המחברת הגדולה

חלק בלתי נפרד מהגירוי העצום שמתלווה למיניות המטופשת שלנו, זה היכולת לעבור ממצבים "נורמליים" בהקשת אצבע**. מוניל לשליטה, מכעס להשפלה, משליטה שנמצאת אצלו לשליטה שאני גונבת ממנו, ומראה לו שזה הרבה יותר מרגש ומגרה כך. 

זה היה יום לא פחות מנפלא, ויש לנו לא מעט ימים נהדרים יחד. העברנו את הבוקר בים, כשאני תלויה עליו חלק לא קטן מזמן המים שלנו, והוא על תקן  שובר הגלים החייכני והחתיך שלי. דיברנו המון, צחקנו המון, ואפילו קינחנו בקרטיב לימון (אני), וארטיק מסטיק (הוא), כי אנחנו יכולים להיות גם ילדים קטנים*** שעדיין מתלהבים מקרטיב מטפטף בים.

חזרנו, התקלחנו, ואני נכנסתי לשנוץ את שנץ היופי שלי, בזמן שהוא עשה כמה פגישות זום. מה עוד צריך בשביל יום מושלם? אולי סיום מושלם.

בערב, לאחר שהתעוררתי, הוא ממש כעס על משהו שקשור אלי. לא ממש הצלחתי להבין על מה, אבל לקחתי בחשבון שצריך להתייחס בסלחנות במקרים כאלה, כי אולי גם לגברים יש תסמיני טרום מחזור. אולי אפילו יש להם רגשות ממש, אבל בעניין הזה אני לא לגמרי בטוחה, ולא רוצה להטעות אתכן.

בכל מקרה, אחרי שהוא כעס קצת, שתק והתרחק ממני בהפגנתיות כי הוא "צריך להכין את מחר", זה כבר הפך להיות ממש מעניין. זאת אומרת, בעיני. בעיניו זה פשוט היה מרגיז, מה שזה לא יהיה. ניסיתי לחשוב אם גם בסיטואציה כזו שכולו מלא בכעס ורגשות עזים שמרחיקים אותו לרגע ממני, אפשר להוריד אותו עירום על הברכיים. 

כשקראתי לו לחדר, הוא עוד לא הבין. כשביקשתי ממנו להתפשט, הוא חזר על זה שהוא צריך "להכין את מחר". לא כל כך התרשמתי מהדחיפות הרבה, אני מודה, ולכן פשוט חזרתי בסבלנות על הבקשה שלי שוב. הוא הביט בי ואני בו, שנינו ניסינו להבין עד כמה אנחנו רציניים. שנינו היינו רציניים, אבל ידעתי שהוא לא יפר את הקוד הלא כתוב בינינו.

הוא התחיל להתפשט בחוסר רצון מופגן, אבל שמתי לב שכשהוא הוריד את התחתונים הוא כבר התחיל להאסף מתחת לרצון שלי. הזין שלו התחיל להגיב, והמבט שלו עלה אלי והיה בו עירוב של כעס והתחלה של כניעה. הנכון יותר, היה בו כעס על כך שהתחושות שלו מפנות את עצמן כל כך מהר לכניעה, ולהפנמה שזה מה שקורה גם במצבים כאלה. שזה אפילו נכון לו. נכון לנו.

אחרי שהוא התפשט, קשרתי לו את הזין (שכבר היה זקוף כולו), והראיתי לו את הקיר שזה הולך לקרות מולו. הקיר שהוא הולך לכרוע מולו, עם פנים אליו, משל הוא ילד בן 7 בכיתה ב' בשנים שעוד מותר היה להעמיד תלמידים עם פנים לקיר.

אחר כך הלכתי להכין לי תה, כשהוא נשאר כך כדי לחשוב על איך הוא מנתב את התחושות שלו בצורה מועילה ונעימה יותר. אני חייבת לומר שהוא מצא דרך נהדרת לניתוב: חצי שעה מאוחר יותר, כשהלשון שלו מלטפת את חור התחת שלי, והזין שלו מטפטף בכניעה. אולי גם בתודה?

זה היה סיום מושלם ליום נפלא.

* סיטואציה.

