צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

סיפורים למגירת הסכום

לפני חודשיים. 13 בספטמבר 2024 בשעה 20:13

תחכי לי על הרצפה, ערומה.

כשאני מגיע, תנשקי לי את הרגליים.

אני אזרוק אותך למיטה, על הגב, אשכב מעלייך, הפוך - 69.

אכניס את הזין שלי לתוך הגרון שלך תוך כדי שארד לך, אנשך לך את הירך הפנימי ואלקק לך את הדגדגן.

אני ארטיב עם הרוק שלי את הדגדגן שלך שכל הכוס שלך יהיה רטוב.

הוא יהיה כלכך רטוב שחלק גם ינזל למטה, דרך התחת העסיסי שלי.

החלק הכיפיי הוא לזיין את הפה שלך ומידי פעם לשמוע את צליל החנק כשהוא נכנס עמוק מידי.

אני אוציא אותו, אהפוך אותך ואזיין אותך בדוגי

תוך כדי שאני מאונן לך את הדגדגן אביא אותך לגמירה הראשונה שלך.

אשכב על הגב, את תעלי עלי ותתחילי לדהור, את תזהרי כמו הזונה שאת אוהבת כלכך להיות.

אני אצבוט לך את הפטמות ואת תתחרפני.

אעסה לך את הדגדגן תוך, כדי שאני אקפיץ לך את השד עם היד השניה שלי, אביא אותך לגמירה השניה שלך.

בעודך גומרת, הפעם אסגור לך את הפה והאף, אגביר לך את הגמירה.

אני חוזר לדוגי, הפעם בתחת, אזיין אותך חזק, מהר.

טיפות זיעה יפלו מהפנים שלי ירטיבו לך הלחיים העסיסיות של התחת שלך שהוא זז בקצב החדירה שלי, היד שלך בכוס, מאוננת את עצמך.

את עומדת לגמור, אני מרגיש את זה וזה מטריף אותי, אני מגביר קצב ועומד לגמור גם כן.

את גומרת בפעם השלישית, בצעקה ואני מוציא את הזין ומשפריץ על הגב, השיער שלך מקבל גם מנה גדושה של זרע.

את מסתובבת ומלקקת אותי, מנקה את הכל, ששום טיפה לא תאבד.

נכנס להתקלח, במקלחת נתבונן האחד בשניה, לא נדבק רק נצחקק כמו שני נערים מתבגרים.

נצא מהמקלחת, נתעטף בשמיכה ונלך לישון שנצ חלומי.

 

לפני חודשיים. 8 בספטמבר 2024 בשעה 11:57

בית קפה, שנינו לבושים יפה, מריחים טוב.

היא מדבר בעיקר על עצמה איתי.

"אני" יוצא ממנה המון ואני לאט לאט מתחיל לאבד עניין.

40 דקות והיא בשלה, בטוחה שהעניין שלי בה הוא רב, אולי מידי מספרת לי משהו על משהו שמישהו אמר לה ולמה היא לא יצאה איתו.

ממשיכה ומספרת על היום שלה.

כן, היא מהממת, יפיפיה לכל הדעות אבל...עוד "אני" אחד ממנה "ואני" מתחיל מתחרפן.

מתבונן מסביב, בטוח שאולי מדובר בסוג של " המופע של טרומן" אולי מצלמים אותי, מצלמה נסתרת? זה אמיתי? 

היא קמה לשרותים " כבר חוזרת".

אני תופס את המלצר הראשון שאני רואה, מעביר לו את הכרטיס אשראי שלי "תוסיף 12% ותחייב את הכרטיס.

"אתה לא רוצה לראות את החשבון קודם?"

"לא, אני יודע כמה אמור לצאת, תחייב בבקשה"

היא חוזרת, אני נעמד, "שנזוז"?

- "עוד מוקדם,לא"?

מה אני אגיד לה, שהספיק לי לשמוע אותה? . משעמם לי? שאין פה התעניינות הדדית או עניין?

"אמרת הרבה דברים, אני צריך לעבד אותם".

