שבועיים רגועים עברו אצלנו
וביום רביעי יצאנו לזמן זוגי במלון מדהים וכיפי.
נסענו צפונה ובדרך עצרנו ביקב המתמחה דווקא בליקרים ולא ביינות.
אושה ישר התבייתה על ליקר שוקלד פיסטוק שנקנה אחרי טעימות של כמה סוגים בנוסף לליקר ליצי שגם היה טעים.
לקחנו גם בקבוק יין והמשכנו עוד קצת למלון בית בגליל הפסטורלי באמצע יער.
המלון מדהים, הצוות שירותי ועוזר והחדרים גדולים וכוללים גקוזי כיפי שעשינו בו שימוש.
לפני הגקוזי עוד הייתה לנו שיחה עם המטפלת בה עוד כמה דברים הובהרו ואבני הדומינו נפלו (חלק אצלי וחלק אצלה).
ארוחת ערב טעימה ואחריה שיחות על הנושא הרגיל שלנו -אמונגמיה וכל כל מה שעלה בטיפול.
הלכנו לישון עם הסרט
"Saved from the barbershop" והתעוררנו ליום חדש שמשי וכיפי,ארוחת בוקר וכמה תמונות ואנחנו כבר חייבים לעזוב ויוצאים לכיוון הבית אבל בדרך מתוכננת.עצירה ביקב לטם.
מגיעים ליקב היין נמזג השמש מחממת אותנו,כיף לנו ,אנחנו נהנים.
אפילו לא יודע איך הגענו לזה שפתאום השיחה הפכה כבדה,כמה אני חושב שהיא אוהבת אותי ואיך זה שאצלה יכול להיות שאני והעוגיה מקבילים באהבה ואצלי יש היררכיה באהבה.
ומה זה אומר עלי אם יש לי היררכיה באהבה, האם זה שיש לי רגש לדובשנית מרים אותה ומוריד את אושה?.
איך זה שכאילו אושה אומרת שאם כבר היא צריכה להיות יותר מודאגת כי הטענה היא שאצלי אחד בא על חשבון השני ועדיין יוצא שבסוף דווקא אני היותר קנאי ובעייתי.
אני יודע שאני מעדיף מונוגמיה עם תבלון ולא אמונוגמיה אבל איכשהוא הרכבת כבר יצאה מהתחנה והרבה מזה עלי.
בקיצור מיום שהיה אמור להיות fun הנסיעה חזרה קצת פחות כיפית ,אושה עוצמת עיניים ואני חושב שהיא מנמנמת אבל היא רק מתכנסת לעצמה והראש של עובד שעות נוספות.
היום יש מסיבת פורים בערב, נקווה שזה יקרב את המרחק שהביקור ביקב יצר.