מילים כדורבנות

צר לי שנשבר לי. לא שפחתך או אמך, הולכת ממך.
אף פעם לא לקחת אותי ברצינות מידי. כנראה שאתה מסוג הבחורים שכאשר נופלת ליידם בחורה שאומרת להם "לא" ומתכוונת לכך, הם פשוט מתקפלים והולכים. לא מפנימים, מעריכים ונשארים. וזה מובן ולגיטימי. אז לא התאים לך לקחת אותי כפי שאני, ביג דיל... אבל לפחות אומרים "תשמעי, לא מתאים..." ובאמת שלא הייתי כועסת או נעלבת. טוב, אולי רק קצת, אבל הייתי מעריכה אותך. אמרת לי "אנחנו לא מכירים". ואיך נכיר אם לא יצא לנו לדבר באמת, או לבלות קצת זמן אחד בחברת השני בלי קשר לשס"ק אלא רק בתור מי שאנחנו...?
חברה משותפת כמעט צחקה לי בפנים כשאמרתי לה בשיא התמימות שאני רוצה מונוגמיה. היא אמרה לי: "הוא ומונוגמיה?? אין סיכוי." ולמרות זאת עוד רציתי...
אמרו לי שאם אני אוהבת מישהו, אני קצת חונקת. אולי חנקתי אותך... אז הנה, אני לא חונקת. הרפיתי.
ועכשיו כבר לא בא לי. אתה לא מספיק טוב בשבילי. לפני כמה ימים עוד הייתי יכולה לומר בפה מלא שאכפת לי ממך. עכשיו כבר לא ממש... תודה על הפעם ההיא שבכיתי נורא בגלל השותפות, והייתי שם, ודיברת איתי, ואיכשהו הצלחת לעודד אותי.

למי אני משקרת...? אם לא אכפת לי, איך זה שמתחיל לעמוד לי בגרון הגוש המעצבן הזה, שמגיע בדיוק דקה לפני שפורצים בבכי...

את חייבת להצליח הפעם. אל תתני לשום דבר לעצור אותך. אל תחשבי על כלום מלבד על עצמך ועליו או עליה בזרועותיך, בעוד 9 חודשים.
אל תחשבי על ה"חברה" שלך, שראתה את העובדה שלא תחליף אותך כדי שתוכלי ללכת ולבצע את משימת חייך כ"משהו לא אישי". תתעלמי ממנה. אתמול היית עצובה כל היום והרגשת אשמה על כך שפוטרה. אל תחשבי על זה. תחשבי על אור, שעכשיו ת עסוקה בליצור לה אח או אחות חדשים.

את תצליחי. זה כואב, אבל את יכולה לעמוד בזה. אל תתני לצער, לרוע של אחרים ולכאב לחנוק אותך, כי הם רק עומדים בדרכך.

את הולכת להיות אמא שוב בקרוב.

מוקדש ל-י. (המכונה "זובי") ול-ל. (המכונה "המכוערת").

שלום לכן, שותפות חדשות יקרות שלי. חבל שהחלטתן מההתחלה שאתן לא מתכוונות לחבב אותי, או אפילו לתת לי להרגיש בבית. זובי, באמת תודה על ההבנה שלך לאלרגיות שלי ולעצם העובדה שלא יכולתי להישאר בדירה הקודמת כי עם כל הכבוד, חתיכות חרא על הקירות ממש לא עושות לי את זה. תודה שאת מבינה שאין לי מקום אחר ללכת אליו, כי את הגוף שלי אני לא יכולה להציע עבור מיטה לישון בה אצל מישהו שהחשבתי כידיד. אם יש לך בעיה אישית איתי (מה שלא נראה לי כי את ממש לא טרחת לנסות להכיר אותי), יש לך פה לדבר, להזכירך.

מכוערת חביבה ובוגרת. תודה באמת שאת משתפת איתה פעולה.

כדאי ששתיכן תתחילו להיזהר ממני, כי מה שעשיתי כנקמה לשותפות הקודמות שלי על חתיכת החרא, יהיה כאין וכאפס לעומת מה שאעשה לכן. אני לא מתכוונת להישאר איתכן עוד הרבה, אם תאושר בקשתי לחדר בודד במעונות האחרים. תחשבו על זה לא כ"עין תחת עין", אלא כהגשת הלחי השנייה... רק שאי אפשר לדעת מה יקרה לכן מאחורי הגב. מכוערת חמודה, אולי יום אחד הטלויזיה שלך תתמלא נמלים ולא תדעי למה... זובי, אולי יום אחד כל הדברים שלך יעופו מהחלון ולא תדעי למה. תתחילו איתי- וזה לא ייגמר.

הייתי שמחה לשלוח אליכן כמה מהאנשים הנחמדים שאני מכירה פה, שיסחררו אתכן, יאמללו אתכן, יקשרו ויכאיבו לכן, ויביאו אתכן להכרה בכך שאתן שני אפסים קטנים ולא משמעותיים.