חייכתי וגם היא.

יום למחרת, היא כותבת לי "בוקר אור" ושהיא ממש נהנתה אתמול ומוסיפה לי את הלוז שלה לאותו היום ומסיימת ב " יום נפלא מותק".

"גם לך" אני משיב, לא באמת השאירה לי מקום להרחיב.

בערב היא כותבת לי " אתה לא מבין איזה יום עבר עלי, אני אצלצל עוד שעה, אחרי האימון לספר לך"

"לא שכחת משהו"? אני שואל

"מה?" היא עונה במהירות

"אולי לשאול, גם מה שלומי? איך עבר עלי היום?"

- "כן, אז מה שלומך, איך עבר עלייך היום?

"יקירה, שנינו שונים מידי ומחפשים דברים שונים מהמערכת היחסים, פשוט לא מה שאני מחפש,תהני באימון".

-"אתה לא רוצה לתת לזה עוד קצת צאנס?"

"סורי, לא הרושם שחיפשתי לקבל, הספיק לי בגדול, תודה".

 

 

 

 

לפני חודשיים. 6 בספטמבר 2024 בשעה 14:27

הנשלטת שלי לומדת לאבד שליטה או נכון יותר, להעביר שליטה ולהתמסר:

" תמתיני לי על המיטה שכולך משומנת ושוכבת על הבטן - כוכב, ממתינה שאקשור אותך.

ליד המיטה אני רוצה שתכיני עבורי כוס מים, שמן ודילדו."

- "כן אדוני"

אני נכנס לביתה, נועל אחרי, הריח שלה נישא עד לפתח בית.

היא כמובן ביצעה בדיוק את מבוקשי והיא ממתינה כפי שאמרתי לה.

עכשיו אני מתחיל לקשור, כל יד לרגל המיטה הקרובה, אותו דבר לגבי הידיים.

עכשיו היאמ כולה נתונה לחסדי.

אני קושר לה את העיניים בבד שחור וגאג לפה.

מטפטף לה עוד שמן על הגב ומתחיל להחליק את הידיים שלי על הפלג גוף העליון שלה:

הכתפיים, צוואר, ידים

יורד לגב התחתון:

מעסה את התחת העסיסי שלה, יורד למטה -  מפלס את השפתיים של הכוס שלה, ירכיים, רגליים, כפות רגליים.

יורד מהמיטה ורק מביט בה, לוקח את הזמן להעריך את מה שיש לי פה.

כמו צייד שנושא תפילה אל מול בשר הצייד שמתחתיו.

אני משמן את הזין שלי ומאונן על המראה הזה.

היא לא יודעת מה קורה.

אני לוקח את הפלוגר ומתחיל את סשן האימפקט. 

ההצלפה הראשונה פוגשת אותה לא מוכנה, היא כואבת, נאנקת ומתנשמת מהר, אחריה, הצלפה נוספת, בדיוק לאותו האזור.

אני לוחש לה "הכל בסדר"?

- "כן" עמום נענה מבעד לגאג. 

הגב שלה אדום, אני מטפטף שמן קוקוס, שישרוף.

ממשיך בהצלפות הפעם בכפות הרגליים ומגביר את הקצב. מדלג בין כפות הרגליים לתחת וחוזר במשך כמה דקות טובות, משאיר בה את חותמי.

הסדין רטוב מהפה המריר שלה מבעד לגאג.

אני משפריץ עליה את המים שליד המיטה.

בעודה מבולבלת אני קופץ על המיטה, מחדיר לה את הזין שלי שעוד רגע משתגר מהגוף ומזיין לה את התחת.

אני רוכב עליה והיא לא יכולה לזוז, היא קשורה, דוחף במקביל את הדילדו לכוס שלה ומזיין אותה מכל החורים לפני שאני גומר אני שולף את הזין שלי, נעמד מעליה, ומפריץ לה על הפנים, למען הדיוק בפרטים על לחי שמאל, ככה היא הניחה את הפנים שלה, טוב גם העין שלה חטפה- "פגיעה בבלתי מעורבים".

