נכנסתי לחדר שינה, נעלתי את הדלת, נשכבתי במיטה, פתחתי רגליים ודחפתי את האצבע שלי לכוס. הדגדגן היה יבש כמעט לגמרי אז הורדתי את האצבע לאט לכיוון החור ודחפתי אותה פנימה. שתי כניסות ויציאות של האצבע מבפנים החוצה וכבר כולי הייתי מוצפת. עליתי עם האצבע חזרה לדגדגן ועיסיתי אותו בעדינות.
המוח שלי זרק אותי לכל הכיוונים, לא נתן לי להתרכז בתחושה הנעימה אך הלא מרגשת של האצבע שמנסה באסרטיביות לגרום לדגדגן שלי לאיזו תגובה מעבר לנעימי. חשבתי על המדליות האולימפיות שזכו בהן הרגע, חשבתי על מה עוד יש לי לעשות בבית, חשבתי על זה שהבטחתי לארח הערב כמה נשים וזה שבאמת אין כוח לזה.
מדי פעם הוא הבליח לתוך המחשבות שלי. הראש שלו מציץ מבעד לדלת כשהוא נכנס הביתה. הפנים שלו קרובות קרובות כשהוא משרבב שפתיים ומנשק לי את קצה האף. הריח של הצוואר שלו. האצבעות שלו כשהוא פורש אותן ומותח אותן כדי שאלטף אותו. הפנים שלו כשהוא ישן שלושה סנטימטרים ממני.
למרות הכל לא הייתי אפילו קרובה להתגרות. לא הייתה ברירה והוצאתי את סטיספייר אהובי. הדלקתי, הצמדתי לדגדגן וחיכיתי. נעים אבל לא מספיק. הגברתי את העוצמה. אוקיי, משהו מתחיל לזוז אבל לא מספיק. הגברתי לעוצמה הכמעט הכי גבוהה והרגשתי את הדגדגן מתנפח. סוף סוף.
פקחתי עיניים והן נחתו על המזוודה שלו, החדשה שהוא קנה, עומדת ומחכה לו במרכז החדר.
כשהסטיספייר מוצמד לדגדגן, רוטט בעוצמה אדירה והעיניים שלי על המזוודה שעוד מעט תתמלא ותיסע מפה יחד איתו, גמרתי גמירה כואבת, חזקה ועצובה.
אני מחכה שהוא יחזור מחר כדי להתחיל להיפרד ולנצל את הימים האחרונים שלנו יחד.
עוד חמישה ימים לפרידה.
