לילה טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

ללא שם

לפני 15 שנים. 5 במאי 2009 בשעה 6:45

בעקבות ספר נחמד שאני קוראת עכשיו, עפות לי בראש מחשבות על מילים, משמעויות וסמלים.
הספר מספר על אישה, עם המון פלאשבקים לילדות שלה.
וחשבתי על הילדות שלי, חשבתי על מילים שידעתי אז ומה הן מסמנות היום.

חשבתי על גיל ההתבגרות. על כיתה ו', ז'. על מבטים במראה.
על ניצנים ראשונים של שיער ערווה.

ערווה.
מילה מוזרה, המתנגנת בלשון בצורה מוזרה.

ערווה, שיער ערווה. מילה מוזרה עם צליל מוזר.

אני זוכרת, ממש במעורפל, את השערה הראשונה שצצה, ואחר כך השניה.
לא רציתי להתבגר, לקחתי פינצטה ותלשתי, ועוד. והשערות באו אחת אחר השניה, ופחדתי.
פחדתי מההתבגרות. תלשתי ותלשתי ואחר כך ויתרתי וצימחתי שיער ערווה לתפארת.

אני זוכרת מילים קטנות כמו פות. ופין. וספרי הדרכה מינית.
פות. פין. מילים כל כך תמימות. כמעט ילדותיות.

לא שלא הייתי מינית. אני זוכרת את עצמי נוגעת בפות שלי (תסלחו לי) מגיל מאוד צעיר, אולי אפילו ארבע. במיטה, לפני השינה, מעבירה אצבע, נוגעת באיבר הבתולי, מרגישה זרמים. וקצת אחר כך, היו הזרמים, והרעידות, עוד לפני שידעתי מה זה אומר.

אבל זה לא סותר את הרתיעה שלי מהתבגרות. פשוט, ביני לבין עצמי, לא היה קשר בין העונג לבין השיער, בין הכוס שלי לבין הצמיחה וההתבגרות של כל הבנים והבנות סביבי בין ההתעגלות של גופי לבין מה שזה מסמן כלפי חוץ.

והחזה שלי נשאר שטוח, כזכר לילדותיות שאולי עדיין שם, מסתתרת.

יום נפלא 😄



לפני 15 שנים. 20 בינואר 2009 בשעה 7:02

ושוב אני מחבקת את איברך העדין בשפתיי.
עוטפת אותך כשפי פעור לרווחה, וסוגרת עליך בבת אחת.
שומעת אותך גונח כשאני נעה קדימה ואחורה ושפתיי צמודות, יונקות.
איברך בחיכי העליון, ואף מעבר לכך. ולשוני צמודה אליו בתוך פי,
מצמידה.
נוגע בפתחו של גרוני ואני עוצמת עיניים ולוקחת עוד קצת, ועוד.
ומוציאה כמעט עד הסוף, אבל כמעט. הקצה עדיין בתוכי.
מרגישה את הפעימות, אני כה מרוכזת.
ידיי עליך, על ירכיך. על ישבנך. אבל אני מרוכזת בפה שלי,
במה שקורה בתוכו.
באיברך הנמצא בתוכי,
בשיני המדגדגות אותו בעדינות,
בלשון העוטפת ומשחקת.

לפני 15 שנים. 15 בינואר 2009 בשעה 5:53

אני צונחת לאיטי אל בין זרועותיך העוטפות אותי.
בשקט וללא היסוס אני מתמסרת למגע ידיך סביב צווארי, לאצבעך המלטפת את הקולר שלי, המנסה להכנס בינו לבין העור העדין.
שפתיך מרפרפות על שפתיי ואני מתמסרת לנשימה שלך, להבל פיך , לריח הגברי העוטף אותך. אני נושמת עמוק ונרגעת.
צונחת לאיטי, מחשבותיי מרחפות אי שם.
לסימן אני מסירה את חולצתי, החזה שלי חשוף לפניך, ואתה מניח את שתי כפות ידיך הגדולות, המכסות, הקרירות, ואני מצטמררת, עיניי קבועות בעינייך.
כפות ידיך פשוט מונחות שם, כמעט ללא תנועה, אצבעותיך בקושי זזות, צובטות בעדינות את הפטמות שלי, המזדקרות למגע, רגישות. אני שקטה.
אתה עוטף אותי בחיבוק, והשערות העדינות שעל חזך מדגדגות אותי. אני צוחקת. ואנחנו נצמדים לנשיקה ארוכה, ארוכה.
ידיך עוברות על גופי, מלמעלה למטה, וכפות ידיך, שמקודם כיסו על חזי, עוטפות את ישבני הקטן ופשוט מונחות עליו. אני נצמדת אליך, מריחה אותך, חזי צמוד אליך, נמחץ, פטמותיי משפשפות, נוגעות בשיער העדין.
ושתי ידיך מפסקות את שני פלחיי, ואני חשופה, לשוני משתרבבת. כשאתה נוגע בי שם, אצבעותייך קרירות, אתה שומע את האנחה שלי ושפתיי מרגישות את שפתייך המחייכות.
אני מרחפת לי בעולם אחר...