אני לוקח את הסטיספייר שלה, מרים לה את התחת, במסגרת המגבלות של הקשירה, ממקם את המכשיר על הדגדגן ונותן לו לינוק.

היא משתגעת, מתפתלת, מקשה עלי לשמור על המיקום שלו אבל לי, לי יש את כל הזמן שבעולם.

אני מזהה שהיא עומדת לגמור וכרגיל, לפי הפרוטוקול היא מבקשת אישור.

אני מאשר וכשהיא גומרת אני חונק אותה, סוגר לה את הנחיריים והפה.

היא גומרת חזק!

שנינו נרגעים.

"אני לא מרשה לך להתקלח עד הערב, תשארי ככה כמו זונה מלוכלכת עד שאחליט אחרת".

"כן אדוני, תודה אדוני"

מתיר את הקשרים, כיסוי העיניים, הגאג ומחבק אותה, מרגיע אותה והיא לאט לאט נרדמת.

נושק לי על המצח, יום נפלא יפה שלי, הלכתי.

לפני חודשיים. 5 בספטמבר 2024 בשעה 16:21

פעם זאת הייתה קללה עסיסית, מחרידה ובוטה.

כשמשהו היה אומר אותה, זה היה מלווה בכעס אדיר עד איבוד עשתונות.

היום כשאני שומע אותה, עולה בי חמלה, חרמנות ואני אגזים ואגיד שאני נדלק.

אבל כשאני אומר אותה, זה אומר שהצד שאליו אני מפנה את התואר, זכה בו, לא פחות מזה.

שם התואר יוצא מפי בערגה גדולה וביראת כבוד.

***

ישבתי בבר, צחוקים עם חברים ופתאום סצנה גדולה מאחד השולחנות ומשהו קרא לעבר משהי - זונה.

אוטומטית חייכתי כמו מפגר.

הוא עזב והיא בכתה.

ניגשתי אליה, במקום מטפחת, הגשתי לה מפית ובקבוק מים.

"למה את בוכה"?

 - "לא ראית מה שהיה פה".

"ראיתי"

- "נו"?

"תסתכלי סביבך, כל אחד כאן בשלו, הסצנה שלכם הזיזה למשהו כאן לשניה אחת, את זונה?"

- "תגיד לי אתה סתום"

"קשה לי לתת לך תשובה אובייקטיבית, לא, לא חושב ואת, זונה"?

היא מחייכת ומרוגזת, שילוב מגניב.

"תעני לי".

- "לא, אני לא חושבת".

"א. חבל, יש בזה משהו סקסי.

ב. אז על מה הדמעות?

הלך הדייט יבואו אחריו.

אבל שתדעי, שבכולנו יש משהו בפנים שרוצה לקבל ביטוי, בעבודה, מול חברים ובמיטה כשמזיינים, זה לא נורא בכלל"

- "תקשיב לי טוב, אין לי מושג על מה אתה מדבר, תביא איתך בחזור את המשקה שלך, תזמין לי כוסית לבחירתך ובוא נברר על מה לעזאזל אתה מדבר"

"אני חושב שאזמין לנו בקבוק, זה יקח זמן".

לפני חודשיים. 3 בספטמבר 2024 בשעה 13:49

אני קם בבוקר, מתחיל את הטקס הקבוע של ההתארגנות.

לובש את השריון, מתחיל להרכיב אותו, מיום ליום הוא כבד יותר.

אחרי שעה של הרכבה אני אוסף את הקסדה ויוצא מהבית.

פותח את דלת הכניסה לשכנה המבוגרת, מאפשר לה לצאת.

סוחב את הסלים של הבחור הנכה מהבניין ממול.

עוצר את הרכבים כדי לאפשר לילדים לחצות.

כולם מסתכלים עלי וצוחקים, זה לא מזיז לי, אני ממשיך בשלי.

חלק מהילדים מוציאים את הטלפון,מצלמים ומעלים לסטורי.

בפנים, חם לי, אני מותש, צמא וכואב לנ אבל יש לי אחריות אז אני ממשיך.

