אני מחכה בבית, יודעת שאתה מגיע עוד כמה דקות
אני כבר מחשבת את המהלכים שלי
בראטית ספונטנית אבל גם מחושבת
אתה מגיע עם החיוך והעיניים הקסומות שלך, מסתכל בי במבט אוהב
ואני מסתכלת בך באותו המבט
אתה נוגע בי בעדינות ואומר לי שאתה אוהב אותי
אחרי שאני אומרת לך שגם אני ואני מתרפקת על היד שלך, הטון שלך משתנה
"זונה, למיטה ועל ארבע"
אני מחייכת ואומרת לך: "נראה לך? שנינו יודעים שאתה תצטרך להתאמץ יותר מזה, או שכבר אין לך את הכח להתמודד מו-"
אתה קוטע אותי, מושך לי בשיער ומצמיד אותי לקיר, משתיק אותי עם נשיקה ונשיכה בשפתיים
אני מחייכת את החיוך השדוני שלי
"בסוף הצמדת אותי לקיר ואני לא על ארבע, רואה?"
המבט שלך הופך למבט כועס אבל גם משועשע, אתה יודע כבר שאני רוצה את האילוף הרגעי הזה, אני ציפור חופשיה אבל אני רוצה את המקום הבטוח הזה בסשן, את ההכנעה הזאת, המשחק
"אתה מוציא לי את אחד השדיים וצובט לי חזק בפיטמה"
"מה אמרת צעצוע יפה שלי?"
"כלום כלום, אני? אני בכלל מלאכית, לא אמרתי שום דבר" - אני אומרת בזמן שאני נאנקת מכאב
אתה שוב מושך אותי מהשיער וזורק אותי למיטה, אני כבר רואה את סט הקשירה האיכותי שיצרו בשבילך ואני גם שמה לב שיש כיסוי עיניים
אני מתלבטת אם לומר עוד משהו...
(המשך יבוא)
*נכתב לפני עשר דקות בערך ופורסם באותה קבוצה
אחרי הרבה מחמאות מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד מפתיעות, החלטתי לפרסם גם כאן