לפעמים אני מסתכלת לאחור, לנק' שבא הדרכים התפצלו ובחרתי בדרך שבחרתי.. תמיד יש את המחשבה שאולי הייתי צריכה ללכת בדרך השניה.
תמיד הקול הפנימי הקטן שקיים בכולנו, הזכיר לי שאולי הייתי צריכה לבחור בדרך השניה..
אבל השנים עברו ואני המשכתי ללכת, באותו השביל שבחרתי ביום ההוא, בצומת הזאת.
יום אחד התעוררתי, אחרי תקופה לא קצרה של 8 שנים, והבנתי שחזרתי לצומת ההיא, לצומת הזאת, לצומת שלקחה אותי למי שאני. עמדתי בצומת הזאת אני אחרת, אני של עכשיו. אני שעברה הרבה. מביטה באותם שני הדרכים, שאחת אני יודעת בדיוק לאן היא תוביל.. עם פניות חדשות וצמתים אחרים ופיתולים חדשים, אבל סופה ידוע מראש.
והשניה הדרך האחרת, השונה והחדשה שגם ההתחלה לא באמת ידועה, שלא נדבר על הסוף..
אז הינה אני פה עומדת בצומת מביטה לשביל שלא לקחתי אז, עושה את צעדי הראשונים אל עבר הלא נודע, בשביל החדש!