בסוף היום אני חוזר הביתה.

לוקח לי לפחות שעה להוריד הכל, לבריש ולנקות ליום למחרת.

מתיישב על המיטה, אוסף קצת אנרגיה שנדרשת להמשיך לתפקד, לצלוח את הערב.

המשקל הרב גובה ממני מחיר, מיום ליום משהו בי משתנה, חורק, גמלוני יותר.

הודעה ממך והחיוך חוזר לי ללחיים, האנרגיה מתחזקת והגב מזדקף שוב, אני מתעורר שוב.

תמונה - תודה רבה, אני מאושר.

נכנס למיטה עם חיוך, בזכותך.

אני קם בבוקר, מתחיל את הטקס הקבוע של ההתארגנות.

לובש את השריון, מתחיל להרכיב אותו, מיום ליום הוא כבד יותר.

 

 

לפני חודשיים. 31 באוגוסט 2024 בשעה 18:10

הרבה מאוד דברים קראו בתקופה האחרונה.

לא לכל הדברים היה לי את הזמן לעצור, לעבד, לעכל, להפיק פשוט דאגתי להמשיך.

הרבה מאוד קרה תוך כדי תנועה.

תמיד הייתי במוד "פעל" תמיד הגבתי מהר, חצי מזה מתוך יצר הישרדות והחצי השני אינסטינקט של גאווה/אגו שנפגע.

לא תמיד ההחלטות היו טובות אבל הן היו,החלטות, שאותן הייתי צריך לקבל.

כבר הייתי במקום הזה שהרגשתי לבד, צועד לבד בצעדים בטוחים בדרך חדשה על שביל לא מסומן.

משקר לעצמי איזה קלישאה, שם את מסכת החיוך והולך בשביל שנבנה ככול שאני ממשיך לצועד בו.

סיפרתי לעצמי סיפור, סוג של נרטיב חדש שאותו אני מאמץ וקדימה, להמשיך לצעוד העיקר לא לעצור.

לאחרונה אני משתדל לעצור, לנסות להשלים עם העבר.

חלק מהזיכרונות מעלים בי חיוך, חלק אחר מבוכה והשאר, כעס וכאב.

למרות כל זה תמיד הייתי סלע לאחרים, לא נשברתי גם שהיו סיבות לכאורה, ממש טובות,

צעדתי ודחפתי אחרים.

היום אני שלם ולא מצטער על כלום, הולך בראש מורם וגאה על מי שאני היום.

 

 

  

 

 

לפני חודשיים. 29 באוגוסט 2024 בשעה 12:10

משעמם לי, מאוד.

מקלחת זריזה וגיבוש תוכנית מאולתרת ליציאה.

דיסקית החטופים על הצוואר, בושם ריחני ואני באוטו.

בר שכונתי, לא בשכונה שלי, חברים -  הם כבר הזמינו שתיה, חיבוקים לכולם תוך כדי שאני מבקש מיניב הברמן "וויסקי עם קוביית קרח אחת - תודה אח יקר"

שיחות על המצב, כל אחד נהיה אהוד יערי, אין לי באמת חשק לפתח את הנושא הזה, אני שותק.

מחייך כדי שיחשבו שאני בטוב ואולי יעזבו אותי משאלות קשות.

אני סוקר את הבר, שום דבר לא מעניין אותי...

לוקח לגימה, ממלא את הפה בוויסקי, מערבב אותו בתוך הפה מצד לצד ובולע באחת.

הטעם החזק צורב לי את חלל הפה, אני מזיז את הראש לצד המוסיקה, אואזיס...קוטע את החבר החופר ששעה מזיין לנו את השכל מה לדעתו שר הביטחון היה צריך לעשות, אפס מאופס שלא עשה יום מילואים בחייו.

"אפרופו אואזיס שמתנגן ברקע"

תוציאו טלפונים ובואו נזמין כרטיסים להופעה".

שתיקה, בבת אחת כולם מתפוצצים מצחוק, חוץ מהחופר, הוא לא הבין את הקישור.

