Life Is Bliss

פאק. אני צריכה לנער את הגוף. האדרנלין רץ למעלה למטה. 

יש מצב שהוא כישף אותי או מה? אני מריחה את הריח שלו בכל פאקינג מקום. והריח נעים 😂

די. 

גברים עם כסף זה זן שאם היו מתחילים לחקור אותו היו מסיימים אחרי 12 דקות. על השעון.  

תחושת הכוח הנלווית לחליפה יפה, לרכב יוקרה ולשון חלקה - אין שניה לה. הקביים הבלתי נראים, המסך העבה. ואיזה ריח יש לכסף. הרחתם פעם? 

ועם כל הפעמונים והצלצולים והריח המאוד נעים שהיה למר חלקלק - אנמאטצ ואיחולי הצלחה בחיפושיו אחר זה שיעשה אותו מאושר. 

גברים הם עם חד מימדי. שמנסה לנפח את עצמו למימדים נוספים עם כסף וכוח. אבל בבפנוכו, גם הם תוהים אם כל הזונות הולכות איתם *רק* בגלל הכסף. ועם זאת, ממשיכים להוביל עם הכסף שלהם ללא חת.

אז יש גם זונות שלא הולכות איתם בדיוק בגלל אותה הסיבה. 

אבל תודה על הסיבוב בפורשה. 

ותודה על ארוחת הערב. והקונצרט. 

והנסיון המאוד אינטנסיבי להצלחה בדייט. 

הצלחת מאוד. אבל גם אני☺️

כשהוא התחיל לדבר על עצמו כבר חסמתי אותו בראש שלי. כי. נו. באמת. גם אני סוכנת במוסד. לפחות. באתי לחסום אותו בכל הפלטרפורמות והוא הצליח להגניב קישור שמוודא שכל מה שנאמר - אמת לאמיתה. קצת פסיכי. אבל לכי תתווכחי עם עובדות. יצאנו לדייט. בא לאסוף אותי. נראה אפילו יותר טוב במציאות. דייט - מושלם. פתח דלתות. שילם על ארוחת הערב. פלירטט עם המלצרית. ואז לקח אותי ״להפתעה״ שהכין מבעוד מועד. אמר שלוקח אותי לאכול קינוח. והפתיע בכרטיסים לקונצרט. נשמטה לי הלסת. לא ציפיתי. באיזשהו שלב בקונצרט, בחושך, הוא לקחת היד שלי, הגיף את השרוול, לקח את היד שלו והעביר אותה על הצוואר והעורף שלו ומרח עם היד שלו על היד שלי. כשתתגעגעי אלי אחר כך, תוכלי להריח את הריח שלי על היד. מה?!????? 😆😍

אחכ צעדנו קצת והחלפנו סיפורי חיים. ואחרי שבילינו 7 שעות ביחד מתחילת הדייט, הוא שאל אם הוא יכול לנשק אותי. 

הצילו 😂

ציפיתי שלא לשמוע ממנו. כי בשביל מה לצפות למשהו מהטינדר הארור הזה. ואם כבר יבוא לך מישהו, הוא יהיה נוֹכל. פסיכי. לא שפוי/לא אפוי. 

אז אני אחכה עוד קצת להתבדות. מקווה שזה יבוא לפני שאתבזה. 

זהו. 

יותר מדי טוב בשביל להיות אמיתי. הוא לא. 

לא להתפתות. ולא לחשוב עם הפוֹת.

מה לעזאזל קרה שם?

הוא לא יכול להיות אמיתי.  

למורות שהוא בא בשר ודם. 

אסף אותי בכרכרה. לא פחות. 

בדקתי לו את הרשיון לוודא שהוא אמיתי. 

אבל. אין. מצב. 

תחושות אינן מטעות. 

וכמה ישבתי בלובי הזה מבלי לדעת את ההיסטוריה שלו. 

פעם הייתי מאוד רעבה. בגלל שהייתי מרעיבה את עצמי, ואז בולסת וכתוצאה ישירה מהבליסה - מקיאה את עמקי נשמתי. 

הייתה שנה שזה הגיע למצב קיצון. הייתי מקיאה את הכל ללא יוצא מהכלל. וחייתי על אדים. כל לילה הייתי עוצמת עיניים בפחד שהלב שלי פשוט ייעצר. לא עצר הבן זונה. מפה לשם. עברתי עם הבולימיה הרבה שנים אבל בסופו של דבר מצאתי דרכים אחרות להתמודד עם החרדה שלי. וגם, כל הסיפור הזה עם האוכל אצלי עבר הרבה טרנספורמציה. כמו גם הגוף. 

בשנים האחרונות גיליתי את הצומות ואין מאושרת ממני. ניסיתי הכל בכל ווריאציה ומצאתי מה עובד בשבילי. 

