מילים כדורבנות

אבל לא לבד. הצטרף אלי אחד הדומים, שאיתו אני מתכתבת ככה מידי פעם. כמו ש"בין 2 ל-4" אמר, על הכלוב נחתה תופעה קשה של התחלפויות...
יש הבדל בין נכונות להישלט שבאה מתוך צורך קדמון וחבוי, ובין הנאה מוזרה והרגשה של "מה לעזאזל אני עושה פה". הפרצוף שלו היה נראה בדיוק כך כשירד וליקק את כפות רגלי, כשעה וחצי מאוחר יותר. האמת, אבל אל תגלו לו... מה זה התחרמנתי מזה. אם לא הייתי בטוחה, הייתי אומרת שזו לא הפעם הראשונה. היו עוד כמה קטעים, אבל השיא היה כשאמרתי לו "תראה איך אתה... כמו כלבלב קטן". הוא ענה לי: "אני לא כלבלב קטן!", ואז שאלתי אותו: "אז איך אתה מסביר את זה שאתה... על הרגל שלי ככה?!"

בקיצור- היה מדהים. ולמרות שאמרתי לו שאם הוא יושפט אז אלקק חלב מתוך קערה, כמו חתולה אמיתית- לא ליקקתי ולא נעליים. מה שכן, עכשיו התייחמתי נורא.

יש לי קוצים איומים בתחת. בא לי נורא לנסוע לת"א, להתסובב בשינקין ובקנג ג'ורג' כמו בגיל 18 ופשוט לספוג את הלחות המדהימה הזו של ת"א...
מאיפה נחתו עלי כל הקוצים האלה? חשבתי שבדקתי טוב טוב לפני שהתיישבתי הבוקר לשתות את הקפה שלי......
האמת, היו קצת יותר, אבל קראתי בעיתון משהו שעשה לי נורא עצוב. תקראו את הכתבה על כפיר שלזינגר ז"ל, ותעשו את זה כשיש ליידכם טישו. כל כך פאקינג עצוב!!!!! אחרי זה תעשו כרטיס תורם של א.ד.י., ככה שיהיה ליתר ביטחון. אני כבר עשיתי בגיל 20, כך שאם יקרה לי משהו- זה לא יהיה לשווא, ולפחות מישהו יוכל להנות מחתיכת מסתם, קרנית, לבלב, ריאה או לב. או אפילו אונה שמאלית...
ועכשיו, ברשותכם, אני הולכת לנצל את העובדה שאני אדם בריא בגופו... אני הולכת לשינקין.

מה אני עושה פה??
הרי לא מזיז לי להפליק לאנשים, ולהיפך- זה גורם לי דחייה מגבר, ולא משנה עד כמה הוא יהיה מדהים. עזבו להפליק, גרמתי לגבר מדהים ללקק את הזרע של עצמו, ומ"אני אחכה לו עד שיחליט שהוא רוצה אותי אפילו אם זה ייקח שנה וחצי" זה הפך ל"לא בא לי..." אחד גדול.
אז למה אני פה?
בעולם הוונילי אני נחשבת ל"פריק שואו" לא קטן, כי מה לעשות, מהסטיות שלי אני כותבת עבודות, ולא מצניעה אותן עד שיהפכו למחלת נפש חשוכת מרפא מרוב שיאכלו אותי מבפנים. לעולם הבדס"מ אני גם לא ממש שייכת... בכל פעם שאני מגיעה לדאנג'ן יש לפחות אחד שחושב שאני איזו שפחה, ולמה? כי אני לא מסכימה שילקקו לי את המגפיים או שאני "מחייכת לכל אחד" או כי אני לא נראית כמו איזו מרשעת מהסרטים. אות הקלון של "ילדה טובה" דבק בי, וכולם מבלבלים אותו עם שפחתיות לשמה.
כסססססססססס'אמק, חיי המיטה שלי דומים פלאים למצב המגורים שלי: כמו שכרגע אין לי בית באמת (שכחתי לעדכן, אני עוברת לדירה אחרת בשבוע הבא), אין לי באמת דעה מגובשת על מה לעזאזל אני רוצה מחיי המין שלי: האם אני רוצה בדס"מ או וניליות? אולי אני בכלל לא רוצה חיי מין? אבל אני כן רוצה, אז למה אני לא מנצלת הזדמנויות כאשר הן נקרות בדרכי- וברוך השם, לא חסרות? ולמה שבכלל אשפיל את עצמי ואמשיך להתכתב בהודעות SMS עם זה שהבטיח שהוא יתקשר "מאוחר יותר" וזה כבר היה לפני יומיים...? אז אני אפסיק. ולמה לי לחשוב בכל יום חמישי אם אלך או לא אלך לדאנג'ן? אז אני לא אלך! ולמה שלא אקח את העניינים לידיים ואודיע למר מה-שמו היקר שירגיע במיידי, ייקח את עצמו בידיים ולא ישחק אותה ב- SMS של "נעלמת לי" כאשר יש לו פה לדבר ואצבעות לחייג במקום להשתמש בהן כדי לכתוב הודעות. ואחרי שאעמיד אותו במקום- אתפנה להודיע לו שוב, חד וחלק, שעד שלא ייפטר מכל הסאביות/שפחות/זיונים שלו, הוא לא נוגע בי ולא משנה אם הוא יהיה הגבר האחרון עלי אדמות וכל השאר נשים, אפילו אם עתיד המין האנושי תלוי בזה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! אז הוא יגיד לי "לא מתאים". אז מה?? אני מספיק אישה כדי למצוא לי גבר אחר...