-"מה הקשר עכשיו, יא גנוב".

"סתם, חוויה".

הרעיון התמסמס לו ואני בשלי, הזמנתי כוס נוספת.

הוויסקי קצת הכהה את הדיון המסעיר שהתחולל לי בראש בימים האחרונים, משהי נעמדת לידי, מנסה להסיט את תשומת ליבו של הברמן, שלא מתייחס אליה.

- "הדפוק הזה אפילו לא מסתכל לפה"

היא סוג של מלמלה לעצמה בקול.

"השיטה היא להחזיק שטר של מאה ואיתור לקרוא לברמן".

-" זה עובד".

"בחיים לא ניסיתי, את הברמן פה אני מכיר".

היא מחייכת, לא סגורה עד הסוף מה קרה פה, בכנות, גם אני, אולי ניסיתי לשבור את הקרח.

"מה הרעל שלך?"

- "ג'ין וטוניק".

" יניב, אפשר לבקש ממך ג'ין וטוניק"?

- "בדרך אח שלי".

" הינה, חסכתי לך את הטרחה של המאה שקל"

-"הרגשת שאני האישה הקטנה צריכה את עזרתך?"

כולם לאחרונה ניהיו מגעילים, לא אמרנו הרי "שביחד ננצח".

"האמת, שכן, לא מהחלק של האישה הקטנה אבל, כולנו לפעמים צריכים קצת עזרה, לא?

תהני מהמשקה שלך".

סובבתי את הגב והמשכתי לבהות בחלק "האחר" של הבר.

היא חזרה לחברות שלה, גונבת אלי מבטים.

אני נפרד מהחברים, משלם ויוצא.

נכנס לאוטו ונוסע הביתה.

נכנס לשקט שלי בחזרה מה שמעצים את הדיון  בראש שלי, שוב.

 

 

 

 

לפני חודשיים. 27 באוגוסט 2024 בשעה 16:03

- "אני יכולה לקפוץ לחברים הערב"

"בטח, תהני".

- "אולי תבוא איתי?"

"אני גמור מעייפות, אבל יאלה תראי לי מה את הולכת ללבוש שאוכל לאשר ותצאי לך, תהני."

רבע שעה אחרי,תמונה של שמלה על המיטה.

"מאושר לך, תהני".

- "תודה אהובי".

 הערב חלף בשיעמום מוחלט, לא מצאתי את עצמי, חיפשתי מה לראות אבל כלום לא עניין, כאילו מליון תחנות בטלוויזיה ואף לא נושא אחד מרתק להרדם איתו.

השעה כבר אחת עשרה וחצי, אני מנקר, הודעה בטלפון, תמונה מחבר:

היא בתחתונים וחזיה, נקשרת על ידי משהו שאני לא מכיר. היא לא ביקשה ואני לא אישרתי.

הודעה נוספת:

"אתה תותח שהסכמת לה, הלוואי והיה לי את הביטחון שלך".

הלב דופק, האוזניים בוערות והראש כואב.

עכשיו הזמן עובר ממש לאט, אני עצבני, רותח.

אני מפעיל את כל המנגנונים שלי להדחיק.

תמונה נוספת, היא בסספנץ והוא מלקק אותה.

הפעם החבר כבר לא בטוח שאני בעל כזה ביטחון עצמי "אחי...התחלתם לחלוק עם אחרים אני רואה".

עכשיו אני רואה שחור, עכשיו הכאב הפך לפרץ אדרנלין טהור.

אני מוצא את עצמי דוהר באיילון, מחנה את הרכב על הפיסת מדרכה היחידה שראיתי, נכנס לדירה של החבר וסורק, איפה היא?

אור כחול עמום מאיר בקושי את הדירה, מוזיקת טכנו כבדה, אנשים כבר שתויים, אני מגשש את עצמי שם.

היא על הספה שתויה, היד שלו בתחתון שלה והם מתנשקים.

אני ניגש אליה ולוחש לה באוזן את המילה שסוגרת את הכל, מילת ביטחון שהגדרנו שנינו שכשהיא תאמר הכל יעצר, בלי שאלות ובלי דיבורים.