יום נפלא

לפני 15 שנים. 9 בינואר 2009 בשעה 2:16

אתייפה.
אעשה שעווה, אתגלח.
לגמרי, לא אשאיר גם לא פס.
אשטוף את עצמי, בכל הפינות.
ושוב, ושוב.
אתלבש יפה.
בחוטיני הסקסי ביותר שלי, זה עם השרשרת.
בחזית מלמלה.
אשים את המכנסונים, וחולצת כתפיות זעירה.
שיער אסוף.
שרשרת לצוואר.
אודם פשוט, ולק על ציפורן.
צלליות,
ובושם עדין.

כשיבוא האחד, אעטוף אותו בזרועותיי.
נתנשק.
לאט וברכות.
אנשום את ריחו עמוק.
ואעביר את כפות ידי על כל גופו.
בעדינות, ברכות, אשחרר כל עצב תפוס,
כשיבוא האחד אאסוף אותו אלי.

אכסה בנשיקות את גופו.
את צווארו,
אלטף ואפנק כל נקודה ונקודה.
אסיר את חולצתו, אנשק את חזהו, את בטנו, את בטנו התחתונה.
אעביר לשון על פטמותיו, לשון מרפרפת.
שפתיים, לשון, שפתיים מוצצות,
ושוב אנשקהו בשפתיו.
מבט עיני בעיניו,
כשיבוא האחד.

כשיבוא האחד, אפנק אותו ככל יכולתי.
אסיר את נעליו.
אשטוף את כפות רגליו, אצבע אחר אצבע אנקה עם כפות ידיי.
ואנשק.
ואמצוץ, אצבע אחר אצבע, ונשיקה רכה בתחתית כף הרגל.
ואסיר מכנסיו, ואפנק ירכיו.
כמו שאישה מפנקת אישה.
בנשיקות עדינות.

אשאיר שובל של נשיקות מפיו ועד בטנו, וארד לתחתית בטנו.
מנחשת, חושקת.
מתקדמת לאט ובציפייה.
מתעכבת על גבול תחתוניו המכסות, שואלת במבט.

וכשיסיר תחתוניו, אתבונן בתשוקה.
אקח אברו בלשוני העוטפת ומסתובבת מצד לצד.
ואנשקהו.
וארים מבט.
ושוב אנשק שפתיו.
וארד לחזהו, לבטנו, לאיברו המצפה.

כשיבוא האחד אעשה הכול, לפנק ככל שנפשי יכולה.
בנשיקות על איברו מולי,
בפי העוטף את קצהו, את קצת יותר ממנו,
את כל כולו, עמוק בתוכי.
באצבעותיי הנוגעות באשכיו החלקות, המצפות,
אצבעותיי המדגדגות והמגרות.

עולה ויורדת בתנועות קצובות,
כשיבוא האחד אלי.

מפנקת וחוקרת בלשוני.
מפנקת ומוצצת בפי, בגרוני.
מפנקת וכפות ידיי על כל גופו.

כשיבוא האחד,
אתן לו את כל כולי.
את היקר לי, את האינטימי שלי.
את תוך תוכי, לאותו אחד שיבוא
אתן לעשות בי כרצונו.

כשיבוא האחד, אתן לו את גופי ואת נפשי.
לענג אותו, לענג את נפשו.
כרצונו.

כרצוני.





