סיפור על טעויות ומה שביניהן.
אזהרה - פוסט ארוך.
(טריגר - מחטים וחרדות)
השבוע עשיתי כמה קעקועים.
הראשון מאוד גדול
תופס נתח נכבד מהגוף שלי
אותו עשיתי אצל מקעקעת של חברה.
זו הייתה עבודה ארוכה של כמה שעות
אבל בסופה יצאתי מקפצת מאושר.
ואז ראיתי מודעה ממקום אחר שאני מכירה.
מבצע של שלושה קעקועים קטנים ב500 שקלים.
לא נעשה?
ברור שנעשה.
יש אחד שתמיד רציתי לעשות.
שנים כבר רציתי.
למה לא עשיתי אותו?
מאותה הסיבה שלא עשיתי הרבה דברים.
ארוסי לשעבר לא אישר.
תמיד כשדיברתי איתו על הקעקוע ההוא
הוא היה מתעצבן
אומר שזה זנותי וזול.
יצא לי לשאול אותו פעם אחת
מה יקרה אם ניפרד
ואז אני אעשה את הקעקוע
האם הוא יסכים לחזור אליי?
הוא לא חשב לשנייה
תמיד היה עונה את אותה התשובה
"בחיים לא".
אז אף פעם לא עשיתי
תמיד פחדתי שזה יעמוד בדרכנו
לא רציתי לאבד את אהובי בגלל הקעקוע
והצורך הזה נדחק לפינה.
המודעה הקפיצה לי את החשק.
דבר ראשון התחלתי לחפש שלוש סקיצות קטנות.
הראשונה ברורה מאליה
מה שרציתי לעשות שנים.
השנייה הייתה בחירה מעט נדושה
אבל מבחינתי זו הבחירה הנכונה.
והשלישית?
מילה.
מילה ששנים רציתי לכתוב.
קבענו תור לקעקוע.
הגעתי אל המקום.
התקעקעתי בו בעבר.
בעל הסטודיו הביא בחור חדש
והחדש הוא זה שמקעקע במבצע.
אין לי בעיה עם זה
אני לא בררנית
ראיתי עבודות של הבחור
הוא עובד נהדר.
יצאנו לדרך.
את הקעקוע הראשון עשינו בעורף.
הציור שאמרתי שמעט נדוש.
הוא יצא קטן וחמוד
לא אחד שאני יכולה לראות באופן יומיומי
אבל עדיין נהניתי ממנו.
עברנו לקעקוע השני.
המילה.
התלבטנו היכן נשים אותה
והוחלט שתהיה בחלקו התחתון של הצוואר
איפה שמתחיל החזה.
יצאנו לדרך.
אחרי חמש דקות הוא סיים.
קמתי להביט במראה.
אוי לא.
יש טעות במילה.
שגיאת כתיב קטנה.
הייתי על הגבול של התקף חרדה.
כמעט השתגעתי.
איך אסתובב ככה?!
בעל הסטודיו הרגיע אותי ואמר לי
"תנשמי עמוק.
אין טעות שאי אפשר לתקן".
אז התחלנו לחשוב על רעיונות.
בסופו של דבר החלטנו
שנעשה הצללה בצבע אדום
ואז זה לא יבלוט.
אחרי ההחלמה
נעשה תיקון נוסף.
ואז עברנו לקעקוע האחרון.
מה שרציתי שנים ולא עשיתי בגלל ארוסי לשעבר.
ובינינו?
גם זו הייתה טעות.
שמתי את עצמי בהולד
(לפחות מהבחינה הזו)
כי פחדתי לאבד אותו.
אל תטעו
היו דברים בהם לא ויתרתי לו
אבל דווקא על זה לא יכולתי להיאבק.
המילה שלו הייתה סופית.
בכל פעם שנפרדנו
חשבתי לעצמי
"אולי אני אעשה את זה כבר?"
אבל תמיד פחדתי
שפתאום נרצה לחזור
וכשהוא יראה את זה
דעתו תשתנה.
אז תמיד ויתרתי
ותמיד חזרנו בסוף.
עד עכשיו.
בשנה האחרונה אני כבר יודעת
שאין מצב שנחזור.
אבל הפעם לשם שינוי
זה לא תלוי בו.
הפעם אני לא רוצה.
בעוד המקעקע חורט לי על העור אני חושבת לעצמי
"זהו.
נסגר החלון.
לא נוכל לחזור יותר לעולם".
המחשבה הזו גורמת לי לתחושות מעורבות
אבל בעיקר לאושר.
סוף סוף בחרתי בעצמי.
סוף סוף סיימתי לעשות את הטעות ההיא שוב ושוב.
באותו היום
כשיצאתי מהמקעקע
קניתי גם כמה חזיות חדשות
ועכשיו אני עומדת מול המראה עם אחת מהן ומביטה בפלג הגוף העליון שלי.
כמה שהוא יפה עכשיו.
המקעקע צדק.
כל טעות אפשר לתקן.
שום דבר לא מאוחר.
אני תיקנתי השבוע כמה טעויות גדולות.
זה הדבר הכי מפחיד בעולם
אבל אין יותר מספק מזה.
איזו טעות אתם רוצים לתקן?