** מעניין שהאוטוקורקט תיקן את זה להגשת אצבע.

*** אני

הוא על הבטן, הירכיים שלי מקבעות את הירכיים שלו בפישוק, ואני פשוט צוללת ונוגסת  את פלחי הישבן החלקים והמושלמים שלו. הוא מתחיל ליילל כמו כלבה מפונקת. אני עוצרת, עוטפת את הראש שלו בשמיכה בקפדנות. זה סימן מוסכם שאני ממש לא מעוניינת לשמוע אותו, או לזכור בכלל שלישבן הזה מחוברות פנים.

הוא משתתק. מתאפק. הידיים שלו מתאגרפות כשאני נושכת חזק יותר, ונרפות כשאני מתחילה למצוץ וללקק חלקי תחת אקראיים. כפות הידיים שלי מפשקות פלחי תחת, ואני מעבירה לשון על החור הורדרד והחמוד שלו.

מייד זעקת שבר היסטרית נרשמת מתחת לשמיכה. ואז יבבה נוספת. הוא לא מוכן בשום פנים, כי הוא לא בטוח אם הוא מספיק נקי. אני שוקלת כמה אכזרית להיות איתו, ועד לאן לפרק לו את הכבוד העצמי לחלקיקי בושה ומבוכה חמודים שמשייטים להם בחדר ומרטיבים אותי.

אני מפשקת אותו רחב יותר, מעבירה לשון רחבה ואיטית, ואז מרחרחת את חור התחת המצוחצח שלו, ואומרת לו בפליאה שהוא צודק. שהוא באמת קצת מסריח. ושיש לו *ממש* ריח של תחת. על מנת לחזק את דבריי, אני מעבירה בין פלחי התחת שלו שתי אצבעות, מתעכבת לרגע על חור התחת שלו, מרימה את השמיכה ומגישה לו אצבעות להריח. הוא מסרב להריח, מייבב ואדום כולו.

אני מחייכת לעצמי, מבקשת ממנו שוב לשמור על שקט מופתי, מורידה את השמיכה וחוזרת אל התחת המתוק שלו. סליחה, אל הטוסיק המתוק שלו.

אילוסטרציה 

לכבוד חג מתן תורה, החלטתי להתייעץ ולשמוע שיתופים מנשים שולטות: לאלו שבכן שנהנות במיוחד מלבצע בנשלט שלכן פעולות חודרניות ללא הסכמתו, בעיקר כשהוא מתנגד, מיילל, ומנופף בידיו ומבהיר שהוא ימות לפני שמשהו כזה יקרה, והוא לא ישבר בשום פנים ואופן.  מהן הדרכים שאתן אונסות אותו והופכות אותו לפקעת מתוקה ומאוהבת? איך אתן מביאות אותו למקום הזה? זה משהו שבאמת מרגש אתכן?

אשמח לשמוע חוויות ולשתף רעיונות, בעיקר כי זה מגרה.

תמונה ליחס.

הוא חוזר מנסיעה די ארוכה, ואני אוספת אותו מהשדה. הוא שמח לחזור, מגועגע כולו. גם אני שמחה שהוא חזר. לאורך הנסיעה הוא מספר לי בלי לסדר את המחשבות, קופץ מעניין לעניין: על האתגרים החשובים שהפרוייקט החדש הביא עימו, על הפתרונות שמצא, על המצגת המוצלחת. המשיך וסיפר לי על  קבלות הפנים, האהבה שהרעיפו עליו. כל מיני אנקדוטות. העיניים שלו מחייכות, זורחות באהבה ובטחון. הוא גם מצחיק את עצמו. אני מהנהנת, מקשיבה. הוא ממשיך ומספר לי על הפעם ההיא שהוא יצא לסבב ברים עם חבר, על הנשים שם שהתחילו איתם "בלי בושה". 

כשאנחנו מגיעים הביתה, הוא מוריד את המזוודות והולך להכין לו קפה. יש לו עוד כל כך הרבה לספר ולשתף. אני מצידי משתיקה אותו בעדינות, ומסבירה לו שיהיה לו את הזמן לספר ולשתף אותי. אני נותנת בידו חומר ניקוי עדין ומטלית יבשה, שולחת אותו לנגב היטב את כל הנעליים שלי, ולצחצח אותן היטב.