בהתחלה כשהייתי צמה, הייתי מסתכלת על סרטונים של אוכל ומזילה ריר. נורמלי לחלוטין. אבל עכשיו, אחרי שעניין האוכל התאזן בשבילי. וכמוהו גם הגוף. אני צופה בסרטוני אוכל ופשוט בא לי להקיא. לא בקטע בולימי. בקטע שזה מגעיל אותי ולא מעורר בי שום חשק להכין לעצמי צלחת. לפני כמה שבועות קניתי שקית צ׳יפס. חשקה נפשי. היא עדיין זרוקה אצלי במטבח. אני מסתכלת עליה. היא עלי. וזהו. 

וגם, אמנם בזמן האחרון אני לא מי יודע מה שומרת או מתעמלת, הרגשתי שהצטמצמתי כשאבוש העיף אותי מצד לצד, תפס לי את הטוסיק (שהרגיש קטן כמו פעם) עם הידיים הענקיות שלו.

בכלל, הרגשתי פיצית לעומתו. הוא כמו הר. ואני כמו נמלה קטנה. בכל זאת לא גבהתי מאז כיתה ד׳. 

מיום שלישי אני כמו זומבי מהלך שכל הזמן קר לו. ביום שלישי נסעתי לטיול שארך יום שלם עם קבוצת הזקיינים שאני מתנדבת איתם. היה לי כל כך קר. ביום לא קר בעליל. לא חשדתי. מה אני חשדניסט? נראה לי שחלק מהחלומות של אתמול היו בגלל החום. חום נמוך נוטה להשאיר את המוח שלנו כמו גבינה. מחורר. קר לי. קר לי. קר לי. הבן שלי חזר ממחנה הקיץ חולה (לפני שלושה שבועות) והוא עדיין משתעל. הכל נכון. ביוני אני חליתי והשתעלתי שמונה שבועות עד שחלף. קר לי ואני רותחת למגע. כשיש לי חום זה פחות או יותר בין הפעמים הבודדות שהמוח עושה עלי תחבולות. ואני נותנת לחום לעשות את שלו. כי אני מזוכיסטית. אני אוהבת להיות בהיי ליקוציטי. אומנם זה משבש את דעתי אבל זה גם מגביר את צמיחת השיער, הציפורניים, בכלל, מאיץ תהליכים. קר לי. וגם. ניסיתם פעם להזדיין כשיש לכם חום? הכל כל כך רגיש למגע. שזה מרתיע ומחרמן בו זמנית. 

דעתי אינה צלולה עלי. ואמנם אני מתלוצצת. אין רופאים בסביבה. 

כי גם רופאים מנתחים צריכים להיות בעלי נימוס בסיסי ולא לנסות לגעת בי בדייט הראשון. דהיינו הדייט מיום ראשון שחלף. 

בקיצור. ממתינה להזיות. יאללה בלאגן. 

ככה זה כשהולכים לישון מוקדם??????? שנים אני בגרעון שינה אקוטי. הולכת לישון הרבה אחרי חצות. מתעוררת מוקדם בבוקר. אלה הם חיי. או אולי זאת אחת הדרכים שלי לשים לעצמי רגל. כי שינה משקמת גם את הגוף וגם את המוח. ואנוכי - בתפקוד על ריק. מפה לשם אחרי שאבוש פירק לי את הצורה לא נשארו בי כוחות לכלום. באתי הביתה נכנסתי למיטה ונרדמתי תוך שניות. 

כל הלילה חלמתי חלומות (אתם יודעים שכשלא ישנים בזמן או מספיק שעות, לא חולמים יותר? שינת ה REM על אדים). 

חלמתי וחלמתי. המוח ניסה לעבד שנים של תפקוד בלילה אחד. 

אחרי שהתעייפתי (תרתי) מלחלום, התעוררתי לי בתקווה שהגיע הזמן לקום. והתבדיתי שרק שתיים לפנות בוקר. בלית ברירה חזרתי לארץ החלומות (שהיו ממש אמיתיים), התהפכתי מצד לצד עד השעה 07:00. בשבע בבוקר פקחתי עיניים. גמורה כאילו רצתי מרתון. עם שלפוחית מלאה וגוף שבור. הכל כואב לי אחרי אתמול. כי בזמני הפנוי הפסקתי להתעמל ונכנעתי לרחמים העצמיים. לזכותי יאמר, שהצלע השבורה הקשתה עלי עד מאוד ומחלקת המוטיבציה פשטה רגל. בכל מקרה. התעוררתי שבורה מכל הבחינות. עם הזרע של אבוש עדיין לח לי בארובה. לקחתי את הוויברטור. פתחתי את הרגליים והצמדתי אותו לכוס הכואב. 

הפעם לא שמתי פורנו. רק עצמתי עיניים והרגשתי את הנקניק של אבוש עושה בי שפטים. פתחתי את הפה בזמן שגמרתי. פעמיים. מראה פגיע ועלוב לכל הדעות. אח״כ נגעתי לעצמי בכוס השעיר. אני לא שעירה אבל לא גזמתי או טיפחתי שם הרבה זמן. נגעתי בשיער הרך. ונזכרתי כמה אני אוהבת את הכוס שלי. למרות שאתמול הוא לא תפקד מי יודע מה. וכמה פעמים כמעט גמרתי. אבל לא. זהו. אין תחליף לזין טוב. ועם כל הכבוד לפאק בויז (שזנחתי) בשכונה אף אחד לא משתווה לאבוש. 

