לפני כמה זמן היה פה פוסט או שרשור תגובות שדיבר על כמה שכולם מעלים רק את הדברים הטובים שקורים לנו בדינמיקות. שבד״כ, הדברים הפחות יפים, לא זוכים לראות אור יום.
זה ממש מקביל לכל האושיות באינסטוש, שכל היום מעלות סטוריז מהשקות, בתי קפה וטריליון מוצרים של קוד קופון, שפע, שמחה ואושר 24/7.
ואז העולם צעק - די, לא יכול להיות שלכולם תמיד האפי האפי.
הלכו האושיות וניסו לנרמל גם את הצדדים הפחות זוהרים של החיים שלהם - יצא לה חצ׳קון, בעלה מבלגן את הבית ולא שם את הבגדים המלוכלכים בסל כביסה, החברה מאחרת, היא מרגישה שמנה או מכוערת והופס, הקושי קיבל איזו מסגרת ״זוהרת״.
ודווקא פה, בכתיבה האנונימית של רבים מאיתנו, יש גם הרבה מהקושי שאנו חווים ביום יום, בדינמיקות, עם עצמנו, מול אחרים. פשוט קושי.
לפעמים הוא כתוב ממש קודר ואפל, לפעמים זועק הצילו, לפעמים בכתיבה שוצפת של מישהו שפשוט היה חייב להוציא ולשחרר את עצמו מהכאב. אבל זה אף פעם לא מרגיש עשוי או ממוסגר ולרוב, מרגיש ממש מדם ליבם.
מה קורה שאת גורה של אבוש
ואבוש אכזב? אבל ממש!
כל המדור הזה שלי בנוי על קלילות, צחוק, חיוכים עם קורטוב קטנטן של כל הזימה שמתרחשת בחדרי חדרים.
ועכשיו מה?
איך אכתוב את הכאב שלי בקלילות?
ולאיזו מטרה?
מה שהיה צריך להאמר - נאמר כבר ב-4 עיניים.
ואני בטח לא איזו אושיית כלוב שרק מחכים לקרוא אותה.
לפני כמה זמן, חלקתי עם אבוש (ועכשיו איתכם 🤗) שהבלוג שלי, הוא היומן מסע שלי, וכשאהיה שולה על מלא בבית אבות, לפחות יהיה לי את הבלוג פה לקרוא ולהיזכר. ברגעים היפים, השובבים, הרגעים האלה שמחייכים אותך מבלי יכולת לשלוט בחיוך באמצע היום כשהמוח לוחץ פליי עליהם ככה פתאום.
אז גם הרגע הזה, צריך להיות מונצח.
הוא חלק מהמסע.
אני גורונת עצובה, מאוכזבת וכאובה.
בעיקר נמאס לי לצפות מהאנושות והעובדה שהאנשים שאני מכניסה ללב (עד שזה פאקינג קורה) תמיד איכשהו לא עומדים בציפיות.
הדיאלוג הפנימי שלי מפעם, היה לנעול הכל עמוק עמוק ולדפדף הלאה. כשאת רובוט עשויה מפלדה, כלום לא יכול לפגוע בך.
אבל דווקא עכשיו, כשכבר התחלתי במסע לנסות ולעבוד על רגש, לשהות בו, לזהות אותו בתוכי (ספת הפסיכולוגית זה הדבר. תנסו!), זה בדיוק הזמן לא לוותר. בעיקר לעצמי.
אז לא הכל זין, ביצים, כוס וכשכושי זנב.
וכשאבוש שלך, הוא גם חבר נפש ויש תקשורת פתוחה, כנה, מכילה ובונה - נשאר לגורונת לשים שוב את מבטחה (הקצת רעוע) בידיו של אבוש ולקוות שמכאן והלאה, היא תהיה בידיים טובות וחזקות.
ואבוש? הוא ידאג שלא יכאב לה ככה יותר לעולם 🙏🏻❤️
**עריכה: עדיין יש לי אבוש. שאני אוהבת מאוד מאוד!! הפוסט הזה זו לא הזמנה לשלוח לי הודעה **