בשורה התחתונה, עם כל כמה שהשותפות בדירה הקודמת היו בהמות גסות ומלוכלכות, לכן יש בעיה פסיכולוגית חמורה ביותר, ולדעתי, מה שיפתור אותה יהיה פשוט לקחת את עצמכן בידיים ולהתבגר כבר!!!!!





או שאשלח אליכן שני אדונים אכזריים במיוחד...

כל היום אני פה באתר, מקשקשת עם אנשים וזה לא מוביל לכלום. אני מנסה לתפוס את אלינור בטלפון- היא לא עונה. פזית עסוקה כרגיל עם החבר שלה, מי שישמע אין לה זמן אליו, לא שהם לא גרים 10 דקות אחד מהשני.
אני תמיד מגיעה למסקנה שלא שווה לי לחזור לפה. הרי מי בכלל רואה את החברים שלי? ולמה אני בכלל מצ'וטטת עם אנשים, כדי לקבל הצעות לזיון בכל פעם מחדש? אולי אתקע לי בירושלים וזהו? לפחות אם למות משיעמום- לדעת שלא היה דבר שלא יכולתי לעשות.
אני שונאת שזה קורה לי. שונאת.

לפחות עוד אדם נפלא נוסף לרשימת מכרי... יש פלוס בכל מינוס. 😄

לראשונה מזה המון זמן, אני רוצה לכתוב לבלוג שלי ואין לי על מה. נמאס לי לכתוב על הדום שמנסה לקלר אותי. נמאס לי לכתוב על כמה בא לי שפחה. נמאס לי לקטר על השותפות האהבלות שלי.
אז על מה אני אכתוב?
השבוע שוב קיבלתי במתנה בושם מגניב (דולצ'ה וגבנה אדום), גרגירים ומי פנים של "אהבה". היה לי נורא נחמד. נראה לי שלא אעזוב את העבודה. הרי אני לא ילדה פחדנית, ואם קשה לי, אז אני מתמודדת כמו גדולה ולא בורחת.
אז אין לי חבר, אז מה? זה לא אומר שארוץ לזרועותיו של הבחור הראשון שיציע לי להיות אשת חיקו, ובטח זה לא אומר שאשכון בין זרועותיו למרות שהוא לא הגבר שהייתי רוצה. אז אני אהיה קצת לבד, אז מה? לא אסון גדול. הבדידות היא לעתים ברכה.

יש לי אותי, את החברים שלי ואת הדגים שלי. טוב שכך.

אני אוהבת אותך מאוד, אבל אני לא רוצה להיות הסאבית שלך.
אתה מקסים, אבל אני לא רוצה שתהיה האדון שלי.
אני מכבדת אותך, אבל כשאתה אומר לייד חבר שלך: "טוב, אם היום את לא יכולה לבוא- נדחה את הקילור לפעם אחרת"- זה מעליב אותי. הוא הרי לא מכיר אותי, ואתה מוציא לי שם של משהו שאני לא.
אמרת שאתה אוהב אותי. אם באמת היית אוהב אותי, לא היית מתעלם בעקביות מהעובדה שאני דומית ומנסה לקלר אותי כל הזמן.
אי אפשר לדעת מה אמיתי ומה צחוק אצלך. אתה ממש מעצבן לפעמים.

היום שאלת אם אני דואגת. אמרתי שכן. שאלת כמה. עניתי שעד לירח ובחזרה. ולך זה לא מספיק... מה אתה רוצה שאני אעשה במצב הנוכחי של המערכת-לא מערכת שאנחנו נמצאים בה? הרי יותר מזה אני לא יכולה לתת... ואתה.... האם אתה בכלל רוצה?

בוא רק נסגור את זה פה, ואסיים בכך שאומר שלפני שאהיה מקולרת לך, אתה תשים לי טבעת על האצבע. אל תזיין לי את השכל יותר, כי אין לי בעיה לקום וללכת ולא לשמוע את השטויות המעיקות האלה על קילור ועל "חמש הדומיות האמיתיות של הקהילה". בולשיט.

ולמרות הכל, אני מתה עליך כי אתה חמוד נורא. תמיד אהיה שם בשבילך...

טוב לדעת שאתם שם.
כיף לי לקרוא את מה שאתם כותבים לי.
אפילו אם אני לא עונה מיידית או בכלל, זה לא אומר ששכחתי אתכם או שאני סתם מתעלמת... פשוט אין לי מחשב משלי באוניברסיטה וזה קצת מלחיץ להיכנס לאתר מכאן...

אז תודה לכולם, אוהבת אתכם נורא נורא :-)

והאמת, למה בכלל אני כועסת? הרי מה הוא בשבילי בכלל?
לא יודעת, סתם לא אוהבת שמשחקים איתי... לא אוהבת לדעת שאני לא היחידה שהוא מחזר אחריה...
מצד שני, לך תשים פרפר בקופסת זכוכית... רק אם הוא יהיה משופד על סיכה זה יקרה.
אבל הוא אמר שיתקשר, ואני האמנתי לו...
ועכשיו הוא עוד שואל מדוע אני כועסת... אטימות גברית או היתממות לשמה? אז כתבתי לו בדיוק למה.
ובסוף התנצלתי אם היה משהו שעשיתי שגרם לו להתייחס אלי בזילזול הזה... איזו מפגרת אני. היה עדיף אילו בכלל לא הייתי עונה לו.

