לפני שנתיים. 22 באוקטובר 2021 בשעה 6:37
כן.
אני אוהב להכאיב. פיזית ומנטלית.
לראות את הנשלטת שלי סופגת, מושפלת, כואבת, בוכה עבורי פשוט מעיר אותי.
להכאיב עם מילים.
להכאיב עם הידיים.
להכאיב עם חגורה.
להכאיב עם הזין.
ואני מכור לבכי.
לאפשר לנשלטת לבכות מחייב אינטימיות וביטחון. להבין אותה ואת החולשות והפחדים שלה.
בכל קשר חדש אני מחכה לזה. לבכי הראשון.
זה יכול להיות בהתחלה רק יבבות קטנות או בכי ממש גדול ומתפרץ.
מה שיפה זה שכמעט תמיד הבכי יוצא החוצה רק בשילוב של פיזי ומנטלי. זה לא רק כאב. זה המקום החשוך הזה שאני מוצא אצלה ולוקח אותה לטייל שם.
הבכי נותן לה תחושת הקלה. שחרור. הכרת תודה.
הוא מייצר חיבור הרבה יותר חזק בינינו.
תבכי בשבילי. אני מחכה לזה.
