השעה כמעט 1 בלילה ואני לא נרדמת
זה מאוד חריג בשבילי להכנס למיטה לישון ולא להצליח להרדם
זה גם מאוד חריג שאתה ככה ישן לידי
ואפילו יותר חריג שהלכת לישון שעתיים מלפניי
גם ככה אני ישנה פחות טוב עם אנשים נוספים במיטה איתי...
המון מחשבות טורדניות
או יותר נכון, מאמץ רב להדחיק מחשבות טורדניות שמנסות להשתלט עליי.
מחשבות קיצוניות שבאות והולכות במאית השנייה.
כמו לדוגמא:
"מה לעזאזל אני עושה במקום העבודה שלי?! האם בכלל טוב לי שם?!? חייב להתפטר מחר!"
או לדוגמא נוספת:
"האם בכלל טוב לי בקשר הזה או שאני כרגיל מרצה אנשים ומספרת לעצמי שזה מה שאני באמת רוצה"
אלה רק מחשבות.
זה לא המציאות...
הרי אם אני חושבת באמת על להיות בלעדיך אני פורצת בבכי במיידי.
אני לא רואה חיים בלעדיך.
אנחנו כבר מדברים על לעבור לגור ביחד וזה כל כך טבעי לי...
אבל אני גם מכירה את עצמי... אני בן אדם לא יציב
אני בן אדם לא החלטי
ואני כל הזמן צריכה שינויים קיצוניים בחיים
או לפחות זה מה שהייתי עד עכשיו...
אולי השתנתי? או לפחות לתקופה מסויימת...
כל כך לא בא לי לשבור לך את הלב
וכל כך לא בא לי שוב להפגע....
נראה לי אלך לישון בסלון...
לפחות אין מחר עבודה בבוקר לשם שינוי