ואחרי הכל, אני תוהה אילו הייתי הבחירה הראשונה שלו אם לא היה מוקף בכל היפהפיות המוטרפות הללו שמעריצות אותו כל כך. מה הוא רוצה ממני? הוא הרי יודע בדיוק שאין לו סיכוי לכבוש אותי כמו את כל האחרות, להכניס אותי למיטה הוא לא יכניס (אלא אם כן נהיה זוג, ובשביל זה הוא כל כך יצטרך להתאמץ!!), ודיונים פילוסופיים מעמיקים לא היו לנו עוד. שעכשיו יפגע בי ברק אם התאים האפורים שלי מזיזים לו.

האמת, אני חושבת שהוא קורא את הבלוג ויודע שהוא מרגיז אותי. יש עוד מיליון דגים בים, והוא אחד מהם. אני יכולה לתפוס דג שמן הרבה יותר ממנו, לא יודעת מה יש לי...

את אישה, הוא גבר.
את כהה, הוא בהיר.
את ימנית, הוא שמאלני.
את לא יכולה לסבול עשן, הוא מעשן.
את בצד הפעיל של החוק, הוא סטלן.
לך חשוב היה לראות תמונה, הוא התאכזב כשביקשת.
הוא שונא איפור, ואיפור הוא העבודה שלך.
אמרת שלא תבואי לדירה שלו בפגישה הראשונה, והוא אמר שכן (וצדק בסוף).
הוא רצה שתישארי ותתפשטי ותזדיינו כאילו אין מחר, ואת רצית את אותו הדבר- אבל לא בטיימינג ההוא.
אתם תתווכחו, תריבו, תהרגו אחד את השני שבע פעמים תוך שעתיים אם ישימו את שניכם באותו חדר לבד.
אתם באים משתי נקודות המבט הכי קיצוניות והכי מנוגדות שיכולות להיות.
אתם תהרסו אחד לשני את החיים, כי את תכבלי אותו (לא ילך לך כמה שתנסי לשחרר, זה לא האופי שלך!!!) והוא ישחרר אותך יותר מידי (ואת רוצה גבר שידע להגן עלייך וקצת לקנא).

ואם תדעי להיות אישה חכמה ולא למרר לו את החיים ולעשות פרצופים בכל פעם שהוא מפיל ראש (כל עוד הוא לא ינשק אותך אחרי זה כי הטעם מציק לך)- יש סיכוי שלפחות יהיה לכם מעניין אחד בחברת השני.

ואת יודעת מה?... אני מניאקית אם לא עובר לך בראש לתת לו נשיקת לילה טוב ולעופף למיטה שלך.

לאחרונה יותר מידי אנשים מאבדים את הכבוד שלהם בעיני. זה קורה בעיקר כשמגיעים למצבים אינטימיים. החל מסיפור שאבד עליו הכלח ושותפי לשעבר לקשר עוד ממשיך כמעט-להתחנן שאכנס איתו למיטה, ממשיך בגברים שמתחילים איתי בפאב או ברחוב או וואטאבר, וכלה במצב אינטימי בפגישה הראשונה, מה שגורם לי לאבד אתגר ועניין.
אמא שלי תמיד אמרה לי שלא אעיז להיכנס עם מישהו למיטה בפגישה הראשונה, כי אז יראה אותי הבחור כ"זולה" וזה יגמור את מערכת היחסים מהר מאוד. כיום, מפרספקטיבה של שנים, אני יכולה לומר בפה מלא שהיא צדקה. יותר מזה, גבר שיימרח עלי על ההתחלה- ייתפס כנואש ואטרקטיביותו תרד פלאים... עם סייג אחד: בחור שיצליח לעניין את האינטלקט שלי- לא ייפגם העניין שלי בו ולו במעט. אמנם יהיה לי על מה לשחק, אבל עדיין ארצה בחברתו.
די טיפשי מצידי. הרי מה, לי אין צרכים? לא הייתי רוצה לעוט על בחור חתיך ולקרוע לו את הצורה ולהראות לו מי מספר אחת?? בטח שהייתי רוצה! עשיתי את זה כבר! אבל להרגשת הזילות שמתלווה לציפייה המעיקה לשיחת טלפון- אין אח ורע. אז עבדתי על זה, והיום כבר לא קורה לי שאני מחכה לטלפון מבחור שזיין אותי... שלא יבוא בלובה, יבוא אחר, מהר יותר, חזק יותר.... מתאים יותר.
אגב, משהו בשבילך, שהיית אמור לחזור אלי בקשר לתכניות לטיול: עכשיו לקחת סלולרי שלך, מוחקת זה מספר, ולא מתקשרת בלובה יותר בחיים שלך, וגם לא שולחת זה אס-אם-אסה. (בלאאאאאאאאד, נמאס לי מהיחס הזה!!!!)