שדה פרחים

היא הצליחה לפתוח את הדלת!!!

למרות הלימון והאלומיניום והמעצור ששמתי מבפנים

אני כ"כ עייפה

כבר קמתי לארגן את הדברים שלי כדי ללכת לישון אצל הבתזוג מעבר לכביש, שמתי את הפאוץ' ואז היה לי רעיון אחר. החתולה המג'וננת יותר שקופצת וקופצת לי על הידית של הדלת, היא גם זו שזזה פחות במהלך הלילה. היא תישן לי על הראש, זה כן, ואתעורר עם המון שיערות על הפנים. אבל. אולי היא פחות תעיר אותי.

טוב באתי לבחון את התאוריה הזאת והשארתי את השנייה מחוץ לדלת והנה גם היא קופצת על הידית. הרעש הזה באמת מבהיל the loving bajesus out of me.

יאללה פאק איט אני הולכת לבת זוג.

מכריזה בזאת שהובסתי.

אני רוצה לישון.

לא זוכרת אם כתבתי, שלשום היה לי את הלילה הכי נוראי בסבלט שמירת החתולים שלי. הם פתחו את הדלת שלוש פעמים, העירו אותי כל שעה בערך ודחפו את עצמם לפרצוף שלי. רציתי לבכות מתסכול היה נוראי. 

מה שמבעית בחתולים הוא שאני הולכת לישון עם אטמי אוזניים ולפעמים מתעוררת מחתולים קופצים על הידית של הדלת ומבהילים אותי רצח. עוד דבר מבעית הוא שהדלת היא מן חלון חצי שקוף כזה, ויש שידת טלוויזיה ליד הדלת מבחוץ, שהן מטפסות עליה ואז מופיע פתאום סילואט של חתול מחוץ לדלת וזה מפחיד. במיוחד לבד בלילה מסטולה בדירה הזאת.

אחרי הלילה הנוראי החלטתי שלא עוד. רציתי לשים להן צליל דוחה חתולים אבל בת הזוג שלי אמרה שזה יעשה להן סטרס והצ'אט הסכים. בצער פניתי לאופציות אחרות. לאחר מחקר לא מעמיק הפעולות שנקטתי הן להלן - אלומיניום מסביב לידית של הדלת, אותו מרחתי בלימון. על הרצפה מול הדלת מבחוץ הנחתי אלומיניום לאורכה, עליהם פיזרתי קליפות של לימונים. כאקט אחרון תקעתי מעצור לדלת מבפנים כדי להקשות על פתיחת הדלת. כאמור, הן כבר פתחו את הדלת שלוש פעמים. שלוש. פחד אלוהים להתעורר מניסיונות לפתוח את הדלת, להוריד את כיסוי העיניים ולראות את הדלת פתוחה.

כרגע אני שומעת יללות ואלומיניום זז, אני חושבת שאולי היא מנסה לשחק עם זה שעל הידית? ראוי לציין שיש חתולה אחת מג'נונה מהשנייה שעושה את רוב הטרור הלילי טרום כניסתה לחדר, אבל לאחר הפלישה למרחב שלי גם השנייה נהנית להעיר אותי ברמות. כל רעש פתאומי כזה מחוץ לחדרי באמת עושה לי מיני התקף לב, כמו עכשיו כשאני שומעת את החתולה מכה על האלומיניום. אני רק לא יודעת אם זה האלומיניום על הרצפה או על הידית.

ראוי לציין בנוסף, שבימים שקדמו תקעתי את הדלת מבפנים עם כיסא שמיקמתי בצורה שעוצרת את ידית הדלת מלהפתח. מה שנקרא זה עבד עד שזה לא עבד. לדעתי האלומיניום לא יחזיק אותן מספיק זמן, התקווה הרצינית שלי היא המעצור לדלת. יתכן שאצטרך לרכוש אחד או שניים נוספים, כי הדלתות הן מן דלתות נפתחות כאלה ישנות גרועות.

