוקר. את מכירה בי הכל. ואני אתן לך הכל. אני אוהבת אותך ומודה
לאמא ואבא שעשו לי אותך, אחרת היה לי משעמם נורא. את בדיוק בשבילי, המתנה הכי ענקית בעולם. אני אוהבת אותך
אוצר קטן ומשגע שלי.
סבתא, גם את צועדת כאן בראש הפירמידה, אני יודעת שעכשיו שקצת גדלתי זה מרגיש שיש לי קצת פחות זמן,
אבל את חרוטה בלב שלי בכל צעד שלי. את מלווה אותי, ושתינו יודעות כמה את שותפה פעילה ודינמית בעיצוב שלי,
אני זוכרת איך לימדת אותי את ההמנון של המדינה, לשיר אותו בגאווה כזאת. כמו שרק ציונים יודעים. איך ישבת איתי
להכין שיעורים והתעקשת איתי לשמור על רווחים בין מילה למילה ולא לכתוב בשגיאות כתיב. איך קיבלת אותי כל יום אחרי בית ספר
עם ארוחה חמה, נתת לי חינוך כמו שרק את יודעת לתת. אני מעריצה אותך, עד היום את לא נחה לרגע ועושה לנו
מלא פעלולים, הזיקנה קצת מקשה, והלוואי שאהבה שלי אלייך מרפאת בך הכל! כל אחד מייחל לסבתא כמוך. ואת סבתא שלי.
ואני גאה בך, ואני אוהבת אותך, ואת עשית אותי למה שאני היום.
מאסטר, חצי שני שלי, היום כבר אי אפשר להגיד לולי בלי להוסיף בודי! בודילולי שלי, מאסטר אהוב שלי,
הגעת לחיי לפני 4 שנים, פרצת לחיי כמו רוח סערה במלוא העוצמה, עטפת אותי בחום שלך, באהבה,
בקשיחות לצד רגישות. בחוסר פשרות שלך הסערת את עולמי. העלית והורדת אותי בלונה פארק גדול ומאתגר.
קיבלת אותי חדשה מהקופסא, בתולית, סקרנית, נמרצת עד מאד, קצת שובבה, הרבה שטותניקית, מאד רגישה.
לקח לי זמן ללמוד אותך, לא ידעתי איך לקבל אותך, איך להגיב, עד כמה לתת, לאן ללכת, מה לעשות עם כל מה שקורה ביננו,
פגישה ראשונה עשינו כל מה שאסור לעשות! לא שפוי לא בטוח אבל העיקר שבהסכמה. במבט עיניים ראשון כבר הכל היה ברור.
העברנו אחד את השניה תלאות, אני בתולה, אתה וותיק, לא פשוט לחבר את הקצוות האלו,
אבל היום, אחריי מיליון ואחד חוויות ביחד, אני מעריכה ואוהבת אותך אפילו יותר.
היום אני יודעת כמה הרגש הזה, שנקרא אהבה, הוא הבסיס הכי חשוב במערכת ביננו,
לצד הבדסמ המדהים שלנו אנחנו חווים קשת ענקית של רגשות. הצעידה איתך העשירה אותי בתובנות של החיים,
בהליכה המרגשת על הקצה, בחוויות של בכי ללא גבול, של התרגשות עד דמעות, בחיבור וניתוק ושוב חיבור,
בלאבד ולהרוויח. לטייל על הגבול הכואב של אהבה, כנגד כל הסיכויים. לסמוך על מישהו ולעצום עיניים.
אתה מכיל את נישמתי, לוקח אותי אל תוך זרועותייך, מכיל את הנפש, מחבק את הגוף, נועץ בי מבטים
של אהבה, שמפילים אותי מהרגליים, לא משנה כמה ברדק יש בסופו של דבר אני תמיד קופצת אלייך לתוך הידיים והלב.
היום אני יודעת שיש לנו זו את זה למרות שאנחנו משגעים אחד את השניה עד טירוף. אהבה היא המתנה הכי גדולה שאדם יכול לקבל.
אני קיבלתי אותך ממש לקראת גיל 20, ואתה המתנה הכי מדהימה בחיי. לא משנה כמה צרות אתה עושה לי.
וחובט בי עם שוט שעשוי מצמיג של גלגל מכונית! אני אוהבת אותך עמוק בנישמתי ויודעת שמה שעברנו יחד עד היום ומהיום,
מגיע ממקום ענקי של אהבה ללא גבול, חיבור של פעם בחיים והערכה אינסופית.
אתה מורה , אתה מדריך, אתה מכוון אותי ואפילו היית מוכן ללכת איתי צעד אחד קדימה יותר ממה שאי פעם הלכת,
אתה מפרק ומרכיב, מחבק ויודע מתי לעצור לי את המחשבות, אתה מנחה אותי מכיל ומחבק בניקיון שרק אתה
יודע לו. אתה גם עקשן אינסופי והכל או כלום זאת הססמא המנצחת שלך. אבל לא משנה כמה אתה עושה לי את המוות-
אני אוהבת אותך אין קץ. לא רק ביום האהבה הזה, אבל גם, גם היום. ובכלל- לאורך כל הדרך.
חברים שלי אבל בעיקר חברות, אלה שצפות במים בתוך האקווריום בשקט מופתי, מעט מאד חוויתי חוויה של חברות אמיתית,
מאז ימי התיכון אני לא זוכרת שהיו שם אנשים שבאו כדי להישאר, להיות שם ברגעים קשים, לחבר שברים, לבוא לאסוף
אותי למסיבה למרות שאני ממש לא "על הדרך", אלו שיודעות מתי אני בטוב, ומתי צריך להציק לי כדי שלא אעלם,
אלא שאוהבות אותי בלי חשבון ונותנות לי בראש איפה שצריך. וגם אלו, שמשאירות לי את המקום הכי מיוחד בעולם,
להיות להן, ברגעים הקשים שלהן, להשאיר לי פתח, דלת. כדי לחבק אותן- גם שהן סוגרות את הדלת לשאר העולם.
חברות בעיני זאת מתנה אדירה, ואני מאחלת לנו שתמיד נהיה כאן אחת לשניה, בכל הימים כולם, שנרגיש בתוך הלב
שיש לנו זו את זו. אני אוהבת אתכן ואתן יקרות לי מפז. ואני מבטיחה להמשיך ולהיות חברה הכי נאמנה ואוהבת.
יום אהבה זה בעיקר לגברים שקצת קשה להם להגיד אוהב, אני בכלל אישה וכל היום חופרת עם האהבה שלי לכל מי שמסביב,
אבל עדיין, יום האהבה זה החג שלי. כדי לומר לכם שוב, שאני אוהבת ואני דואגת, ואתם יושבים לי עמוק בתוך הנשמה.
לולי.
