מרתון על רגליים שבורות

אווווףףףףף

כשרק התחלתי ללמוד באוניברסיטה היה הרבה יותר קל להפריד בין מילה רגילה לבין המושג. כי מושגים היו בדרך כלל משפות זרות ונשמעו כשפת הציפורים: אינטרקציה, דיסקורס, אג'נדה, אינטנציה,  דה-הומוניזציה, חוויה אקזיסטנציאלית...

וכאן... ממבט הראשון הכל כאילו מובן ומשתמשים במילים מוכרות. אבל אחר כך, בתוך השיחה או התכתבות מבינה, שלא, אנחנו מדברים בשפות שונות. אותן מילים - ומשמעות אחרת לגמרי... 

ואחר כך הכל נעשה עוד יותר מסובך, כי לכל אחד יש מבט משלו גם על המושגים וגם על התהליכים. 

אני מבינה ויודעת על התנגדות בין תאוריה ופרקטיקה, בין דרוש ועשיו... 

איך לסיים? לא יודעת. אין לי סיום יפה ומשחרר. ככה.