אחת שיודעת.

אני נופלת לתהום. כמעט לבד. ככה אני. 

לא בא לי לשתף את ההוא שלחץ אותי לקיר

ולקח משהו שאני לא מוכנה לתת

בזמן שהוא סופר לי לאחור. 10.. 9... 8.

זה זרק אותי אחורה בזמן. הייתי בת 20.

קשר בדסמי ראשון.  שיאים חדשים של שגעון,

מיניות ושייכות.  טירוף.  הוא היה גדול ממני בהרבה.

שולט. מנוסה מאד. החזיק כמה כלבות ביחד

ואני הייתי היהלום שלו. הכתר.

לא הייתי נשלטת מצטיינת ואולי אפילו להפך?

אבל הוא הכי אהב אותי. רצה אותי.  דאג. עטף.

ואז כשהיה צריך להעניש על חוסר ציות,

הוא היה שולף את  קלף ההתעלמות. 

קלף דוחה. שלא מחנך. אלא משפיט. 

אני זוכרת שברמה האנושית הייתי נפגעת

עד עמקי נשמתי.  הייתי נעלבת עד שזה היה

מנתק לי את הלב. ובעטתי. בעטתי בו חזרה.  

עברו 2 עשורים כמעט. מאז.

ככה במקרה הגיע מישהו אחר.

מאד שונה מההוא ברמת המיניות והשליטה

ומצד שני. בום! הנה אותו קלף נשלף מולי

ואיזה פלא, גם בספירה לאחור!

כל זה כדי לגרום לי לציית. לתת משהו שאני לא רוצה. 

כי הם יכולים. לקחת. בכח. להשפיט.

כמעט 20 שנה אחרי ואני נעלבת בדיוק כמו הילדה

ההיא. בועטת. פירקו אותי מהנשק. אני לבד.

אז. אני. הולכת. לקבל. חיבוק. במקום. אחר. 

שולחת סמס. הוא מתייצב. צוחק איתי, עליי.

"מטומטמת. תמיד מסתבכת עם הארדקור."

הוא מחבק אותי. ומשכיח את הטעם המר.

אדיוט כזה שעושה לי טוב. 

רציתי להודות לו. שהוא חולה לי על התחת ותמיד

מתייצב שצריך. וגם על זה שבזמן שאני מזיינת לו

ת'מוח טוב טוב,  זה מעורר אותו והוא מתחרמן.

הטמטום שלי מחרמן מישהו בעולם. 

רציתי להגיד לו שאהפוך את עולמו צר כעולמי.

עולם של כוס נוטף, זין עומד והרבה לשון מלקקת.

הכל יעצור. והעולם יחכה לנו. גם הטאקי.

שנה כיוון. 

ימי שבת אלא ימי החופש שלי ממנו. 

לקחתי אותם לבד. ולא. לא כי הוא נשוי.

דווקא הוא הגרוש. שאוכל אותה עם הגרושה.

בטוסיק? סתם. לא יפה. אז אני בחופש.

מודיעה לבחור שלא יחפש אותי היום.

שלא יקנא חלילה. שישאר רגוע. חרמן.ומתגעגע. 

מאיפה מתחילים?  מהסוף. מההודעה שלו אליי. 

יש שם איזו תלונה  על איזה סימן קריאה ששמתי

ליד המילה חופש!! התלהבתי כל כך אז שכחתי ש-

הוא אלרגי לסימני קריאה. 

"אין לך חופש. את יותר בכיוון של עונש" הוא כותב לי. 

מחייכת בהנאה. עונשים? מזה? לא היום מתוק שלי.

הוא יורה עוד חץ וקולע לי בול למטרה.

אומר איזה משהו על  לא לגעת  בעצמי היום.

חחחחחחח מצחיק.  מחר. מחר לא אגע. מבטיחה!

"אז גם מחר לא תיגעי בעצמך" הוא מחזיר לי.

אז מה אדוני. עוד מילה וגם מחרתיים לא נכון?. 

"את לא כזאת מטומטמת מסתבר". 

"ומישהו אחר יכול לגעת בי??" סתם סתם. .

לא שאלתי בקול רם. 

אני בחופש אדון יפה שלי. אדוני. היקר.  אז מחר,

מחר נספור יחד כמה שתרצה טוב? 

תן להנות. אני רטובה ונעימה. 

יש לי מה לתת. חבל לבזבז. 

לא השתכנע. הודעה קצרה וקרה : "לא".

אני חושבת שלא הבנתי. מה לא? 