רק שגברים מפחדים ממני... לפני כשנה יצאתי לדייט עם גבר בן 31 (אני הייתי בת כמעט 22), ואחרי שלקח לו שבוע לעכל את הדייט האומלל הזה, הוא טען שאני אגרסיבית מידי... חלילה הוא לא יגיד על עצמו שהוא שפן מניאק שמפחד מבחורה שגילה שני שליש משלו, אלא ישר יאשים אותי. אידיוט. ויש את אלה שבורחים מבעיות, ולא נשארים לדון ולדוש בהן עד שמוצאים פיתרון. נו באמת! ככה לא פותרים בעיות. כאלה היו לי בשפע...

והכי הכי גרוע בעולם... הגברים שלא מפחדים ממני. אלה שחושבים שאני יפה וחמודה והבעיות שלי עם השותפות והעבודה פשוט גורמות להם להתקף אבירות והם מוכנים להילחם עד חורמה בנבלות הללו... הם מתחלקים לשתי קטגוריות: 1. הידידים שלי שאליהם אין לי קצה של משיכה מינית. 2. אלה ש"לא מגלים עניין רומנטי" אלא רק רוצים "להכיר", משמע הייתי חיה בגן חיות שדורשת התבוננות מעמיקה. אקסקיוז מי, מישהו אמר שאני צריכה "להכיר" עוד שמוק וחצי שהמספר שלו סתם יתפוס לי מקום בזיכרון של הסלולרי והוא ינפח לי את המוח על "זה קשה לך עכשיו, אבל בעתיד..." כס'אומו העתיד, אין לי בית לגור וזמן ללמוד למבחנים, אז עתיד אתה רוצה שיהיה לי????? שאני לא אזרוק עליך כיסא בטעות בלי כוונה, יא אדיש. תמצא לי פיתרון אינטיליגנטי במקום לזיין לי את המוח באופטימיות מזוייפת. ולך תעשה סקס קצת, אולי זה יוציא ממך קצת אנרגיות חיוביות ואז לא תרגיש צורך לנסות להשרות אותן עלי... למה אין בכל העולם הזה בחור נחמד ורואה שחורות כמוני, חרמן על כל הראש ומטורף על השכל, מניאק נקמן ששונא אנשים מטומטמים ולא אומר "אין לי עניין רומנטי" אלא "בואי נשחק בבוני וקלייד, נתחתן ואני אעשה לך ילד ואחיה עם הטירוף שלנו בכיף..."

ומי שממש ממש מתאים לי בכל הקטעים... לא יהודי. סאם, תחזור!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

למה אני מענישה אותך? הרי אתה תעניש אותי בחזרה בגיל 40 בסרטן (על העישון של עד לפני שנה), באנמיה (על החוסר בבשר), בקמטים (על הבכי) ובמחלות לב (על זה שאני לוקחת כל דבר קשה מידי).
התחלתי לתת לך מולטיויטמינים וכדורי שינה "רגיעון לילה" כדי שעוד איכשהו תוכל להסתדר, אבל העייפות מכריעה אותך... וגם את הנפש, מסתבר.

גיליתי אתמול מה אני באמת. אני פשוט בן אדם רע. מה רע, נורא.
הרי מי עוד היה פוגע כל כך באנשים שאוהבים אותו ועוד חושב שזה לגיטימי??
בשנה שעברה זה היה סאם (השוטר שכתבתי עליו). בשבוע שעבר זה היה החבר שלי (ראה פוסט "מדברת מהבטן"). אתמול הכאבתי מאוד למישהו שהיה ממש חשוב לי. אני מדברת על הכאב מהזן הגרוע ביותר... כזה שאדם לא מאמין על עצמו שהוא מסוגל לגרום.
הוא לא אמר לי מילת ביטחון.
הוא לא סיפר לי על רגישויות שיש או שאין לו.
הוא לא ביקש שאפסיק.
ואני הייתי מספיק מפגרת כדי להמשיך.
והמשכנו עד שנגררנו לקצה גבול היכולת כמעט...

