לא יודעת מה הניע אותי ללכת אתמול עם קרובת משפחה לאופרה רקוויאם למלחמה.
אני בעוונותיי חובבת אופרה מאוד מאוד ובכל פעם שיש אופרה חדשה אני רצה לצפות.
מאחר והימים האחרונים היו לי לא פשוטים שכנעה אותי קרובת המשפחה ללכת איתה לצפות באופרה לדבריה, זה יעשה לי ממש טוב.
אם כניסתנו לאולם הבחנתי בבמה מאוד קודרת ובאנשים לבושים שחורים.
אינני יודעת מה גרם לי להמשיך לשבת במקום לברוח כל עוד נפשי בי.
מיותר לציין שהאופרה הייתה מדכאת וסבבה סביב מוות וקבורה.
השירים היו שירי דיכאון, התפאורה הייתה מדכאת, ובבמה נפערו חורים ששימשו כקברים.
אז קרובת משפחתי היקרה טוב זה לא עשה לי... גם ככה זו תקופה מורכבת ולא פשוטה הדבר האחרון שהייתי זקוקה לו זה לצפות אחרי השביעי באוקטובר באופרה שסבבה סביב מוות.
ועם זה לא מספיק נזכרתי שהשעה 16:00 ועדיין לא אכלתי שום דבר.
ועכשיו אני מעלה לכם תמונה בשחור שיהיה לכם קל יותר להזדהות איתי.
