אז את ההולק אני מכירה כבר שנה (בדיוק שלחתי לו שמזל טוב לנו וקיבלתי אייקון של עוגה עם דינמיטים בתור נרות, צחקתי כל כך חזק!).
הוא נכנס לחיים שלי בסערה, כשהייתי ממש צריכה.
הוא החזיר לי אמונה טהורה באהבה, הוא החזיר לי חלקים מסויימים שחשבתי שאיבדתי לעד אחרי האקס המתעלל.
אני מסתכלת עליו ואני רואה נשמה מאוד טובה, מאוד טהורה.
אני רואה אדם שעבר כל כך הרבה, סבל, פגיעות, תקיעות של סכינים בגב והמון ניצול.
אני לא מופתעת מהכעס שלו ואני גם בין היחידים שהעוצמה של הכעס לא באמת משפיעה עליהם, כמו שאמרתי לו - "זה לא עושה עלי רושם".
הוא בין הבודדים ששורדים את התקפות חרדות הנטישה שלי וחלק מזה כי הוא גם לא מוכן לעזוב אותי והוא נלחם עלי.
אני לא יודעת אם הכרנו בגלגול הקודם, אבל זה מרגיש שהקשר הזה חזק ברמות שאני מתקשה להסביר.
יש בו משהו... משהו שפשוט כובש את הלב הקטן שלי.
הוא מסוגל להיות כל כך רגיש וכל כך מתחשב וכל כך תמים כמו ילד - עצוב לי שהוא לא רואה את זה.
הוא יודע לאהוב, בכל העוצמות הקיימות - בדיוק כמוני.
אבל הוא עיוור לכמה שהוא טוב, לכמות הטוהר שכן מצוייה בו.
השנאה העצמית שלו מעוורת אותו וזה בעיקר מעציב אותי.
יש בו יכולת הקשבה מיוחדת ונדירה, יש לו לב ענקי שיודע לתת ולתת ולתת ולתת ולתת עד שחיקה, יש לו מוח חד וחריף ויש לו חוש הומור באמת נדיר.
אבל... הצלקות שלו, יש לו כל כך הרבה מהן!
אני אוהבת את צלקות הקרב שלו, הצלקות שיושבות על הנפש שלו, אני חושבת שזה הופך אותו לאדם מיוחד (למרות שהייתי מעדיפה לו הוא לא היה עובר את מה שעבר), אבל אני חושבת שהוא רואה בהן חיסרון או בושה או משהו שמוריד ממנו.
הוא לא מבין ולא רואה כמה הוא אדם יפה.
כן, הוא לא מושלם.
הוא יודע לפגוע והוא גם יעשה את זה מתוך המקומות המתגוננים שלו.
אבל פאק איט, מי לעזאזל מושלם?
אני רק יודעת שאני יודעת להתנהל עם השדים שלו, הם לא מפחידים אותי
ושאני אוהבת אותו כאדם שהפך למשפחה בשבילי, כאדם שאני לעולם לא אנטוש, כאדם שאני מסתכלת עליו מהצד בהערכה, הערצה מסויימת והמון אהבה.
הוא מביא המון אור לחיים שלי
הוא מוציא את הטוב שבי
עצוב לי שהוא לא רואה את זה
ואני?
אני לא מוכנה לוותר עליו - לא עכשיו ולא לעולם.
.
ולמרות שלא תקרא את זה,
מזל טוב לנו, הולק קטן.
אני אוהבת אותך מאוד.
ואני נשבעת להשאר בחיים שלך תמיד.