מחר יש לנו שנתיים ואני האמת מתרגשת. נפגשנו אתמול ואמרתי לה את התחושות שהיו לי בימים שקדמו שגרמו לי די להתרחק ממנה ולא לדבר על מה שאני מרגישה. היא עודדה אותי לדבר וזה גרם לנו מאד להתקרב. היום הלכנו לאכול המבורגרים בספוט האהוב עלינו, ומחר נעשה יחד אמדי בפעם הראשונה. אנחנו מתכננות את זה כבר הרבה זמן, חודש חודש וחצי. שמעתי עכשיו חתול קופץ לרצפה ופחדתי שהן הצליחו להיכנס איכשהו, אז מהר שמתי פנס בטלפון וסרקתי את החדר. החתולות האלה עושות אותי כ"כ פרנואידית. מה שקשה הוא שכל ניסיון כושל של החתול המג'וננת גורם לה לחזור ביתר שאת.

אני חושבת שכל הסיטואציה הזאת גורמת לי להרגיש כמו אמא רעה/גרועה. זה נוגע באיזו נקודה. הבתזוג הייתה ממש לא בעד שאני לא אשן בדירה/אמנע מהחתולות לישון איתי, כי זה מה שסיכמתי איתם (שאשן פה), והחתולות רגילות לזה שהן ישנות במיטה. כבר כמה פעמים היא העלתה התנגדות, והיום היא שאלה את הצ'אט באיזו נקודה זה נוגע לה והאמת שהוא ממש הוביל אותנו למקום. הנקודה שהיא מרגישה שהיא תמיד צריכה לעשות את מה שמצופה ממנה/ מה שביקשו ממנה/ מה שהסכימה עליו, ללא שום התחשבות בצרכים והרצונות האישיים שלה, ולראות שאני לא פועלת לפי זה, כלומר "מפרה" הסכם שהסכמתי אותו לטובת הצרכים שלי, מפעיל בה איזה משהו. לי זה קשה כי אני גדלתי בבית שאמרו לי שאני אנוכית, במיוחד אם עשיתי משהו לטובת הצרכים האישיים שלי שהלך נגד מה שהצד השני רצה ממני. אז כשהיא מעלה התנגדות לזה שאני אומרת שאני רוצה לעשות מה שאני יכולה לעשות כדי לישון, גם על חשבון מה שאולי הסכמתי עם בעלי הדירה או משהו, זה גורם לי להרגיש שהיא אומרת שאני אנוכית ועושה משהו לא בסדר. ואני לא מרגישה שאני עושה משהו לא בסדר, זה מן סיטואציה כזאת שהצרכים שלי (שינה) סופגים מכה קשה ואני פשוט מנסה לטפל בזה תוך כדי שאני עושה מה שאני יכולה לצמצום פגיעה. אני מאכילה אותן באופן קבוע ומנקה צרכים פעם ביום, אני מבלה איתם זמן גם אם חזרתי הביתה גמורה ורוצה לישון אחרי יום שלם בחוץ, ודואגת לתת להן אהבה ולשחק איתן. אני ממש עושה הכל מעבר ומעבר כדי לדאוג להן בצורה הכי טובה. אבל אני לא מצליחה לישון, ואם אני מנסה לדאוג לזה, זה לא אומר שאני אנוכית. לול נכנסתי לאיזו פינה מתגוננת עכשיו עם צורך להצדיק את עצמי.

בכלל היו לי מחשבות מעניינות היום. הלכנו למופע אימפרוב של אמא שלי, ועכשיו שכחתי מה רציתי לומר עליו. משהו על פרפורמטיביות והבנה של העניין והקושי שלי עם זה, סביב אמא שלי. משהו שכתבתי מקודם העלה לי אבל עכשיו לא זוכרת. זה היה מעניין אבל. מחר בטח אזכר.