יום חופש. כן. כן. כן. עד 20:00 כזה. נוח לך? 

אהיה טובה. הכי טובה. ורכה. ונעימה.

ואתה תתגאה. ותתגעגע. 

מי מלכה? אה. אני. קיבלתי עד 19:00. 

אחלה בוס תפסתי. 

המו"מ ביננו עוד פתוח.

היתה לנו שם נקודת משבר.

הוא לקח את העסקה אבל לא אהב את זה.  

בעסקה כוללת בעולם מקביל

אני נותנת. הוא לוקח. לא נותנת? הוא לוקח. 

והוא סוחט חזק. מעמיד אותי עם הפנים לקיר.

אני מבוהלת. לרגע. פתאום שהלב סדוק

אני רוצה לשמור את עצמי יותר.

רוצה לתת הרבה פחות. שיקפוץ לי. 

הוא מצידו קשוח יותר. רוצה שאבוא לקראתו.

יש לך 4 סעיפים של לא.  של מילת בטחון. קחי. תנצלי.

1. אתה לא מזיין אותי. לא בועל עם זין. בכוס. 

2. לא ביזאר. לא שתן או השני. לא דם. לא נזק. 

3. לא אנאלי. לא אנאלי. לא אנאלי.

4. לא להשפיל אותי ברמת סמרטוט ריצפה. 

 רגע. אני צריכה 5. ואין לי.

אז ככה בגדול- תנסה לפחות?. אל תסטור לי. בבקשה!

×××××××××××××××××

" את מצחיקה אותי, מימה נבהלת?

את גיבורה. וחזקה. ומנוסה. מה קרה??  אבל יאאלה. 

רוצה 5 כלבונת? למה לא בעצם.

תנבחי וזה שלך. נביחה 1 תספיק. 

חושבת. מנסה להפיק צליל. נחנקת.

רמת השפלה פח זבל. מומ לא סגור. 

תסטור לי. תסטור לי. עדיף. נראה לי.

הגוף עובר תהליך של טמטום ושיוך

והמוח נהיה סמרטוט של האיש הזה. 

והנה, אני מתקשה לגמור אם לא ביקשתי אישור. 

מה מה מה?!  תתאפסי יפה שלי. ומהר!

אני מאוננת את עצמי. מתרכזת.

דגדגן מתוק. תן לי את זה. אין לי את כל היום. 

ואני מתאמצת. אני רוצה לנצח. אותו ואת עצמי. 

לרגעים אני תוהה אם אני מובסת.

לא לא, לא כל כך מהר. הנה. גמרתי. 

בנתיים- אני שולחת את כבוד אדון לקיבינימאט.

אני יודעת לדבר. טובה במו"מ ואלופה בלהעיף. 

מי יפלוש לי למוח וינצח על הגמירות שלי?

גם לא אתה חמוד שלי.  

חותכת את הקשר יפה.  תודה. ביי. שלום. 

או שבעצם,  תבוא ככה מדיי פעם שבא לי. 

-אתה טוב במה שאתה עושה, אתה יודע -

אני מגדילה לעשות ומתחנפת. מאדירה אותו. 

ושוב הוא נמס ושוב טוב ליבו מתפרץ:

-" לפני שאת עוזבת (חחחח), בואי קצת לידי."

.. הוא מלטף לי את הגוף. לאט. מקטין אותי עוד קצת.

עכשיו. שאת רטובה. את רוצה לגמור. נכון,?

- כן.

ליבו נשבר. חס עליי. רך איתי. בחלומות שלי.

"תתחנני. תבקשי. את כבר יודעת איך זה עובד"

הוא מדייק איתי. מקפיד יותר. מתעכב. 

"איך כלבה מבקשת שהיא רוצה לגמור?"

אני מחוקה. השכל נטש.

קיבלתי גוף של אישה ומוח של גבר.

הזין עומד והשכל בתחת. ככה גם אצלי. 

רק בלי זין ובלי שכל. תחת יש. 

ותחנונים. הרבה הרבה תחנונים. 

בואי רגע, תתפשטי. שבי מולי.

רגליים מפושקות. כפות ידיים על הירך.

ככה יהיה לך יותר קל להבין.

כשאני מזיין אותך,  התפיסה העצמית שלך כאישה

אסופה, אינטליגנטית, מוכשרת, בעלת עצמאות-

כל מה שמחזיק אותך – ימות.

תישארי רק את, ילדה מפורקת מנשק ומגן.