לפני 15 שנים. 28 בדצמבר 2008 בשעה 7:26

לא מסוגלת, כל כך קשה לי.
מה תמר, מה קשה לך?
כל זה, רועדות לי הרגליים ואני שוב מתייפחת.
תפסיקי.
נועה, למה את עושה לי את זה.
פשוט תפסיקי, את ידעת שהדברים באים לך מבפנים.
תראי לי אותך.
לא עכשיו, בבקשה.
תראי לי אותך ...
ונועה מתבוננת בי במבט הזה, ואני טובעת בעיניה.
תראי לי אותך.
היא מעבירה יד על הלחי שלי, ואני מתחילה להתפשט מולה.
מסירה את החולצה, מסירה את החזיה המרופדת, מסירה גם את הג'ינס.
נועה מעבירה יד בין הרגליים שלי.
יש לך קוצים.
תפסיקי, נועה בבקשה, תפסיקי.
יש לך קוצים, תמר, אוף איתך!
תביאי הכל.
אני הולכת למקלחת, מביאה את הסכין, את הגיגית הקטנה, את הסבון, את המגבת.
נועה, בבקשה, אולי לא ...
נועה לוקחת את היד שלי, ושמה על החזה שלה
נועה לוקחת את היד שלי, ושמה בין הרגליים שלה, ושוב מעבירה את היד שלה על הכוס שלי.
אוף איתך, את יודעת שאני שונאת קוצים.
אני שוכבת על הגב, והיא שוב מתחילה, והסכין עוברת עלי, ומדי פעם היא נוגעת לא נוגעת בי שם, ומעבירה את כל כף ידה עלי. ומספיגה הכל עם המגבת.
ואני שוב חלקה.
ומה עם ... שם?
היכן?
שם, את יודעת, שם?
אני מתחילה שוב לבכות.
ונועה לוקחת את היד שלי, ושמה מאחור, ותכניסי אצבע לשם עכשיו.
ככה?
כן, ככה, תכניסי את האצבע עכשיו.
ידי מאחורי גבי, אני מחדירה אצבע אחת לחור המכווץ.
"עוד."
ותוציאי.
ותלקקי
ותחדירי שוב.
ואני שוכבת שם כמו עובר, ידי מאחורי גבי, והאצבע בתוך החור.
ונועה מתחילה ללטף אותי, בכל גופי, ואני מתחממת וכבר לא בוכה יותר.
ותכניסי אצבע לפה, תמצצי אותה,
כמו עובר אני שוכבת שם, אצבע בטוסיק, אצבע בפה ולאט לאט מתחממת.
נועה, אני ממלמלת.
מה?
כלום ...
מה?
טוב לי ...
אני יודעת.
אל תזוזי יקירה.

דפיקה בדלת ואישה מבוגרת זרה נכנסת, מלווה בבחורה צעירה.
אל תזוזי תמר, אל תזוזי.
שתיהן עומדת מעלי, כשאני שוכבת על הרצפה.
ערומה.
חשופה.

ונועה מתחילה ללטף את הבחורה הצעירה.
נועה?
והיא שמה יד על שפתיה ...
נועה ...
ומנשקת את הבחורה הצעירה על שפתיה.

נועה ... בבקשה, למה?

האישה הזרה מתקרבת אלי ומניחה עלי את ידה, בזמן שנועה ממזמזת את הבחורה הצעירה ומנשקת את חזה.
אני מתחילה לבכות שוב, כשהאישה הזרה מניחה יד על ידי הנמצאת מאחורי הגב, מקפידה שהאצבע לא תצא מתוך החור שלי.
ואני ממררת בבכי, כשהבחורה הצעירה מתחילה לגנוח.
שוכבת שם, עיני קרועות כשנועה והבחורה עושות אהבה, ואני שוכבת עם יד מאחורי הגב ואצבע בטוסיק, והיד השניה בפה שלי והעיניים שלה קבועות בעיני.

וכשהן הולכות אני לא מפסיקה לבכות.
ואת לוקחת אותי.
ואני הולכות למיטה.
ואת משמנת את החור שלי, ומחדירה את הפלאג הרוטט.
ומלטפת אותי.
וקושרת את ידי מאחורי הגב.
ומלבישה עלי את החוטיני הקטן הלוחץ.
ומלבישה על צווארי את קולר העור העבה.

לילה טוב תמר ...

ואני גונחת ומתפתלת.

וממררת בבכי.