קיצר מתרגשת למחר. תכננו את מה שיכולנו היטב והשארנו הרבה מקום לזרימה. במקור רצינו לעשות את זה בתור משהו טיפולי ליחסים שלנו אבל עכשיו אני לא יודעת מה הרצון שלי. בעיקר לעשות כיף ולהיות קרובות. ראוי לציין שמצאנו סופסוף מטפלת שמתאימה לנו, הרביעית במספר. היינו אצלה רק פעמיים אבל אני ממש מרגישה שכבר נפתח לי מימד חדש של חמלה כלפי בת הזוג. שזה די מרגש. אולי לזה אני מצפה עם אמדי. אני עדיין די פוחדת מהנפילה, בעיקר שזה יגרום לי להתרחק ממנה ולהיות בנפילה מהאהבה כלפיה. אני פחות פוחדת מדאון ויותר פוחדת מדאון בקרבה ובאהבה, אחרי העלייה בזה, אבל מה אני יודעת אולי זה לא עובד ככה. בכל מקרה. מוזר שזה כבר הגיע, חיכינו לזה כ"כ הרבה זמן. האמת מאז שאנחנו ביחד היא רוצה שאנחנו נעשה, וחשבה שזה יגרום לנו להיות קרובות יותר ועם יותר חמלה זו לזו. אני דווקא פוחדת שזה רק יחמיר את זה. אבל אולי אני פשוט אדבר על הפחדים שלי מחר.

מקווה שהבטן שלי תהיה סבבה כי אכלתי היום מלא שיט. המבורגר ומלא צ'יפס, גבינות, ולקינוח היה לי מאנצ'יז וטרפתי כלמיני מתוקים פה. נו שוין. 

אני אגיד שאני כבר עשרים דקות בערך בחדר ובינתיים החתולות יחסית לא מטורללות מדי. מה שכן יש ברחוב רכב שהופעלה לו האזעקה וכבר כמעט דקה מצפצף בbpm מאד גבוה. הופה הפסיק. חשבתי שהוא יבלה איתי את הלילה.

קדימה לשינה. אטמים וכיסוי עיניים. תאחלו לי לילה פאקינג טוב דאמ איט. שהחתולות לא יקלו אותי בלילה.

יש איזו בדידות מסוימת.

אני מרגישה שהשנתיים האחרונות חיסלו את הביטחון העצמי שלי. לא יודעת אם זה המלחמה, הזוגיות, אבל משהו קרה. אני מרגישה שאם אהיה עכשיו רווקה ואצטרך להתמודד בעולם אהיה מבועתת וצל של אדם. איך לתקשר עם אנשים. כל הסיפור של לעשות רושם, מה יחשבו עלי. אני מרגישה שאני כבר לא יודעת איך להתנהל בחברה. הכל מרגיש לי מזויף, כל איך שאני עם אנשים מרגיש לי מזויף. לא יודעת. אולי כן יש קצת עצבות שישי, יחד עם השאכטה. זה בסדר.

אולי מה שאני הכי מצפה לו בטיול הגדול שלי זה להיות שוב חברה של עצמי. 

לגור לבד במרכז תל אביב זה נחמד. עברו שבועיים ויש עוד שבוע. בגלל החגים לא נסעתי הרבה פעמים לעבודה מכאן, שזה לא הכי נוח אבל סביר. החתולות קצת מחרפנות אותי לפעמים, ולפעמים הן מאד חמודות. היום היה נחמד, פגשתי חברה שלא ראיתי מזמן, ישבנו בבית קפה ושתיתי מיץ, קפצתי לשוק לקנות פרגיות וירקות לשים בתנור. הבתזוג הציעה לי להצטרף לארוחת ערב אצל חברה שלה ביפו אבל לא רציתי. נחמד לי פה לבד. אני גם לא ממש אוהבת את החברים האלה שלה, הגעתי להבנה הזאת, ולא רוצה להגיע עד ליפו בתחבצ שבת. גאה בעצמי שקמתי והכנתי אוכל, ניסיתי מתכון חדש של פרגיות וירקות בתנור ויש פה ריח די מטריף, שמתי מיליון שום. נעשן שאכטה. כואבת לי מאד הבטן כהרגלה בקודש. יהיה לי מבאס לחזור לקו בין אמא שלי לבת זוג, נחמד לי פה הספייס לעצמי, על אף חסרונותיו. החלטתי לא לחפש עוד מקום בת"א כי לגור עם אמא שלי זה נוח מאד בגלל הקרבה לעבודה, להגיע מת"א זה די מבאס. וגם לשמור על בע"ח זה די מגביל, אי אפשר להיות מחוץ לבית ליותר מדי זמן וכו'. זה לא יהיה לעוד הרבה זמן, כזה חודשיים, אז בסדר.