ערומה. נעימה. מגורה. נוזלת לידיים שלי.

תוכלי להביט בעצמך מבחוץ, 

אני אראה לך אותך ואביט בך יחד איתך.

כמה עוצמה וכח יש בך להפוך

מגברת הממלכה לכלבת החצר שלי. 

אני לא מאפשר לך

להכניס את הזנב בין הרגליים.

את תכשכשי כל פעם שתיראי אותי. 

את תנזלי מכל מבט שאתן בך. 

ואני אשאיר אותך ככה,

דרוכה. חשופה. מבקשת..

אני אוהב את  מה שאני רואה.

ולך לא תהיה ברירה אלא לאהוב גם. 

* תודה לך על האפשרות.

ים יבשה. חם. מתחמם. רותח. 

הוא מדוייק ויודע איך להניע אותי.

איך להרטיב.  איך לשחק. להכניע.

זה מזכיר לי אותי של פעם.

שובבה. מאתגרת. כובשת ונכבשת.  

אני נענית לצרכיו. ואני נמצאת. 

ואז מגיע גל של קור. קפוא. 

ופתאום קר לי אז כבר לא בא לי. 

ואם משהו מרגיש לא נכון. 

אז תעופי. 

רגע אחד חם.

רגע אחרי שרוף. 

תנמיכי את האש. הכל גולש לך.  

מוח חריף מביא איתו משא ומתן. מסע. ומתן. 

אחרי שהוא ירד לי לחיים החלטתי לעשות לו

קצת סדר בראש.  באדיבות. בטוב ליבי. 

הנחתי לו הצעה על השולחן:

אתה ואני ניפגש השבוע- **לקפה**. 

יהיו 4 סעיפים לרשותי.

1. אם תרצה. תלביש אותי. כי אני טובה אלייך. 

2. לא להשפיל אותי כמו שהיית רוצה. 

3. לא לזיין אותי. גם אם אתחרמן ואבקש. 

4. אשלים אחכ. 

כעת לרשותך 4 סעיפים. שלך. קח אותם. 

הוא מתבלבל. לא מבין איך הדג השמן

שתפס ברשת בורח.  הוא עצבני וחותך.

בפנייה הבאה הוא כבר יותר מאופס.  

" מטומטמת, חבל.  יעלה לך יותר יקר ככה. 

על כל סעיף 1 שלך. תקבלי 3 סעיפים שלי."

אני מרגישה במשא ומתן עם חמאס. 

ישראל הקטנה. חמאס ה ××× . 

אני מחכה למתווה. יש לי סבלנות. קצת.

הוא מוציא רשימה וצוחק לכיווני,

"תגידי, איך יכול להיות שכל המנהרות אצלך?".

הסעיפים שלו מתחברים לתקציר של סשן קר ומר. 

אני מפילה את העסקה. 

אלא אם כן יישפר אותה. 

תחשוב נכון. תביא אותי. 

מי אני? אישה. פלפלית. נאה. לא מושגת. 

מי הוא? מספר על עצמו שהוא מספר סיפורים. 

עד כה נמנע מלספר לי סיפור אחד טוב. 

הוא מכניס אותי לשיח מקטין

וקוצץ אותי דק דק, לא ברמה השיכלית. 

מקפיד לרדת עליי ולהשפיל.

אני לא מחזירה לו כי

"והדרת פני זקן" / "מפני שיבה תקום.". 

אבל אם יש לו תיבה משלו בתלונות הציבור

אז שידחוף פתק ויקבל זיכוי. 

בבוקר נתתי לו קצת משחק מקדים. 

בערב כבר לקחתי הכל חזרה. 

אם הגוף שלי לא חלקת האלוהים שלך,

תשאיר לי אותו. 

אם עומד לך מלהפוך אותי לקטנה- 

אז תשאר עם הזין ביד, מתוק שלי. 

אתה תשלוט בי כי הזין שלך רוצה/חייב להרגיש.

ואם יש לך שכל- אתה תזיין לי את השכל טוב טוב

כדי שארטב ותוכל לזיין לי את הכוס. 

ואם תייבש אותי, אז. 

נישתה קפה מגורען. כשאני לבושה. 

1 סוכר.  תכין לי. 

מתי נוח לך? 

הוא קם בבוקר, מתארגן. לחוץ. קצר.  

אני זורמת איתו.  שמחה שהוא ממהר. 

בוקר אחד בלי ללחוץ לי על הכפתורים.