לפני 15 שנים. 26 בדצמבר 2008 בשעה 6:48

את מוליכה אותי לכורסא, מושיבה אותי, ותתחילי. לא יכולה, אני לוחשת, כולם יושבים סביבי, לא יכולה. אצבעותייך בפי, מרטיבות אותי עם הרוק של עצמי, ואת מתחילה לגעת לי שם, תאונני לנו יקירה, כולם מחכים...
ואני לא יכולה, לא מסוגלת. ואת לוקחת את הרוקט ושמה ישירות על הדגדגן שלי, ישירות על הנקודה ומפעילה, וזה יותר כואב מנעים, אבל לאט לאט זה לוקח אותי ואני מתחילה ומתקרבת מהמגע הישיר שלוקח אותי ללא שליטה. וכשאני קרובה קרובה את מפסיקה ואומרת לי בחיוך ועכשיו תמשיכי.
תגמרי מולנו יקירה.
עיני דומעות.
אני לא מסוגלת, לא יכולה.
ואת ממשיכה עם הרוקט, ואני כמעט גומרת, ואת מפסיקה.
ושמה את היד שלי שם, ואני מתחילה לגעת.
ואני כל כך רגישה.
וכולם מתבוננים בי כשאני נוגעת בעצמי, ומביאה את עצמי לאט, כמו שאני אוהבת, בתנועות עגולות, מחדירה אצבעות ונוגעת עם האגודל, ומפסקת את השפתיים ונוגעת בעדינות ופתאום אני בעולם אחר.
ידך על פניי, מלטפת אותי.
וכשאני ממש קרובה, את מרימה אותי מהכסא ואני נרעדת, מבקשת תני לי לגמור, בבקשה אבל את מוליכה אותי בחדר ואנחנו יד ביד, וכולם נוגעים בי אבל לא כמו שאני אוהבת, לא כמו שלוקח אותי לאן שאני רוצה.
שלושה גברים מתפשטים כשאני שוב בכורסא ושוב מאוננת מול כולם, והם מתחילים לאונן מול פניי. את עומדת מולי ומתבוננת, וכשהם גומרים עלי אסור לי לגעת, הזרע ניגר ממני.
את יכולה לגמור עכשיו מתוקה, תגמרי ולא חולפת שנייה וכולי רועדת. ואני ממשיכה לשבת שם, מול כולם, כשהם שותים את הקפה שלהם. ואת מורחת את הזרע עלי ומספיגה אותי ואני נשארת שם כך עד שכולם הולכים.

לפני 15 שנים. 26 בדצמבר 2008 בשעה 0:24

תחדור אלי חזק כשאני שוכבת על הגב פסוקה, עיני בעינייך מתבונן אלי מלמעלה. תזיין אותי עמוק בתנועות ארוכות ואני חסרת נשימה. תחזיק את ידיי מאחורי ראשי כשגופך עולה ויורד מעלי וראשך כל כך קרוב אלי, נשימך באפי, הזין שלך חופר בתוכי.
תיקח את הזין שלך ותמרח על הפנים שלי את עצמי, שים בתוך אפי את מיציי ואת ריחי ותחדור לתוכי שוב. אל תפסיק כשאני גומרת, נשמתי פורחת, אל תפסיק, אני כל כך רגישה, אל תפסיק.
תשב על המיטה ותסמן לי לשכב על ברכיך, תכה אותי בטוסיק כמו ילדה קטנה כשידך השנייה מצמידה את פניי לרצפה.
כשאני מתחילה לבכות תסמן לי שוב, אני שוב על גבי עם רגליים למעלה ואני שולחת יד לקרם ושמה על עצמי, מכינה את החור ההדוק שלי לזין שלך. ושוב אתה מעלי, ושוב אתה חודר לתוכי, הפעם כואב, הפעם לוחץ, ממלא אותי, מנסה להרפות, שלא יכאב, מרפה ומתנשמת ואתה מחזיק את ידיי נושם מעליי, גונח, לכודה תחתיך, דומעת.
תשב על חזי, הזין שלך מולי, מרכינה אליו ראש ויונקת את עצמי.
ואתה עלי, רטובה ממך, שיערי, עיניי, פניי, חזי מטפטף.
מוצצת אותך ומנקה, ומורחת על כולי אותך. בזרעך אני מכוסה, שלמה, בוכייה, רגועה, ואתה יורד לי, בעדינות, ברוך, ואני נושמת עמוק ומבקשת.
את הפלאג אתה מכניס לתוכי בעדינות, כמעט בליטוף.
אתה מתלבש ואני ערומה ואנחנו יוצאים לסלון. ואת מחייכת, טוב לך. ושתי חברותייך איתך וכולי מלוטפת, שלך. מחויכת ורגועה, מחויכת ובוכייה. אני מתכופפת וידך עוברת על ישבני, מנחמת.