הוא מביט בי מבולבל לרגע, אני לא עוזבת את המבט שלו, עד שנוחתת בתוכו ההכרה. הוא משפיל עיניים, ואני מצליחה לקלוט רעד קל בריסים, כשהוא אוחז במטלית.  אני עוצרת אותו ומזכירה לו להתפשט. הוא הרי יודע שנקיון הנעליים שלי מצריך ממנו להתפשט. אני רואה את המבוכה עולה בו, בגלים אדומים בלחייו. בכל זאת, הוא מתפשט. בשקדנות ראויה לציון הוא עובר זוג אחר זוג ומטפל בהם כראוי. כשהוא חוזר אלי, הוא כבר נמצא בחזרה במקום הנכון. במקום שלו.

החלק השלישי והאחרון של פרוייקטוי. מקווה שתאהבו. :)

"אני מרגיש עכשיו הרבה יותר חד את המשמעויות של השיעבוד והתלות. זה לפעמים מבלבל כי דווקא השלווה שבה היא עושה דברים, והאג’נדה הסדורה לגבי איך אני אמור להשתלב בחיים שלה, מנביטה מתוכה אכזריות כזו שמקפלת לי את המוח, ואונסת לי את הלב.

אחרי מקלחות היא אוהבת לנוח כרבע שעה ולהרגע מהאדים שחמדו אותה. כשהיא עדיין במקלחת אני מביט סביב בחדר החם. בכורסא הביתית שהיא אוהבת לשכב עלייה בסוף מקלחת. והחלק המבלבל זה עד כמה זה כבר טבעי לי, שזה לא משהו בכלל שעושים ממנו עניין, שאני קשור מהקולר עם שלשלאות ברזל לספה הזו וממתין ככה. עוד יותר מוזר, זה שהטבעיות שבה הכל נעשה, לא מנרמלת כלום והופכת דברים לרגילים ולא משמעותיים. ההפך הוא הנכון. ככל שזה טריויאלי וברור מאליו שאני חלק מהריהוט והחפצים שלה, זה שופך אותי יותר.

היא פושטת חלוק רחצה ונמרחת עמוק לתוך הכורסא רגל על רגל ליד הפנים שלי. אני מרגיש עד כמה נוח לה. עד כמה אני נוח לה. אני גם מבין חודשים אחורה את ההבנייה הסדורה של הבנות בתוכי. את ההשקעה שלה בדיוק של תנוחות ומבעים. את הסבלנות שבה היא ליפפה ויצרה קשר גורדי בין כל מקורות האושר המשמעותיים שבי לבין הסיפוק שלה. והדברים רק הולכים ומאיצים.

אני אומר לה שאני מאושר והיא לא מפסיקה את מה שהיא עושה במחשב ורק מלטפת ברכות את הפנים שלי עם כף רגלה החמה. היא מפרידה בהונות וזו כבר התנייה. כשבהונות הרגליים שלה מופרדות ליד הפנים שלי, אני מעניק לכל אחת מהן מציצה מושקעת ועמוקה. היא מחליפה רגל כשהיא ממשיכה לתקתק משהו במחשב ואני מסביר לה, תוך ליקוק ומציצת הבהונות שלה, על תחושות הערך האדירות שהיא יוצרת בי.

היא סוגרת את הלפטופ שלה במכה והיד שלה מונחת על הקיין שנראה שתמיד זמין לה. אני נדרך ולא מבין מאיפה זה מגיע פתאום. איך מהחום והשלווה הזו צומחים לפתע קוצים. אני פולט בטעות ‘לא’ לאוויר ומתחנן ללא מילים ורק עם מציצות עמוקות ומושקעות שאולי לא צריך כואב עכשיו.