בלי שאלות של מי את. בלי לשבש אותי.

אני חייבת להעלים אותו לפני שיעלים אותי

ויעשה ממני חילזון.  הוא יוצא. וחוזר לתת נשיקה.

אני הודפת אותו. "אתה ממהר. תלך!! יאללה ביי". 

___________________ 

בואי. בואי רגע. תתקרבי. הוא מסמן לי. 

עצבני כמו הר געש מתפרץ.

פנים מול פנים. צפוף. לא נעים.

..רק לא סטירה רק לא סטירה..

אני ממלמלת לעצמי.

________________

"תקשיבי. תתרכזי ותלמדי. 

היחיד שמחליט מתי מסיימים זה אני. 

אין יותר יאללה ביי. אין "אתה ממהר".

אני אחליט מתי ביי. אני אומר את הביי.

בשיחת טלפון. במפגש. בארוחה. במיטה.

כמו שאני מחליט מתי אני מזיין אותך. נכון?

אז על אותו משקל. את חכמה. את תתרגלי. 

_________

אני מהנהנת. מבקשת סליחה וזורקת לו בשקט,

"אני יכולה לגמור כשתלך?" הוא לא עונה.

שואלת שוב, בקול רם.

"בבקשה!? אני יכולה לגמור כשלא תהיה פה?"

הוא בדרך לצאת, נעצר בדלת.

תקשיבי גברת. 

"אם את רוצה תשובה כמו שצריך. 

תלמדי לבקש כמו שצריך.  אין חצי דרך.  

 תשקיעי. תתחנני. תבקשי.

את לא עושה לי טובה. ואת לא מרימה את הקול" 

______________

"תאונני. תרטיבי. תהני מהמיניות שלך. 

תהפכי את המיטה. תרטיבי את הסדין

עם הנוזלים שלך.

אבל חצי דרך, טוב?  לא לגמור. אין אישור. 

את טובה בחצי דרך. את אוהבת ככה.

תהני."

ערב שישי נופל האסימון. 

כל השיח איתו על מה 

אני אוהבת/לא אוהבת

לא משרת אותי. להפך.

שיח מקטין שמביא אותי

כמו ספר פתוח לידיים שלו.

אז שיתאמץ.

-כל אישה יודעת

כמה חשוב להוציא את המיץ מהגבר. 

אז אני מתחילה לסחוט. 

______________________

הוא זורק לי איזו שאלה

משהו על ההבדל בין חרמנית למיוחמת?!

אני לא עונה לו יותר. 

פתאום אני "לא" שומעת טוב.

______________

-"תגידי, יש לך ירידה בשמיעה?" 

הוא מתחיל להתעצבן ואני סוחטת.

אני עונה לו בכייף, בסבלנות. 

"חביבי, אני לא עונה לתחקירים שלך יותר"

___________________

הגבר סחוט. עוד לא יוצא המיץ. 

'את תעני על מה ששואלים אותך'. 

כן כן.  ברור. 

מתאפקת שלא לצחוק לו בפנים. 

נו, הנה, תשאל משהו. 

____________________

לא שואל. אומר. 

" תדחפי אצבע. תראי לי."

מכניסה. מוציאה. מגישה לו. 

האצבע מבריקה. יש מיץ. אצלי. 

הוא מחייך כאילו גמר 7 פעמים ברצף. 

"את מיוחמת. זאת התשובה לשאלה ששאלתי קודם.

הנה ענית לי.  הכוס  שלך עונה. 

עכשיו תמצצי  ותנקי את עצמך". נמשיך. 

__________________

נשכבת לידו. הוא לוחש לי. בטון חלש. ממש חלש. 

"את שומעת?" 

-כן.. 

"וואו איזהההה  מזל!" הוא צועק. 

כבר חשבתי שיש לך ירידה בשמיעה

ואצטרך להחליף אותך. 

------------------------

"בואי נעשה לך סדר" הוא אומר

ומתחיל למנות:

1. לשמחתי, את שומעת נהדר.

2. את תעני על מה ששואלים אותך. 

3. אני מתאפק שלא להתפוצץ מצחוק.

אבל עד שתכנעי ותצייתי כמו שצריך-

אני אטפל בך טוב טוב. מבטיח. 

4. הצעה קלילה כי אני מחבב אותך.

תתחילי למהר עם סעיף 3. חבל עלייך. 

-------------------- 

לסיכום-

"יודעת כל אישה להוציא מיץ מגבר". 

ואני שוחה במיץ של עצמי.