לפני 15 שנים. 4 בדצמבר 2008 בשעה 6:22

אבל יחד עם הכל אני לא אוהבת את הכינויים ואת הפוזות.
לא אוהבת שקוראים לי שפחה, ואפילו לא כלבה. לא אוהבת את המילים האלה, ולא אוהבת את הפוזה שנמצאת מאחוריהן (אדון, מלכה וכו').
אני אוהבת שהדברים מגיעים מבפנים.
אני אוהבת להרגיש מושפלת, כי אני מושפלת אם את שמה לי בושם שאני לא אוהבת ואת כן, או אם את מכריחה אותי לצאת החוצה מיוזעת ובלי דיאודורנט.
אני אוהבת להרגיש מושפלת כי שמת לי את העגילים הענקיים כי אני מרגישה אותם מתנדנדים.
ואני לא אוהבת ללכת על 4. כי יש בזה את הפוזה של שפחה שהולכת על 4.
אני אוהבת ללכת רגיל כשההשפלה מגיעה מהחולצה החושפת, או מהישבן החשוף תחת המכנסון הקצרצר, או מכך שהוראת לי להכנס לחדר, למסיבה ולגשת לגברים ולומר להם שאני רוצה למצוץ להם אם אפשר, בבקשה.

אני אוהבת את הרגעים האינטימיים הקטנים האלה, בינינו, כשאת מלמדת אותי משהו חדש, או מנסה עלי צעצוע חדש, כמו החרוזים האנאליים האלה שהבאת, או הפרפר עם השלט רחוק.
כשהפעלת אותו בסופר וכולם יכלו לשמוע, אם ניסו, את הזימזום החלש.

אבל אני לא אוהבת השפלות גסות. אני מודה ...

כזו אני, קצת מוזרה.

לפני 16 שנים. 25 בנובמבר 2008 בשעה 6:35

אבל אביזרים עושים לי משהו. לא שאני לא חרמנית בדרך כלל, אבל אחרי יום עבודה אני עייפה ומותשת. או סתם ככה, לא תמיד בא לי, לא תמיד יש לי חשק. ואז אומרת לי להתקלח, ושמה לי את החזיה עם החורים במקום הפטמות וחולצה דקה ואנחנו יושבות ושותות קפה. ופתאום הפטמות נוגעות בבד של החולצה מבעד לחורים של החזיה ואני כאילו מוחזקת כדי להתגרות, כאילו משהו מוביל אותי בניגוד לשליטתי. ואת מאוד "קולית", מאוד לא מינית, ואני נעשית מינית יותר ויותר כאילו בניגוד לרצוני. ואנחנו משוחחות, ואני מאוד רוצה, אבל את לא, ואני מתביישת לבקש. כשאת שמה עלי קולר אני מרגישה כאילו הכניסו לי זריקה של הורמונים. יש משהו מאוד מרגש בליטוף הזה מסביב לצוואר שמיד מרטיב אותי. ואת יודעת כי את רואה את המבט הזה בעיניים שלי ואני מתה למצוץ לך, ללקק אותך, לעשות משהו עם עצמי, אבל אני יודעת שלא, כי פשוט לא.
יש משהו באביזרים שפשוט נמצא שם, כי לא משנה מה אני עושה, אם אני יושבת, או הולכת, או שוכבת, האביזר או הבגד שם, עלי, או בתוכי, או מלטף אותי ואני לא יכולה לעשות הרבה בקשר לזה, זה פשוט שם. התנועות שלי נעשות שונות, יותר עגולות, אני עושה תנועות שמגרות אותי רק בלי לגעת, כי אסור. מכל האביזרים הפלאג שאת שמה לי הוא העוצמתי ביותר. תוך כדי הליכה הוא מורגש בכל צעד, גם תוך כדי ישיבה, וגם בתנועות הקלות ביותר. כשאת שמה לי פלאג אני ממש מרגישה שאני חייבת למצוץ מיד, לא משנה מה, אני פשוט נעשית אדם אחר, מסוגלת לעשות כל דבר.
אני זוכרת שצילמת אותי עם הפלאג, זה כל כך סקסי ומאז כל פעם כשאת שמה לי את הפלאג אני זוכרת את התמונה הזו, זוכרת כמה אני סקסית עם הדבר הזה שתקוע בתוכי, ואני מגורה עוד יותר, פתוחה וחסומה בו זמנית ורוצה הכי בעולם. רוצה שתביאי מישהו שיזיין אותי בזמן שאני לובשת את הפלאג, כדי שארגיש את הפלאג נתקע בתוכי תוך כדי הזיון, יש בזה משהו מאוד מאוד אינטימי ומאוד נוגע ללב.