אין לי את תחושת עצבות שישי הרגילה. כן יש איזו תחושה מציקה ולא נעימה, שילוב של הבטן ואיזו מתיחות עם בת הזוג. החברה שאלה אותי אם אני חושבת שנתחתן. אני לא חושבת. עוד כמה ימים נעשה אמדי ביחד, מתרגשת לזה. מעניין איך זה יהיה. אני יודעת שזה אמור לקרב בינינו אבל אונסטלי אני לא מחכה לזה. אני מצפה לזה שהכל ישאר אותו דבר אחרי שנעשה את זה. אני לא מצפה שיהיה איזה שינוי. אני מתרגשת לחוויה הזאת שאחווה, ולחלוק את זה איתה, אבל אין לי באמת ציפיה שזה ישפיע על הזוגיות שלנו לטובה. הגענו לרגע של פגישות אישיות עם המטפלת החדשה, שזה קצת מעיק אבל בסדר.

צופה בהרבה סרטונים על אריזות ועניינים לטיול במזרח. נחמד לי להיות פה לבד בדירה, כל מה שאני רוצה זה לעשן ולצפות בסרטונים במחשב שלי.

היה לי חלום מיני קלות ואף בדסמי. אם בעבר היו לי חלומות על דמויות נשים שמנצלות אותי והייתי קמה באווירה של גועל ודוחי, לדעתי מאז שנכנסתי לבדסמ זה לא קורה יותר. תמיד הניצול מחרמן ואני בקטע שלו לול. בכל מקרה כבר תקופה ארוכה שהליבידו לא קיים וגם לא הכמיהות הבדסמיות. גורנישט. אז חלום כזה תפסתי בשתי ידיים והתענגתי עליו. יש נעים בכמיהה. שוב הייתה דמות שהיינו ביחסי כוחות ברורים, זה היה מחולק לשניים, בראשון היא הייתה סוגשל נבלית ואני לא מאד זוכרת אותו, רק שהיינו קרובות והיא הייתה במעמד של כוח וקצת רעה. בחלק השני זאת הייתה וילנל בקילינג איב שהייתי אובססיבית אליה מאד מוקדם יותר השנה. בחלומי היא עברה עינויים על ידי אבא שלה באיזה חדר שהוא נעל אותה עם אמבטיית חומצה, והיא הייתה מפוחדת מאד אבל הצליחה לברוח. ואז היא נקמה והפכה לסדיסטית בעצמה. לא יודעת מה מחרמן ככ בסדיזם. אבל כן.

וזהו עכשיו אני כבר שעה באיזו עוררות כזאת. יש בה משהו מאד נעים. בתוך הזוגיות שלי די ויתרתי על סממנים של בדסמ. לא שאין שם פוטנציאל, יש, לא בדיוק כמו שהייתי רוצה אבל כן יש דברים שמושכים אותה, אבל זה לא על הפרק כבר המון זמן. נוצרו פצעים במיניות שלנו, בעיקר מהצד שלי, תחושות של דחייה שהולכות עמוק. חשבתי על זה שהכמיהות הבדסמיות בזמנו היו מאד סביב הרצון להתמסר, לשחרר שליטה. חשבתי על מה מאפשר לשחרר שליטה וחשבתי על תחושת ביטחון. שיכולה להיות מורכבת מהרבה דברים.