בשריקות המעליבות שהאוויר עושה, אני נושך שיניים ומכווץ לסתות. ומסביר לה שאני מבין שהדרך היחידה ממש להעריך שקט ומבעים אינטימיים ביני לבין הבהונות שלה, זה דרך קבלה מוחלטת של המרות שלה. היא לא מרחמת שם ומסבירה לי עם ליטוף בין שריקה לשריקה שהיא עושה את זה בשבילי. ואז אומרת ‘להגיש לי בבקשה יפה את התחת שלך למעלה. זברה מתוקה שלי.’ "

שבת שלום. :)

אני מעריכה מאוד התמקצעות. יש לי חיבה לאתגרים, לאורך רוח ולסבלנות, שמביאים לשיפור האיכויות של העבד שלי. אני יודעת שהכוונה נכונה ומוטיבציה גבוהה יוצרים תוצאה הרבה יותר טובה מכשרון. אם מצטרף לכך גם כשרון, הרי שהשמיים הם הגבול.

לאורך הזמן שיפרתי את יכולות הליקוק שלו בהרבה מובנים. היו שיעורים שלמים שרק לימדו אותו להרגיש את התחושות שעוברות בי. הוא ישב שעות בין הירכיים שלי והרגיש כל תחושה שעוברת בי. למד לזהות את הגירוי עולה, ואת הרגע לפני שאני גומרת.

הוא למד להתחיל לאט, מאיזורים פחות ארוגנים, עד שהגוף מגיב אליו ונפתח, מבקש מהלשון שלו להתקרב.

הוא למד אם והיכן ללחוץ, ואיך הגוף שלי מגיב לכל מיני סוגי מגע. הוא אפילו התאמן על סוגי מקצבים, ומעבר בניהם, על מנת להגביר את העונג שלי.

לכן היום, אני יכולה להחשיב אותו כצעצוע מין ולהתייחס אליו בהתאם. כלומר, לא להתייחס אליו, או להיות מוטרדת מהתחושות שלו, ואף לא מהקשיים שלו, כי הוא יודע שהדרך להשתפר עוברת לפעמים דרך צוואר תפוס או לשון עייפה.

לפני מספר ימים שמתי לב שפספסנו משהו, שיכול להעצים את העונג שלי, וזה השימוש בחלק האמצעי של הלשון. אמנם הוא עושה שימוש בחלק הזה, אבל באופן ספורדי, והסתבר שלא הקדשנו לחלק הזה מספיק מחשבה וכבוד. בוודאי שלא כמו לקצה הלשון, וחבל על כך.

ניסיתי לחשוב על שיטת אימון. בינתיים הפשטתי אותו, הושבתי אותו על ברכיו, וביקשתי ממנו לחכות. השלב הזה מכניס אותו כבר באופן אוטומטי לזון של תלמיד, וזה עוזר בהמשך. בהתחלה הבאתי איתי חצי אשכולית, וביקשתי ממנו לאחוז את קצה לשונו בתחתית שיניו התחתונות, וללקק רק עם הזזת החלק האמצעי של הלשון, אבל לצערי זה לא היה יעיל, כי לא יכולתי לבחון היטב ולבצע תיקון.

ויתרתי על האשכולית. במקומה הבאתי כסא. קיבעתי את הלסת התחתונה על הכסא, וביקשתי ממנו לשוב וללחוץ בקצה לשונו את החיבור בין החניכיים לשיניים התחתונות. הכנסתי שתי אצבעות לרווח שבין החיך ללשון, וביקשתי ממנו להקיש על האצבעות מבלי להזיז דבר מלבד החלק האמצעי של הלשון.

בהתחלה הוא לא כל כך הבין, וראיתי את הלסת זזה, למרות הכסא. הוצאתי בעדינות את האצבעות מהפה שלו, הנחתי את כף הרגל שלי על הזין והביצים שלו כדי לקבע אותו, וסטרתי לו בנחת כמה סטירות מתקנות.  הסברתי לו מדוע חשוב להקשיב להוראות שלי באופן מדוייק, אם רוצים באמת להשתפר, והוא כמובן קיבל את זה והתחיל לדייק את עצמו, מרייר תוך כדי. 

אחרי שעתיים של אימון הוא השתפר משמעותית, ולכן איפשרתי לו לעשות גם אימון על רטוב בין הירכיים שלי. אכן, הסתבר שמדובר בעוד כישור חשוב למי שמבקש להחשב לצעצוע מקצועי, כי זה מאפשר לבצע עם הלשון ליטוף רחב יותר ופחות ממוקד. זה טוב בעיקר לשלב הביניים ולהעצמת הגירוי המיני. מומלץ. אמשיך לעדכן.