אני לא חושבת שאוכל להסתכל לו בעיניים. שומדבר לא יעזור לראש הדפוק שלי... איפה היה שיקול הדעת הידוע לשמצה? לעזאזל, מה קורה איתי??
אני צריכה טיפול כדי להיפטר מהרוע שלי... לתעל את היכולות הפיזיות שלי לברים חיוביים (כמו ספורט).

אם הזקתי לו, אני לא אוכל לחיות עם עצמי. הידיעה שגרמתי למישהו את מה שגרמתי מוציאה אותי מדעתי ו... אני לא יודעת מה לומר.

אני דפוקה ברמות עולמיות, וזה לא מפסיק לסבך אותי. אני עוד אגיע לגהינום, ולא במובן המשעשע של המילה. רק קללות יש על הראש שלי מהדברים האלה.

לפני שאתם מרימים גבות ותוהים האם השתגעתי או התחרפנתי וממתי אני וסקאט נהיינו חברים, התשובה היא- תירגעו. רק סיפור.
או שעלי לומר, "מה ז"א רק סיפור???" לאור הזעזוע העמוק שעבר עלי.
הקיצר, כולנו שמענו את סיפורי הזוועה על ארבע הכוניפות, שותפותי לדירה. אבל היום הן הגיעו לשפל חדש וקיצוני ביותר. הגעתי מהעבודה הביתה, כולי שמחה וששון ומה זה הייתי צריכה להשתין... אז נכנסתי לשירותים. בזוית העין קלטתי משהו לא קשור יושב לו על הקיר. הפניתי את המבט, ובמשך כמה שניות פשוט בהיתי בניסיון נואש להבין מה זה הדבר החום המחריד הזה? עכבר קטן? ג'וק? מה??
ואז הבנתי. גוש חרא.
ברחתי מהשירותים וקראתי לאחת האפסיות האלה שתראה את זה, וכשאמרתי לה מה העניין, היא אמרה: "אה, זה לא חדש"... זונה בת זונה...
התקשרתי לענבר והתחלתי לבכות בהיסטריה (מי שמכיר אותי יודע מה הרגישות שלי לניקיון...) וכשנרגעתי- ברחתי הביתה ועכשיו אני שם.
ואז נזכרתי שיש אנשים שהיו מתחרמנים מזה... אז בתיאבון!
אגב... מחר אני הולכת לרכזת המעונות ונוקמת בחולירות האלה. מצידי שיעיפו אותן למעונות של המפלסים לחדרים זוגיים עם שירותים ומקלחות משותפים ואז נראה אותן גיבורות.

ושוב רוח קרירה של לילה מלטפת אותי מכף רגל ועד ראש.
עוד סופ"ש הגיע לקיצו.
בורכתי בעוד כמה אנשים נפלאים שנוספו לחיי ונוכחתי לדעת כי שווה לחכות כמה זמן שיידרש על מנת להכיר אי אלו דמויות שאולי מתגלות כנשמות תאומות שלי.
בעוד כמה שעות אתעורר ואתארגן לתזוזה בחזרה לירושלים. עוד שבוע זורח מעל הלימודים והעבודה שלי...
וכרגיל- אני... מה אכפת לי? :-)

עכשיו הבנתי למה מנת סושי כוללת 8 חתיכות... כי יותר מזה- זה פשוט כואב!!!!!!!!!!!

וברוב היום ישנתי. הייתי כל כך עייפה מהלילה הלבן שעבר עלי. בבוקר דיברנו, ואתה כועס. בצדק, אחרי שזוגתך שופכת עליך את חמתה ואתה לא מודע לכך שבכלל היא מרגישה כך... ומה אני אגיד? טעות. טעות גדולה.
יש לי ידיד טוב שאחרי כמעט שנה גילה משהו שהפיל אותו מהכיסא ובאותו רגע הוא ברח. השיחות שלנו, מהצד שלו, מלאות בהלם על עצמו שנשאר איפה שלא היה לו טוב. ומה איתך? עכשיו אנחנו באותה הנקודה שהיינו אתמול. מה תבחר? להישאר או ללכת?

אתמול נהגתי וראשי היה טרוד בדברים אחרים. הגעתי לפאב, ושם חיכו לי כמה חברים. האחד חיבק אותי וניסה לעודד. השני הצחיק. השלישית נתנה לי סיגריה כדי שאהרוס לעצמי את הבריאות עוד קצת. החמישית נקשרה לעמוד והצליחה להיחלץ, השישי ישב על הספה והשביעי ניסה לקח לי את הסלולרי כדי שלא אתכתב ב-SMS. והיה לי טוב... רק שבכיתי קצת לתוך הקולה שלי...
תודה לכולכם על אתמול, חברים יקרים. :-)