אושה לנד

6 שעות של סשן דיבורים צפוף, הפעם בלי בכי, עם חיוך והרבה הרבה סקס.

לי יש סופורט סיסטם כי אני בת וכי אני פה. אני כותבת וקוראת ומדברת עם חברות וחברים.

לו אין את זה. לא מת על הוירטואליה ועם החברים הונילים לא יכול לדבר כי רק יגידו "יא משוגע אחד שעשית את זה. מגיע לך!" (ובטח יחשבו כמה שאני זונה).

הם דיברו בטלפון ומשהו בו נפתח. כל השנים שאני חולבת וחולבת יש תוצאות :-)

הסכר נפרץ ולא נסגר והוא מדבר ומדבר ומדבר

שנינו מדברים. לא תמיד מסכימים אבל מבינים.

מנסה לשכנע אותו. באיזה שלב (כבר לא זוכרת אם לפני או אחרי אחד מסיבובי הסקס) אמר לי "אולי הגזמתי קצת..."

לא חושבת שכרגע גם מרגיש ככה אבל זה תהליך וכל יום טוב קצת יותר.

אין מה לדוש כאן מה בדיוק הציק ומציק. זה בינינו.

אולי ההשלכות עוד תהדהדנה בהמשך אבל אנחנו בדרך הנכונה.

הגענו להבנות.

זה חשוב לנו ואנחנו לא רוצים לחדול.

יש גבולות ששם לי: רוצים לשחק, בלי חדירות בשבילי.

עליו להיות צעד אחד לפני.

השליטה כאן משחקת לטובתנו.

הוא לא רק בעלי, אלא גם השולט לי והעונג שלו מעל לכל (או לפחות העונג שלי מתחת לקושי שלו).

אנחנו רוצים שיחווה שוב. שירגיש טוב ומושך ורצוי. שהפנטזיה תוגשם עד תום ללא לחץ שאישתו מזדיינת עם אחר ס"מ ממנו.

אני טוענת שניבנה מכאן.

שהקשר שלנו כל כך חזק שלא רק ישרוד אלא יגדל ויפרח.

בשקט יכולנו להגיע להיסטריה של האשמות והעלבות וכעסים ומרמורים.

בינתיים הגענו לדיבורים והבנות וסקס מדהים לתוך הלילה.

הוא אפילו כתב בבלוג :

http://www.thecage.co.il/blog/userblog.php?blog_id=23619

צריך לעכל את החוויה, לא רק באמצעותי.

היום באתי לעבודה עם שעות שינה מעטות וחיוך ענקי מרוח לי על הפרצוף.

מעדיפה לראות את חצי הכוס המלאה.