כאב זה ממכר.
מכל הבחינות.
אבל זה משהו שאני לא יכולה להגיד לאף אדם בעולם החיצון.
יחשבו שאני משוגעת.
אבל לעזאזל
כאב מרגיש כל כך טוב!
אני אוהבת לכאוב
ולאחרונה
אני גם אוהבת להכאיב.
אני אוהבת לרכוב עליו
להעביר את הציפורניים הארוכות שלי על החזה שלו
לראות אותו נאנק.
אני יודעת שזה לא הדבר הטבעי בשבילו.
אבל הוא מנסה בשבילי.
לאחרונה נראה לי שהוא אפילו מתחיל לחבב את הכאב
כמעט כמוני.
"תנשכי אותי"
הוא לוחש לי באוזן
ואני לא באמת יכולה לסרב להצעה כזו
והוא נאנח בשילוב של סיפוק וסבל.
השילוב האהוב עליי.
זה בערך השלב שבו הוא נדלק
תופס בשיער שלי ומושך אחורה
מפליק כמה פעמים בטוסיק
הוא אוהב לראות אותו מקפץ ככה :)
זה רגע של חוסר אונים.
הכל כואב
אבל זה כל כך טוב.
את יודעת שכל סטירה שתקבלי
תגרום לעוד טפטוף לצאת מבין הרגליים שלך.
אבל כמובן
ששום דבר מזה לא קרה בשבוע האחרון
ולא יקרה בשבוע הקרוב
כי הפה שלי מתאושש
והגוף?
עסוק בלרחם על עצמו :(
דאמ.
שני פוסטים ברצף.
כנראה שזה באמת ישב לי על הלב.
אבל מה לעשות...
כאב זה פאקינג ממכר
ואני כנראה מכורה :)