לפני שנתיים. 20 בנובמבר 2022 בשעה 8:01
חזרתי אחורה בבלוג
התביישתי לראות
נערה פרוצה
נואשת, מבולבלת
לא מבושלת
שפטתי בעודי קוראת
את לא בליגה לא מתקרבת
תועה תקועה מתחננת
מבינה למה זרים מתחרמנים עלייך כמו בובה במשתנה הציבורית
ואפילו זה לא מרגיש ראוי, מתנשא
חזרתי אחורה להתבונן בעילגות
במילים שחוזרות על עצמן
'חיבור' 'חמלה' 'קשיבות' חסר פה רק צדק וטבעונות והינה אני עוד סיסמא ריקה ונבןבה לערך שנראה יפה אבל בתכלס ריק ריק ריק כמו עטיפה של דובונים על המדרכה בבני ברק.
אין בי יותר? אולי.