בשנתיים האחרונות לא ממש הרגשתי שאני יכולה to let go. לשחרר ולסמוך על זה ששם, שאוהבים אותי, שאני יכולה פשוט להיות כפי שאני. להיות על המשמר באופן תמידי, בצורה מאד מעייפת. התחלנו טיפול לפני כמה שבועות וסופסוף מצאנו מטפלת שמתאימה לנו, למרות שעדיין אני עם איזה סקפטיות מסוימת ועומדת על המשמר למקרה שהיא תעשה משהו לא תקין.

הייתי שמחה אילו היה ליבידו בקשר אבל הוא כבר לא ממש. ביום שני יש לנו שנתיים ואנחנו עושות ביחד אמדי, חלק מזה הוא מתוך רצון להתקרב ולהיות פגיעות ולטפל בקשר. אני מרגישה איזה סקפטיות סביב הדבר הזה של לטפל בקשר, אני לא מאמינה כ"כ שאנחנו יכולות לעשות אמדי ולצפות שהקשר יהיה יותר טוב אחכ. או לפתוח ממש את הפצעים. אבל לא יודעת, עשיתי את זה רק פעם אחת בסטינג מאד שונה ולפני 6 שנים. יש הרבה טינה שאני סוחבת ומרמור. המצב יותר טוב אבל זה עדיין שם. ובכל מה שקשור למיניות לא פתחנו אותו בכלל, יש שם הרבה שלא נגענו בו ולא דיברנו עליו. אני חושבת שהדבר הכי משמעותי הוא שאני סוחבת פצע נורא עמוק של דחייה בקשר. אובייסלי הוא פצע עמוק של דחייה מלפני, אבל גם בתוך הקשר. שמקשה עלי לסמוך ולהתמסר. שמכבה את המיניות שלי מולה.

טוב הגיע הזמן לקום. כבר שבועיים בדירה הזאת עם החתולות. החתולות חמודות מאד והדירה במיקום אידאלי אבל זה גם די מעיק להיות פה. טוב שיהיה שישי נחמד. תכף פוגשת חברה מהצבא שלא פגשתי מאז תחילת המלחמה כשהיא אמרה משהו שהיה לי מאד קשה איתו. באופן כללי האסטרטגיה שלי היא לא לדבר על המלחמה עם רוב האנשים כי אני יודעת שהדעות שלהם יחרידו אותי, סלש ישברו לי את הלב אם הם חשובים לי.

קצת פוחדת ללכת לישון כי אתמול היה לילה קצת מפחיד. אני פוחדת לישון פה בדירה לבד ועוד יותר כשהחתולות מייללות ודופקות על הדלת ומנסות לפתוח אותה. טפוטפוטפו אני כבר עשר דקות עם דלת סגורה והן טרם באו. מקווה שגם לא יבואו. מקווה שהקושי הזה לגור פה ולשמור עליהן יתמתן.

הכאב משתפר לדעתי, מיום ליום. המשחה המוזרה הזאת שאני שמה, מנקה את הפצע, מתקלחת פעמים ביום. היום קיבלתי וסת וזה היה מאד מבלבל בהתחלה, חשבתי שאני מאד מדממת מהפצע, שהוא נפתח. כל האזור למטה עכשיו לא נעים מכל כיוון ואני לא יודעת מה לעשות. הכי חשוב שהמקום ישאר נקי ולעזור להחלמה. לכאב.

אני נרדמת, ננסה לישון. אני לא ממליצה להקשיב להמון פודקאסטים על רציחות כשאת מצאת בדירה בקומה ראשונה בלי אף סורגים והמון חלונות