וגם. איך לא שמתי לב כמה אבוש בעצם צייתן כנוע ונוח בחייו האמיתיים. נראה לי שכן שמתי לב לזה כשרק הכרנו ופתחתי עליו תיקיה והייתי רושמת שם את האבחנות שלי עליו. אבל עם הזמן והמפגשים המועטים בין לבין די נכנעתי לפנטזיה על הגבר החזק והבלתי מתפשר. כי איך אתה יכול להיות מנכ״ל ולהיות נוח? 

יכול ועוד יכול. נראה לי אפילו זה pre requisit

גם אבוש כמו כולם מנסה בכל כוחו לברוח מעצמו. מהחיים שהכניעו אותו. מולי הוא מנכ״ל, טייס, גבר גדול ומרשים לכל הדעות. למרות ש. נראה לי שדווקא הסתדרנו מאוד בגלל הצביון הנסתר של חוסר הבטחון שלו. הוא כן בהתנהגות והוא לא בבפנים. בדיוק כמוני. 

הרופא אמר שחובה להשתין אחרי קיום יחסי מין. זה מונע דלקות בדרכי השתן. 

חניתי רחוק מהבית. שהשכנים לא יראו אותי בוכה ברכב. 

הכל מתקדם. לכאורה. חוץ מהבפנוכו. הבפנוכו במצב ריקבון מתקדם (אה. רגע. גם זה מתקדם😂) וזה עולה כבר לעיניים. ויוצא מהן. אפילו לא בדיסקרטיות. 

אני אף פעם לא מתקלחת אחרי הפגישות עם אבוש. אני רוצה את הריח שלו עלי. אני כל כך תשושה נפשית שאפילו לא גמרתי. למרות שכמעט. 

נפגשנו כמו שני הזרים שאנחנו. אפילו שעברו שמונה שנים. גם אנחנו הישתננו. מוזר לעבור כל כך הרבה שנים עם מישהו שהוא כלום בחייך. 

האור היה כבוי, הווילונות מוגפים. ישבתי על הכסא בפינה וחיכיתי שיכנס. הוא פתח את הדלת בשובבות האופיינית לו. והוא רק בן אדם. רגיל לחלוטין. הלב שלי החסיר פעימה. הוא התיישב על הכסא מעברו השני של השולחן. וכמה דקות ניהלנו שיחת חולין. 

משנסתימה, קמתי באיטיות מהכסא וניגשתי אליו. טיפסתי עליו כמו תינוקת וחיבקתי. חזק. אח״כ התפשטנו. שיחקנו באמא ואבא והחלפנו נוזלי גוף. מעברו של הקיר, שמענו אנשים מזדיינים. נרשמה גמירה גרנדיוזית. וכדי שהמעבר לא יהיה חד מדי, הוא קיבל הודעה מאישתו ממש שניה אחרי שמילא אותי בזרע. יש לו סיבה לרוץ. נכנס למקלחת. התלבש. זרק כסף על השולחן וברח. לא לפני שהוא וידא ״שאני בסדר״. אני מקווה שאני לא גורם לך להרגיש לא טוב. לא, אבוש. אתה גורם לי להרגיש כמעט טוב. והכמעט בכלל לא קשור אליך. אלא לחושך שמתפשט בתוכי ומעבר אותי. נבגים נבגים.

לא זוכרת מה רציתי לומר. זה לא משנה בכלל. 

אה. שיש תוכנית לימודים חדשה שמעניינת אותי. כי אם כבר בתנועה. אז למה לא למות על הדרך. תרתי. זה הולך לתרגר לי את החיים. החלטתי שאני מגישה מועמדות למלגה. ואם יקבלו אותי - אני על זה. ואם לא. לא בטוח שיהיו בי הכוחות להתעקש. 

ועם כל הכבוד לקורות החיים. בסופו של דבר אנחנו שוכבים מתחת לאבן שיש. בעלה של חברה שלי מזכיר לי כל יום שישי כשהוא מבקר אותה בבית העלמין. 

גם לכם יצא מלנכולי לקרא את כל זה עם המוזיקה? 

עכשיו תתארו אותי עם דמעות בשביל להשלים את התמונה. 

סתם דברים לא קשורים - סוף סוף קיבלתי את המגפיים למדים. 

אני קוראת עכשיו את הספר של אשלי מונטגיו והוא מעיף לי את הסכך. ברמה של תובנה בכל משפט. אני קוראת גם את ספר העבודה של רוברט פיירסטון, שנכתב כהמשך לספר the fantasy bond, וגם ספר העבודה הזה עושה בי שפטים. 

טוב. עוד פיפי. ביי