יום שישי בצהריים, שנינו שונצים את שנצ הקודש, מכורבלים האחד בשני. אני מתעוררת לפניו ומבינה שהוא עוד ישן מאוד, אז מאוננת לעצמי מתחת לשמיכה. כשהוא מתעורר הוא מוסיף את הידיים שלו לאוננות. אנחנו מכורבלים כך שהפנים שלנו לא מביטות האחד בשניה, רק מתמסרים למגע. אני חרמנית מאוד ורוצה מאוד, והאצבעות שלו בתוכי. כולי בתוך המגע שלו, עפופה בנשיקות ואהבה כשהוא שואל אם אני רוצה עוד אצבע. אני עונה בחיוב והוא מכניס בקלות. לאחר דקות ארוכות של מגע וגניחות אני מבקשת "עוד" והוא שואל אם אני בטוחה שאני רוצה עוד אצבע, כי זו תהיה הרביעית. כשאני מאשרת, הרביעית נכנסת בקלות ואני מתמסרת למה שהוא עושה בי. מתוך הגניחות וההאנחויות הוא אומר שאם אני רוצה עוד אצבע לדעתו היא תכנס בלי מאמץ, אבל רק אם אני רוצה. שנינו יודעים שעד היום לא הצלחתי לקבל אגרוף מלא. אני אומרת שאני רוצה והוא מכניס.
ברגע הראשון אני קופאת ומבקשת ממנו לא לזוז בתוכי. הוא שואל אם אני רוצה שיצא ואני מבקשת שיישאר סטטי. לא כואב לי, אבל כל הפצעים הרגשיים שקשורים לפיסטינג מדממים כרגע ואני מפחדת. אני נושמת לתוך הפחד עד שאני מתחילה לאט להזיז את האגן שלי על היד שלו, זו שקבורה לחלוטין בתוכי. בשלב מסוים גם הוא מתחיל להזיז את היד בתוכי ואני מרגישה הדבר הכי מלא שאי פעם הייתי.
"עשית את זה" הוא אמר בזמן שיבבתי ונהמתי והוצאתי קולות גרוניים ששמורים לרגעי שיא.
"עשינו את זה" אמרתי תוך כדי גרגורי עונג.
הוא שינה את הזווית, כך שהפנים שלו מעל הפנים שלי. דמעה שקופה טפטפה מהפנים שלו ונחתה על הפנים שלי, התערבבה בדמעות שלי. עשינו את זה. אני מלאה בכל היד שלו. אני מלאה באהבה והערכה וקרבה רגשית נטולת מגננות. עשינו פיסטינג וזה היה הפיסטינג הכי ונילי שאי פעם נודע. ניצחנו עוד טראומה, בלי להתכוון, באמצע השנצ.
-
את הפוסט הזה אני כותבת כמה שנים טובות אחרי בזמן שאגרוף של גבר אחר ממלא אותי בצורה הכי פחות ונילית שאי פעם נודעה. הקולות שאני משמיעה מסיחים שוב ושוב את דעתי מהכתיבה. אני מלאה מאוד ומפחדת מהרגע שהוא יוציא את היד שלו מתוכי וארגיש שוב מרוקנת.
בפעם הקודמת שהוא רוקן אותי כך ממש יללתי שריק לי מדי. בתגובה הוא ירק לתוכי והכאיב לי בצורות שאני עדיין מופתעת שנהנתי מהן. כשניסיתי לזיין האוויר בנואשות הוא תיקן לי את התנועות כי "גם נזקקות צריכה להיות אסתטית".
-
הפיסטינג הראשון שקיבלתי היה ונילי לחלוטין. הפיסטינג שאני מקבלת ברגעים אלה ממש הוא בדסמי לחלוטין. המשותף לשניהם הוא אגרוף והרגש הזה עמוק בפנים שמתפשט ואומר שטוב לי בגוף וגם בלב. אני חולקת רגע אינטימי עם אדם שראוי לחלוק אותו איתי בזמן שהוא נותן לי את כל ההערכה והבטחון שאדם יכול להעניק לאדם אחר.
