אושה לנד

היה אתמול יום קשה והזוי. יותר נכון שלשום לילה גיהנומי שכזה.
אולי ישנתי 3 שעות במצטבר. כנראה כאבה הבטן לחתחתול וההורים שלו סבלו יחד איתו.
לקום בלילה כל שלוש שעות כדי להאכיל זה אלמנטרי אבל שכל האכלה לוקחת שעה פלוס בגלל שהוא עושה בועות ושעוד מתלווים לכך כאבי בטן - זה לא כייף בכלל. והקטע הכי קשה שאי אפשר להשלים שעות שינה במהלך היום כי צריך לבדר את איתרמבו.

אז אוש נאלץ להישאר בבית ואחרי שמיחזר את המשכנתא (שווה להיות עובד בנק), לקח את הגדול לג'ימבורי ברננים. אמא שלי שמרה על הקטן ואני נישלחתי למיטה. נדמה לי שישנתי כי היו לי חלומות מאד ריאליסטים. למשל רק בלילה נזכרתי שחלמתי שאוש יוצא למילואים. התלהבתי לקלוט שזה היה רק חלום (טפו טפו טפו).

בצהריים התחלפו היוצרות ואוש נשלח לחרופ. בינתיים המזגן תןקן ובערב הגיעו שאר ההורים. חמי טיפל לנו ברגלי הספות והיום יבלה עם איתרמבו כך שאוכל לנוח (בינתיים לא ישנה כי שוב הבטן מציקה אז הוא עלי על הידיים).

ככה נראים החיים שלי בימים אלו. הדבר במרגש היחיד הוא סשני הביזאר קל וכבד שאני עוברת מידי יום. שהוא משתחרר זה תמצית הנחת.