לפני 16 שנים. 16 בנובמבר 2008 בשעה 6:58

אני שוכבת מולך, פסוקת רגליים וזרועות פשוטות לצדדים ומאוננת באיטיות. משחקת בעצמי, מלטפת את הכוס המגולח שלי, את השפתיים, מעבירה אצבע גם על החור של הטוסיק, מחדירה קצת, ומלקקת אותה עמוק. זנותית ומופקרת, אני משחקת בעצמי, צובטת את הפטמות שלי, מלטפת בין הירכיים שלי, מחדירה שתי אצבעות לכוס, בתנועות של חדירה, פנימה והחוצה, ומחליקה את האצבעות הרטובות על פני.

עירומה וחשופה אני, כשאת שותה לגימה של וויסקי, ומחזיקה בפה, ורומזת לי לפתוח, ואני פותחת וכל הוויסקי נשפך לגרון שלי, ואני ממשיכה לשחק עם עצמי, לאונן, להחדיר אצבעות, לכוס, לתחת, ללקק, למרוח את עצמי, זנותית ומופקרת, שיכורה, בולעת עוד ועוד משקה חריף ראשי מעורפל.

עירומה וחשופה אני מרגישה אותך מקלרת אותי, מלבישה סביב צווארי את הרצועה הדקה ומהדקת מעט. אני מתחרמנת עוד יותר, כי הרצועה מחזיקה אותי, כי אני מרגישה מוחזקת ויציבה ובטוחה בעצמי. את מלטפת את פטמותיי, וצובטת, ובחוזקה, ותוך כדי כך שופכת עוד וויסקי לתוך גרוני, וכשאת שמה את המצבטים בעדינות אני מתנשמת ובוכה.

עירומה וחשופה, שוכבת מולך ממשיכה לאונן בלי הפסקה, שלוש אצבעות בכוס שלי, שתי אצבעות בטוסיק, בתנועות של חדירה, מלקקת, טועמת, מריחה, מתחרמנת, כואבת את המצבטים ואת מלטפת את החזה שלי מסביב למצבטים, מנחמת, מרגיעה. אני מאוננת את נשמתי לדעת, רוצה לשכוח, רוצה לזכור.

עירומה וחשופה ושיפחה, אוי, קשה לי לומר את המילה הזו, שיפחה זונה, שיפחה זנותית ומופקרת אני הכי שיפחה בעולם, הכי מופקרת בעולם מבקשת את הפלאג, מבקשת את הפרפר, מבקשת את הכדורים. שימי בתוכי, תלבישי אותי, שימי בתוכי את כל הצעצועים האלה, תשחקי בי, תעשי אותי את השיפחה שאני כבר, תכאיבי לי כשאני מאוננת, תשפילי אותי, אני מבקשת ...

ואת שמה, תוך כדי אוננות, את פותחת את הטוסיק שלי, את משמנת, את מחדירה לתוכי, מרחיבה, אני מרפה, משתדלת, שלא יכאב לי, מרגישה את החלק העבה נכנס לתוכי, עוד קצת, עוד מעט קט, וכולו בתוכי, ושרירי פי הטבעת שלי מתהדקים עליו, על החלק הצר שלו ומחזיקים אותו במקום ואני מחניקה צעקה כי אין דרך חזרה. ואת שמה את הביצים הסיניות בתוכי, ממלאת אותי, מהדקת, סוגרת, ומלבישה עלי את הפרפר, חלקו מוחדר לתוכי והשפתיים על שפתי הכוס שלי והוא נוגע בדגדגן, ואת מהדקת את הרצועות ואני ממשיכה לאונן בלי הפסקה כזו שיפחה מופקרת שאני.