לפעמים הוא לא שם לב לזה, אז אני מנתבת אותו חזרה למקום שלו. למשל, כשהוא מסביר לי בפליאה שהוא באמת כבר מתגרה מינית מעניינים שהם לא מיניים, כמו לגהץ לי את הבגדים או להכין לי עוגת גבינה. רק כי ביקשתי. הוא מסביר עד כמה התגובה הגופנית הבלתי רצונית הזו ששתלתי בו מכניעה אותו עוד יותר, ואיך היא התפתחה, וגורמת לו להשתפר.

ואני? אני רק מבצע תיקון קטן. הסטה קלה. ממנו אלי. אני מסבירה לו שזה לא משנה. שגם אם זה לא ירגש  אותו מינית או יכניע אותו, ואפילו אם זה לא יהיה נעים לו, הוא צריך להמשיך ולעשות את כל מה שאני מבקשת, ומה שיעשה אותי מסופקת. אני מסבירה לו לאט שהתפקיד שלו זה לא להתרגש ולהתגרות מלגהץ לי חולצות. התפקיד שלו הוא לבצע את מה שאני מבקשת, כדי שאהיה מסופקת. מרוצה. מחייכת.

אני לא צריכה להגיד יותר מזה. מה שיפה זה שכשהוא קולט שהוא היה עמוס לגמרי בעצמו, הוא מהנהן בהבנה ומנמיך עיניים הרצפה. מרגיש נזוף. נבוך. הוא אפילו מנסה להתנצל,  אבל הזין שלו? נמתח עד הקצה.

לפני לייזר:

שבת שלום. :)

לפרוייקט המתוק והחשוף הזה (אם יורשה לי לומר), יש שלושה חלקים. זה השני. החלק הזה נכתב על כאבים מאוד משמעותיים, ועל תהליך מסויים שאפשר לנקות את הכאב. כאמור, זה מביך, אך נראה לי שיש משהו מתוק וגם משחרר בנבוכות הזו. חולשה שמניחים, שבהתחלה היא נוגעת ללב, ואז עושה חשק לשחק בה. :)

"יש בחדר האמבטיה בלטה מאוד מסויימת שיש לה משמעות סמלית עבורנו. הרבה דברים וחצץ נאכלו שם בבלטה הזו. הרבה פחדים, ותסכולים, ומרורים, ודם. הרבה שיחות שלי עם עצמי ושלי איתה, בזמן שאני במשבצת הזו. בחוכמה הזו שלה, היא הדריכה אותי, ופתחה לי את הפלונטר שהיה לי שם. ועכשיו, כמו שמשחררים ילד למים העמוקים אחרי שהוא הפנים פעולות, היא מראה לי שזו רק בלטה. ושואלת אם אני רוצה לברוח ממנה או להישאר שם ולהראות לה עד כמה אני קשוב וטוב עבורה. אני נשאר שם בזמן שהיא מתקלחת ואחר כך בזמן שהיא מתלבשת, מתגנדרת, ומתאפרת. שורר בינינו שקט כי שנינו מבינים במה מדובר. לפני שהיא יוצאת היא מניחה את הרגל שלה עם נעל העקב במרכז הבלטה הזו ששתתתי לתוכה המון דם וקושי. היא מזכירה לי הכל שוב. את הכאב והריסוק שהיה שם. לא מחסירה שום פרט ומניחה הכל בצורה הכי טריויאלית, שורפת, וברורה. ואז אומרת ‘ועכשיו? בוא תראה לי ולרגליים שלי מה הפנמת?’ הפה שלי צולל מטה ומנשק את הנעליים השחורות שלה שננעצת בתוך הבלטה. היא צוחקת ואומרת ‘תראה אותך עכשיו. אתה מנשק לי את הנעל. ונראה שאתה אפילו מגורה וחלילה, לומד לאהוב אותי עוד, כשאתה נזכר עכשיו בכל מה שקרה בזמן שדיממת על הבלטה הזו’. והיא כרגיל צודקת."

נמחקו

מקווה שאהבתם, וחג שמח. 🌸