ביליתי את החג בכאבים עזים ובסוף הלכתי דחוף למיון באמצע יום עבודה ברביעי. אבצס פרי אנאלי שכבר היה לי בעבר באותו מיקום. מי שלא יודע לא יודע. כאבי תופת. כשכירורג סופסוף בדק אותי הוא אמר שהפצע כבר התחיל להתנקז מעצמו ורק לחץ עליו ברמות למרות שבכיתי והתחננתי להרדמה. הוא אמר שכבר לא צריך ושלח אותי הביתה עם אנטיביוטיקה. פעם שעברה שזה קרה רופא דפוק עשה לי חתך בלי הרדמה. דיממתי ובכיתי שבוע לבד בבית. מאז אני בבית, הודעתי בעבודה שאני לא יכולה להגיע למרות שהייתי אמורה. הפסדתי בערך 1500 שקל מלא לעבוד בחג ובסופש. אבל במקרה שמתי לב לאחרונה לימי המחלה שלי, 13 במספר, שלא היה לי סיכוי לנצל או לקבל עליהם כסף אחרת, אז לפחות זה. אני אנצל איזה 4 הפעם לדעתי, אני לא אקבל עליהם את המעל 100% שמקבלים במועדים המיוחדים אבל זה עדיין ממש עדיף, במיוחד כי אני גם באמת לא במצב לזוז, אני בקושי הולכת וביקורים בשירותים נגמרים בבכי. יש את כיפור שבוע הבא שאני עובדת ונשארת לישון שם ואין מצב שאני מפספסת, אני צריכה להיות בריאה לזה.

בגלל החג ובגלל המצב הרפואי לא ישנתי איזה 4 לילות בדירה עם החתולים שאני שומרת עליהם. בת הזוג באה לבדוק עליהם קצת ולהאכיל ולנקות את הקקי. תכלס אני אצטרך לבקש ממנה עזרה גם בימים הקרובים לדעתי כי קשה וכואב לי להתכופף. הסיפור הזה עם החתולים התגלה כתיק מעצבן. הלילה פעם ראשונה הצלחתי לסגור את  דלת כדי שלא יעירו אותי כל הזמן כשבאות לטפס עלי באמצע הלילה. הן ייללו המון מחוץ לדלת של החדר, הצליחו גם לפתוח את הפאקינג דל"ת כמה פעמים והבהילו אותי בטירוף. הצלחתי לחסום את הידית עם כיסא אז אחרי זה כבר לא הציקו לי. אבל כל הלילה פחדתי שהן עושות בלאגן רציני בסלון ודופקות את הטלוויזיה ומשתינות על הספה או לא יודעת מה. כשקמתי היה קצת בלאגן אבל סביר, העיפו את אחד הרמקולים הקטנים לרצפה. אחר כך הבנתי למה, הן טיפסו על השידה של הטלוויזיה וניסו להסתכל לתוך החדר בפאניקה. עדיין העירו אותי הרבה יותר מוקדם אבל זה היה לילה פחות סיוטי. אני לומדת מפעם לפעם.

האמת שיש בי מקום שחש הקלה שאני לא הולכת לעבודה. אני מפסידה כסף וזה מלחיץ אותי, כי אני עובדת בטירוף וחוסכת לטיול ארוך עוד שלושה חודשים. אבל באמת עבדתי בטירוף בחודש וחצי האחרון והותשתי מאד. אני חושבת שזאת אחת הסיבות להתפרצות המצב הרפואי, התשה כללית. עבדתי 6 ימים בשבוע כל התקופה האחרונה, כולל סופשים, וגם היום הפנוי שהיה לי בשבוע לא כלל מנוחה. זה קצת מלחיץ כי בחול המועד אני לא אעבוד הרבה, וגם לא נתנו לי כ"כ הרבה סופשים למרות שכבר כנראה קיבלתי עוד שניים (מתוך 9 ימי סופ"ש נתנו לי 4, לא ברור לי למה. אבל עכשיו כנראה יהיה לי 6). כאילו מניחה שזה טוב שאנוח גם בחול המועד, ותכלס זה ממש טוב שאנוח עכשיו.

לא היה לי סופ"ש לנוח בו כבר המון המון זמן. ברור שאני בכאבים וסובלת, אבל עדיין הקלה שאני יכולה לנוח.