אני שיפחה עירומה וחשופה ומוחזקת ומהודקת, ומגורה, ושיכורה והמסיבה בחוץ ואת מלבישה אותי במיני קצרצר מעור שחור ואת מסירה את המצבטים ואני צועקת ואת שמה עלי את חולצת השיפחה שלי, החולצה המשפילה, שלוחצת את החזה שלי, משטחת את הגבעות השטוחות שלי, משפילה אותי, חושפת את הבטן, חושפת את הפטמות העומדות מבעד לבד הדקיק והשקוף. ואת שמה עלי את נעלי השיפחה, הנעליים הגבוהות עם העקב הרחב, השטוח, הגבוה.

עירומה וחשופה אני קמה מהמיטה, מושפלת, מופקרת, מגורית, מאוננת, יד בין הרגליים, מעל החצאית, ליד הפרפר, מעל הביצים הסיניות, הפלאג ממלא אותי ומשפיל אותי ומזיין אותי בזמן שאת מוליכה אותי אל מחוץ לחדר, אל החברות שלך, אל החברים שלך ואומרת להם היא מוכנה.

אני עומדת על העקבים הגבוהים, מאוננת מעל החצאית, מלטפת גם את הטוסיק שלי, מעבירה יד על החולצה, על הפטמות הכואבות, וכולם מתבוננים בי ומחייכים, היא מוכנה, השיפחה שלך באמת מוכנה הפעם ולאן הולכים?

נשימתי נעתקת כשאת פותחת את הדלת ואני הולכת איתך יד ביד, ואת ממזמזת אותי ואומרת לי תמשיכי לאונן תמר, תמשיכי את סקסית, את מוטרפת, אוי כמה שאת מופקרת וכל החברים שלך לצידי, איתי, ואנחנו הולכים ברחוב אני מכווצת כדי להחזיק את הביצים בתוך הכוס שלי והפלאג נלחץ בתוכי והקולר עלי לוחץ עלי וכולי מופקרת וזנותית.

עירומה וחשופה ברחוב, שעת ערב מאוחרת ואנחנו נכנסים לפאב וכולם מסביב לשולחן וכשאת רומזת לי אני יורדת מתחת לשולחן ומתחילה למצוץ, ללקק, זין אחרי זין, כוס אחרי כוס וכולי מכוסה במיצים של כוס ובזרע. תעמדי ליד השולחן ותאונני, אני שיפחה מופקרת, אני עירומה וחשופה וכל כך שיפחה.

ותרדי מתחת, ותמשיכי למצוץ וללקק, ותשתי, תשתכרי, תאבדי גבולות. מתנשמת, מאבדת גבולות, חסרת מעצורים אני עומדת ליד השולחן ומאוננת וגומרת בקול ואת סוטרת על פני ועל הטוסיק שלי ומקימה אותי וכולנו הולכים הביתה וכולנו בסלון ואת מוציאה את הפרפר ונותנת לי למצוץ ומוציאה את הביצים הסיניות ונותנת לי ללקק ומוציאה את הפלאג ונותנת לי להעביר עליו את הלשון ומעבירה אותו על כל פני ועכשיו תגמרי שוב ושוב מול כולנו, חשופה ומופקרת.

אחד אחד הם לוקחים אותי ומזיינים אותי חזק, בדוגי, כמו זונה, מוצצת ומזויינת בכוס ובתחת, ואת לא מפסיקה ללטף אותי והיד שלי כל הזמן בכוס שלי מלטפת.

עירומה וחשופה אני מונחת על השטיח ונרדמת כשאת מכסה אותי ושמה תחתיי את הכרית ואני נרדמת.

עירומה וחשופה אני מתעוררת בבוקר ומתקלחת ומתנקה ואת שמה לי את חוט הצמר העבה בין הרגליים, וקושרת, ואני לובשת שוב את החצאית וחולצת הסטרפלס ויוצאת לעבודה, עם בושם זול וזנותי. אני שיפחה כל כך מופקרת, כל כך מינית, כל כך מגורית. הראש שלי כואב ואני זקוקה, ואת יודעת ... את כל כך יודעת כמה שאני, איך שאני, מה שאני.