לפעמים דום נותן לי מין רשימת מכולת של דברים שהוא "אוהב לעשות".
הצלפות, ספנקים, מחטים והשפלות... וזה מוזר לי. כי אי אפשר לעשות את הדברים האלו בלי להתכוון אליהם. בלי להיות בתוכם. בגלל זה גם אני לא אוהבת לתת רשימות מכולת. כששואלים אותי מה אני אוהבת, אני אומרת שזה תלוי בדינמיקה. אבל מה שזה לא יהיה, זה חייב להיות אמיתי. אחרת זה אפילו גורם לי נזק. ההשפלות והכאבים מתהפכים עלי, פונים נגדי. הטוב הופך לרע.
כי ההשפלות והכאבים הם עבורי רק אמצעי להגיע למטרה- סאב ספייס. ואם אני לא בתוך זה, אם זה לא אמיתי, זה פשוט לא עובד. הכאב הופך לבלתי נסבל וההשפלות- למגעילות.
מה אני אוהבת לעשות? יותר קל לי להגיד מה אני לא מוכנה לעשות. מה שאני אוהבת זה שאני מרגישה שיש מולי אדון. מישהו שלא רק משתעשע בבחירת סעיפים מהצ'ק ליסט שלו, אלא ממש שם, איתי. מישהו שמשתמש בטכניקות שהוא מכיר כאמצעי בלבד, לא כמטרה. אמצעי להעיף את שנינו לשמים.
