אני זכיתי בגלגול הזה להיות נשוי למלכה D. ומעצם החיים המשותפים תמיד היה ברור שאני קורא לה מלכתי.
השייכות במילה מלכתי תמיד נתנה לי גאווה והבנה שאני מיוחד.
אבל מהיום שמלכתי הכירה את הדומינה חיי ומעמדי החל להשתנות מהקצה לקצה.
תמיד הדומינה הבהירה שאני לא ראוי להיות לרגלי מלכה כה נאורה ומיוחדת.
וכך לאט לאט בתהליך מסודר של המלכה והדומינה מצאתי את עצמי מורחק מרגלי המלכה לפינה והופך מנשלט שמלכתו מובנת מעליו לצעצוע נוסף בממלכה שלה.
החל מהימים האחרונים לא אורשתי יותר לפנות אליה בתואר מלכתי אלא רק בשם המלכה D מתוך סדרת חינוך שהבהירה לי שאני רכשה הבלעדי אבל היא לא בהכרח שלי.
המלכה D עושה סדר בממלכה ורוצה תחתיה את הטוב ביותר בלי להתפשר עם מענה לכל צריכה.
לאחר שהמוח נכנע למעמד החדש אנחנו נכנסים לחדר חשוך ואפל.
במרכז החדר ממוקם צלב מעץ וספה ממול.
כולנו עם בגדים אני עם גינס וחולצה המלכה D עם שמלה שחורה מבריקה ומגף עקב גבוה ולצידה דומינה יקרה עם חצאית ארוכה עם שסע לכל האורך וסנדל שחור.
הן מהממות אבל אני חושש ליישר מבט.
המלכה D שהיתה עד לא מזמן מלכתי תופסת ממני מרחק ומתיישבת על הספה.
בזמן הזה הדומינה מתקרבת אלי ומצווה להוריד את החולצה ולהיצמד עם הפנים לצלב.
אני מצליח להרגיש כל פעימה בלב מרוב התרגשות מלווה בחשש.
מוריד את החולצה ומרגיש את העץ הקר על החזה כשאני נצמד ומושיט את הידיים לקשירה.
יד ימין נצמדת עם רצועות ויד שמאל מצטרפת וזהו מכאן התחושה שאין דרך חזרה.
בתור התחלה הדומינה פותחת לי את החגורה ומפשילה את המכנס מתחת לבירכיים. מולה נחשף תחתון שחור מבריק עם פתח מלפנים לעלוב שנעול בכלוב פלסטיק ורוד.
הדופק עולה והנשימות מתגברות.
הדומינה רק מזכירה את הפדיחות שעשיתי השבוע ועל המחיר שאני הולך לשלם. הן דורשות משמעת גבוהה בממלכה ולא יתפשרו על פחות מזה.
לפני שמתחילים קבענו סימן ביטחון שאם זה קשה אני פורס את אצבעות ידי בקצה הצלב.
עצמתי את עיני וחיכיתי לבאות.
לרגע הרגשתי קור בגב אבל בשניה אחת הקור התחלף בגלגלת דוקרנים שהחלה לטייל על גבי.
הגב מתקשת לאחור והישבן מתחיל לבלוט. פתאום מרגיש סטירה מצלצלת שמאדימה את הפלחים ואני ישר מבין שהמלכה D (מלכתי) הצטרפה לדומינה.
האחת נועצת את הגלגלת כל פעם יותר חזק והמלכה צובטת ונושכת כל פעם פיטמה אחרת.
אני מתחיל להזיע והעור מאדים. מצליח לעמוד בכאב עד כה ומרגיש שחייב לעמוד בציפיות שלהן.
הדומינה מתכופפת לאיבר הפטת. בגלל הכלוב שדחס את כל הזין פנימה יצאו להן האשכים והתנפחו.
הגלגלת החלה לעבור על האשכים האדומות כשהיא חופנת חזק וכל הדם עוצר מלכת. אני מתחיל כבר לצרוח בשלב הזה "סליחההההה" אבל הן ממשיכות כאילו בחדר שומעים מנגינה.
מלכתי החלה להצמיד לי לפטמות כדורי מגנט ולאחר מכן גם לאוזנים. הכאב היה חודר אבל לא הצלחתי להתמקד מאיפה הכאב מגיע.
בין לבין כל אחת מהן החלה להעביר את ציפורניה לכל אורך הגב ואם זה לא מספיק אז נשיכה עסיסית שתשאיר סימן.
הזמן עובר והתשישות מורגשת. ובשלב הבעיטות בין הרגלים אני כמעט נופל ונתלה על הצלב.
בשלב מסויים כל הגב והישבן צרבו והאדימו מהסטירות הרבות ולכן המלכה והדומינה הביאו קוביות קרח שהוצמדו וזזו על גופי
הגב שוב נמתח לאחור והישבן בלט מה שקרץ לדומינה והיא קירבה את הקוביית קרח לפי הטבעת שימס מסביב.
סבלתי הרבה באותו מפגש אבל הכלתי הכל עד הרגע שהדומינה והמלכה נעמדו מולי והחלו להתנשק בניהן. דבר שהיה שמור רק לי. היד של הדומינה נצמדה לישבה של המלכה ושם כבר הסתכלתי על מלכתי וצרחתי "אני כל כך רוצה אותךךךךךךך" אבל כל מה שקיבלתי זה את ידה של הדומינה מושכת לי את האשכים בזמן שהטעם של המלכה בפיה.
בשניה שהיא סיימה להתנשק היא נצמדה לאוזני ולחשה "המלכה ממש טעימה חבל שזה כבר לא שלך" ועניתי בלי לחשוב עם דמעות בעיניים "לקחת לי הכללללל"
אבל הדומינה לא עיססה וענתה חזרה "לא לקחתי כלום, צריך להיות ראוי למלכה כזאת כדי שהיא תשייך אותך. בנתיים אני אדאג שלא יחסר לה כלום בלעדיך".
רציתי להתפרק באותה שניה כי הבנתי שמה שקורה עכשיו לא יחזיר את מה שהיה. אבל ככל שהזמן עובר הפנמתי שמצד אחד איבדתי הכל כי היום זה רק הצרכים של המלכה והפכתי לעוד אחד מהצעצועים שלה בארגז אבל מצד שני קיבלתי עולם שלם וחדש של רצון להיות שייך, רצון להךמסר ולהצליח לעמוד בסטנדרטים החגשים שלה. ועכשיו הייד לעצור את ההדרדרות ואולי אפילו ליזור מהשאול ולצעוק יום אחד שוב "מלכתייייייי!!!!!!!"
תודה על מפגש מהמם
תודה על הזכות לשרת
תודה על יעוד עם משמעות
