לפני חודש. 12 בפברואר 2025 בשעה 19:48
סערה בחוץ ובתוכי.
גשם מרטיב את העולם
ועיניי מרטיבות את לחיי.
אני לא יודעת למה עכשיו דווקא, בעצם כן קצת יודעת.
לא רוצה להכנס לישון שוב לבד במיטה הלבנה והגדולה.
מתכרבלת כעובר ומייחלת שיוכל להצטרף אליי לעטוף אותי, לנשק את הדמעות ולקנח את אפי.
זה אקט כל כך אינטימי לקנח את האף ולנשק את הדמעות.
אתה רך כל כך אליי חבר שלי.
בוא נישן הלילה יחד, חבוקים כמו שהיינו לא מזמן, אם רק היינו יכולים.
שיר שמתנגן כעת בי.