קנינו כרטיסים לתאילנד! סופסוף. אפילו עם אלעל. כבר באנו לקנות עם חברה אחרת ואז הופיעו כרטיסים עם אלעל במחיר סביר אז קפצנו על זה. עלה 200 דולר יותר מהחברה האמירותית אבל יאללה, אנחנו חייבת לעוף מפה וממש לא רוצות שהטיסה תתבטל. התחלתי להיכנס לקבוצות פייסבוק וואצאפ והתחלנו לחקור קצת וזה מלהיב אותי. היא גם ממש בקטע של ציוד ודברים אז מחפשת כל מיני דברים שווים ויעילים לטיסה. אני גם צריכה להתחיל להבין איזה דברים אני צריכה. שמחה האמת שיהיה לי רגע את הסופש ואולי אפילו את ראשון שני כדי לנוח ולהתאפס קצת על הדברים שלא היה לי רגע פנוי של שקט או מנוחה להתעסק איתם.

עכשיו רק שהמצב הרפואי ישתפר ואחלים בקלות. זהו לבינתיים.

ההתנתקות שלי מהכלוב מוזרה לי מאד. קשה להסביר. זה לא שעברתי לפרוק במקום אחר, או לכתוב במחברת, או לדבר יותר עם חברות. מאד מוזר. גם עכשיו הצורך לא עז אבל משום מה כותבת.

נכנסתי לשמור על שתי חתולות לפני כמה ימים בדירה במיקום מאד נוח. הם רצו סכום מסוים של כסף על הדירה, מחיר זניח ביחס לדירה עצמה ולמיקום, ובגלל שזה היה לי כ"כ נוח הלכתי על זה. הכל היה נראה מוש, אבל מאז שנכנסתי הרבה דברים מתבררים כמבאסים. יש כל מיני דברים קטנים סביב הדירה שמבאסים ולא ידעתי לפני, אבל הדבר הכי קריטי הוא שאחת החתולות פשוט לא נותנת לי לישון בלילה. היא ישנה לי על הראש, שזה מתברר משהו שהיא עושה. בלילה הראשון זרמתי איתה והתעוררתי עם פרצוף מלא שיערות ואף מגורה לשעות. בלילה השני כבר הזזתי אותה כל פעם מהראש שלי וכל פעם היא חזרה להעיר אותי ולנסות לישון איתי. בלילה השלישי אותו סיפור, רק שבסוף נכנעתי ונתתי לה לישון לי ליד הראש, ואז מוקדם בבוקר היא נבהלה ממשהו, קפצה ושרטה לי את הפה. השכמה ב6 בבוקר מזה שאני מדממת מהשפה.

זה מאד מבאס כי א. ציפיתי לזה מאד, ספייס משלי שאני יכולה להיות בו. וב. כי אני לא מצליחה פאקינג לישון ואני חייבת להישאר בדירה הזאת לעוד שלושה שבועות. ועוד אני משלמת על התענוג הזה של לשמור על שתי חתולות ולהשקות מיליון עציצים. החתולות חמודות רצח, לא אשקר. אבל פשוט הסיפור הזה של חוסר השינה הוא קשוח מדי.

יש סלון וחדר שינה, יש ביניהם דלת שהם חסמו עם טלוויזיה אז אמרו שאי אפשר לסגור את החדר שינה ואין ברירה אלא לישון איתן. האמת שכששאלתי אם יש משהו לעשות עם זה שהיא ישנה לי ליד הראש ענו תשובה מבאסת, שגם להם היא עושה את זה ובגלל זה הם רצו מישהי עם אוריינטציה לחתולים. נשמות, יש לי אוריינטציה לחתולים, גידלתי חתולים חצי מהחיים שלי, זה לא אומר שאני סבבה עם חתולה שמעירה אותי כל הלילה וישנה לי על הראש. אז בבוקר כשקמתי ניסיתי להזיז את הטלוויזיה כדי לסגור את הדלת והאמת שהפרוצדורה הייתה מאד קלה. הן כן ייללו וזה היה ככה מעט מאד זמן, אז אני לא יודעת איך זה יהיה לילה שלם, אבל נראה. הלילה אני לא ישנה בדירה כי עזרתי לאבא שלי עם הכנות לחג, אז מצפה סופסוף ללילה מלא של שינה. אבל פאק מה אני אעשה. הבתזוג שלי גרה ממש ליד הדירה שזה אחד הדברים שהפכו את הדירה לכל כך אטרקטיבית, אז היום בערב נניח היא הלכה להאכיל אותם כי אני לא ישנה שם. ואני יכולה נניח להיות איתם ואז ללכת לישון אצלה. אבל זין אני לא רוצה שעכשיו הדבר שאמור היה להיות לי טוב, ולוקח ממני משאבים של כסף ולדאוג עכשיו ליצורים חיים, יהיה עכשיו משהו שתוקע אותי ונטל. בלילה האחרון קיוויתי שאצליח להסתדר ולהתרגל אליה ישנה איתי אבל כל מה שקיבלתי זה שפה מדממת. עצבים.

