בואו נדבר על גילויים
הרגע המדויק שבו חווים גילוי
והשאלה ששאלתי את עצמי היא, מי אני ברגע הזה?
רגע שמגלה?
מי אני בגילוי
אני הרגע שבו האור נופל בדיוק על הפינה הנסתרת ההיא שחשבתי שאיש לא יראה.
אני הצמרמורת שעוברת בעור כשהמילים סוף-סוף נאמרות.
אני ההתכווצות לפני וההתפרקות אחרי, השנייה הזו שבה אני כבר לא יכולה להיות מי שהייתי קודם.
בגילוי, אני מתקלפת.
העור שלי חשוף, הנשימה שלי מהוססת, ואני עומדת שם ללא הסתרות, ללא מגננות.
זה שברירי כמו רסיס אור על מים, וזה עוצמתי כמו רעידת אדמה פנימית.
לפעמים אני מתגלה לעצמי דרך מישהו אחר.
לפעמים הגילוי הוא שלי מול עצמי, מבינה פתאום למה הגוף שלי מגיב ככה, למה אני רוצה או נמנעת, למה אני בוערת.
אני בגילוי, זו אני האמיתית. זו שאינה צריכה להסביר, שאינה מחפשת תירוצים, שאינה נאחזת.
אני נוכחת.
מרשה לעצמי לראות, להרגיש, לדעת.
כשאני שם, פתוחה, יודעת שאין דרך חזרה
יש בזה מתיקות שאין לה תחליף.
גולה
גילוי
גאולה