העיניים שלה נפערות, היא מסיטה לאט את המבט אלי, הפנים שלי במרחק ס"מ מהפנים שלה, אני מריח את האלכוהול מהםה שלה.

מביט בעיניים הגדולות האלו, היא משפילה מבט, מוציאה את היד שלו מהתחתון שלה, אני מסתובב והולך.

לילה לבן לפני, שוב.

 

לפני 3 חודשים. 25 באוגוסט 2024 בשעה 16:04

"שומעת?"

- "כן אדוני"

"אני חרמן, בואי לעבודה שלי".

- "אני יוצאת עוד שעה"

כעבור שעה, הודעה:

-"אני למטה"

"תעלי לקומה 10, תצאי מהמעלית, תפני ימינה לשרותים, תכנסי לתא, תתפשטי לגמרי, תרדי על ארבע שהתחת שלך לכיוון הדלת ותעדכני אותי שאת מוכנה".

- "כן אדוני".

כעבור מספר דקות ההודעה הגיעה: "אדוני אני מוכנה".

יוצא לכיוון, דרוך, כבר עומד לי בטירוף.

פותח את הדלת של התא, הבגדים שלה מסודרים בצד, היא על ארבע, עירומה, מזיעה.

אני מוריד את החולצה, פותח את הרוכסן במכנס שולף את הזין ומתחיל לזיין אותה, סותם לה את הפה אבל היא, נלחמת בעצמה לא לצעוק.

אני מגביר את הקצב, היא מניחה את הידיים שלה על הקיר שממול, אני מוציא את הזין ועובר לתחת שלה. היא קצת מופתעת, אני ממשיך לזיין אותה בכל הכוח, שולף את הזין וגומר לה על הגב, קצת על השיער.

אני מורח את הזרע שלי על הגב שלה.

"אני אוסר עלייך להתנקות ואו להתקלח שתגיעי הביתה".

- "כן אדוני".

אני מנשק אותה, נשיקה ארוכה וחושנית.

"חייב לחזור לעבודה, תתלבשי ותעדכני אותי שאת מגיעה הביתה".

"כן אדוני, תודה אדוני".

חוזר בחזרה למשרד, נכנס לחדר ישיבות, מתחבר לישיבה וממשיך לעבוד.

 

 

לפני 3 חודשים. 24 באוגוסט 2024 בשעה 17:30

היא על ארבע, כולם מסתכלים עליה, עירומה לגמרי.

החזה המושלם שלה מטלטל כשהיא מקבלת בכנעה את ההצלפות שלי.

אני מעביר את היד שלי על האזור הכואב, החם הפועם ומנשק אותו.

קושר לה את הידיים קדימה, מפסק לך את הרגליים וממשיך להצליף, היא נאנקת מכאב, הצליל שבוקע ממנה מחרמן אותי.

אני ניגש שוב לתחת שלה, דוחף אצבע, מעביר את השוט על הכוס שלה, לוקח צעד אחורה ונותן הצלפה נוספת.

על השולחן לידה ישנו בקבוק וויסקי, אני מטפטף כמה טיפות ממנו על התחת שלה, שישרוף.

יותר ויותר אנשים הגיעו להסתכל, זה מחרמן אותי.

אני מניח את השוט, מתקרב אליה, מוציא את הזין ודוחף לה אותו לתוך הכוס, סביבי אנשים מתחרמנים, מתפשטים, נוגעים, בי, בה מעצמם.

אני שולף את הזין, מתקדם לכיוון הפנים שלה, מאונן קצת וגומר לה על הפנים.

חוזר לכוס וויסקי שלי, הקרח נמס לגמרי, השאיר משקה קר לאווירה רותחת.

היא עדיין על ארבע, קשורה.

אני ניגש אליה, משקה אותה מהפה שלי בוויסקי.

ומנשק אותה, הפנים שלה מטפטפות את הזרע שלי.

סביבי צלילים של גניחות של עונג/כאב.

עכשיו אני זה שצופה בהם.