מקווה שלסגור את הדלת יהיה הפיתרון הנכסף ושהייללות שלהן לא ישברו אותי. יאללה שיהיה ליל מנוחה

משום מה מאז שסיימתי ללמוד אני כמעט ולא נכנסת לפה. נראה לי שלא נכנסתי שבועיים עכשיו. לא כותבת בכללי.

עובדת בחודש האחרון כמעט כל יום, יום חופש אחד בשבוע בערך. במשרד עם אורות נוראיים ומסיימת כל יום עם כאב ראש. ההצטברות של ההשפעה עלי לא נעימה. אני גם לא עושה הרבה רוב היום, ישלי משימות אבל אין דד ליין או מישהו שיושב עלי וזה לא מעניין בכלל אז אני איכשהו נבלה את רוב הזמן בטלפון ובהקשבה לפודקאסט רצח. אים לי מה להתלונן כי טפוטפוטפו אני הולכת לחסוך יפה לטיול עוד שלוש חודשים ואז אני אהיה חסרת עבודה לראשונה מזה מי יודע כמה. אז זה טוב שאני עובדת, אני לא מתלוננת, אבל אני לא יודעת איך למצוא לי את המקומות הקטנים שיגרמו לי לא לרצות למות בתוך המשרד הזה אדושם. קצת אינטראקציות פה ושם עם אנשים. מדי פעם לעשות במחשב משהו שקשור לא לעבודה. אבל כאילו. לא יודעת. האורות האלה והמסכים גורמים לי לרצות למות. ופיתחתי אובססיה קשה להקשבה לפודקאסט הזה של דוקו רצח טרו קריים. מזריקה את זה לוריד שעות ביום.

בוקר כמעט אחרון בדירה שלי. בבית שלי. אני לא מצליחה לעכל שום דבר מזה. נגמרו הלימודים, נגמר החוזה, עוברת למרכז חזרה. הולכת לעשות עכשיו אמבטיה אחרונה פה. אני לא כותבת בכלל מילים בימים אלו, גם לא אומרת, אני לא יודעת איך להתייחס לסופים האלה. לימודים, בית עם השותפות שלי של ה3 שנים האחרונות,  העיר הזאת. ארבע שנים. כאילו מצמצתי ועברו ארבע שנים. אני לא מפסיקה לחשוב על זה, להסתכל על זה, כאילו מהצד, לא להרגיש את זה מהפנים קורה לי זה. בסדר. אין ספק שהיציאה מהעיר הרבה יותר רגועה וצ'יל ומרווחת מהכניסה שלי לעיר שהייתה באמת בסערה מוחלטת. כאוטית מאד. עכשיו החיים שלי לא כ"כ בכאוס. אני די שמחה, מתרגשת למה שבא בקרוב. ישלי צחושה שיש עוד הרבה מאד טוב בעתיד שלי, הלא רחוק גם. אבל עכשיו זה רגע כזה נורא מוזר וגם עצוב ומבלבל של חתכת סוף. אני כאילו מנסה להכניס את עצמי לפנים שלו ולהרגיש משם אבל אני לא ממש מצליחה. אולי זה גדול מדי, ואני יכולה רק בביסים קטנים לאכול את הסוף הזה. אולי זה ינחת עלי עוד חצי שנה, כמו שקורה לי לרוב עם פרידות. אולי לא. מי יודע. טוב לאמבטיה.