מסדרונות השירותים החשאיים

לא נכנעתי.
אמנם התחפשתי, אבל שום איפור לא התקרב אלי.

אפשר לחזור למצב כוננות רגוע עד פורים.

לנואם מקצועי לוקח שבועיים להתכונן לנאום של חצי שעה
שבוע להתכונן לנאום של שעה
יומיים להתכונן לנאום של שעתיים
ואם אין מגבלת זמן, הוא יכול להתחיל ברגע זה

פול ארדש, מתמטיקאי דגול וסוטה לא קטן, טען שאולי אין אלוהים, אבל יש את הספר של אלוהים שבו נמצאות ההוכחות הקצרות והאלגנטיות. היכולת להציג משהו בפשטות ובקצרה דורשת הבנה וכשרון רב; ולכן מאוד מפתיע אותי ששורה משיר של רובי ויליאמס היא כזאת:

So, what are you really looking for? Another partner in your life to abuse and to adore.

כן, הוא טורח לפרט קצת יותר בשיר, אבל באמת שאין צורך -- השורה הזאת מסכמת מצוין.

סביב....
כמו עיגול בתוך שבלול, כמו גלגל בתוך גלגל
אין סיום, אין התחלה, כמו ריצה במעגל
כמו אבן מתגלגלת, או בלון עף לעננה
קרוסלה מסתובבת מסביב ללבנה

כמו שעון שמחוגיו אצים רצים עם הספרות
העולם כמו תפוח מסתובב הס סביב צירו
מעגל אשר תמצא, בסחרחרת של ראשך

מנהרה בעקבותיה מנהרה נוספת גם
דרך חור אל כוך שלא ראה אור שמש מעולם
כמו דלת מסתובבת, בחלום חצי מוכר
או אדווה מחלוק נחל, שהושלך לתוך נהר

כמו שעון שמחוגיו אצים רצים עם הספרות
העולם כמו תפוח מסתובב הס סביב צירו
מעגל אשר תמצא, בסחרחרת של ראשך

צליל מפתח בכיסיך, בליל מילים שם בדימיון
איך זה כבר נגמר הקיץ ? אמרת משהו לא נכון ?
אוהבים הולכים בחוף ומשאירים בחול עקבות
קול תיפוף רחוק? או שמא עצבנות באצבעות ?

מסדרון מלא תמונות וקטעי שירים קצרים
הפנים והשמות ... אבל למי הם שייכים
כשהבנת שנגמר, המודעות פתאום גברה
עלי השלכת ... משתנים לצבע שער הבחורה

כמו עיגול בתוך שבלול, כמו גלגל בתוך גלגל
אין סיום, אין התחלה, כמו ריצה במעגל
מעגל אשר תמצא, בסחרחרת של ראשך

(זהירות: פילוסופיה פלצנית. או פלצנות פילוסופית. אני לא בטוח)

העוצמה מגיעה מהמותניים. לא מהכתפיים, מהמרפק או מהאגרוף - אלא מהמותניים. לא מהרגל או הברך. רק מהמותניים. לוקח זמן להפנים את זה, אבל בסופו של דבר אי אפשר להתקדם באף אומנות לחימה -- קאראטה, איגרוף, תאילנדי -- בלי להפנים את זה. הידיים והרגליים מתפקדות בתור משקולות קשורות לחוט, ולא הרבה יותר.

ההנאה נמצאת בראש. לא בחוש הטעם, השמיעה או אברי מין - אלא בראש. לא בעיניים. רק בראש. לוקח זמן להפנים את זה, ולמרבה הצער, אפשר להתקדם בחיים בלי להפנים את זה. ארוחות שחיתות, כסף וזיונים בהחלט עוזרים להנות, אבל מי שלא מוצא אושר בלעדיהם, בד"כ לא מוצא אושר איתם.

(קצה קטע דרך באחזקת פילוסופיה פלצנית בע"מ)

מדי פעם יוצא לי להזכיר את "הדינוזאורים". עבר מספיק זמן כדי שיהיו דינוזאורים חדשים שלא ידעו את המקוריים. אז, למען הסר ספק, אם לא הסתובבתם ב- #bondage.il בדאלנט לפני 10 שנים, אתם לא דינוזאורים -- מקסימום ממוטות. יש בערך 10 דינוזאורים מהעת העתיקה שעדיין מסתובבים בסביבה (וזה די מרשים, בהתחשב בזה שהיו בערך 20 דינוזאורים ....)

אחד הדברים שאפיינו את תקופת הדינוזאורים היה הומוגניות בקוד ההתנהגות ובתחומי העניין:

לדוגמא, החוק בצ'אט היה שברגע שנכנס מישהו שאינו דובר עברית או נטול פונט עברי, החדר עובר מיד לאנגלית. סוג של נימוס אירופאי כזה. היום נהוג לחבוט בדוברי האנגלית ולהשליכם אל הבור מהר ככל האפשר (ד"ש לטופנוט).

ובאופן לא מוסבר, רוב הדינוזאורים היו חובבי מד"ב. אני לא חושב שיש מאפיין כזה בקרב הקהילה בימינו.

ראיתי אתמול סרט אימה, אחרי שנים שלא יצא לי. לא שאיבדתי את חיבתי משחר נעורי לראות מעיים נשלפות ע"י שד בלתי הריג (שכן הוא כבר מת, או סתם בן אלמוות -- ולא שבאמת צריך הסבר הגיוני לשום דבר בסרטים הללו), אלא שסרט היה אצלי תמיד אירוע חברתי, ולאורך השנים התמעטו השותפים לפשע. אבל אתמול, נזדמן לי לראות סרט עם השותף המושלם.

וזה העלה בי את המחשבה -- ז'אנר סרטי האימה אמור, מן הסתם, להיות חביב על אחוז נכבד מהקהילה. אמנם המין לא גרפי כמו בסרטי סאדו למיניהם, אבל הסשנים הולכים רחוק הרבה יותר, ובמסגרת הפנטזיה, הרבה יותר מוצלח UINC מאשר SSC -- כלומר, Unsafe, Insane and Non-consensual.

ובכל זאת, יש לי הרגשה שזה לא כך.

יש בנות חובבות ממתק
ויש חובבות ענטוז
אני אסתפק בכף ידך
אצלי על העכוז
'תייחס אלי כמו לפגע
אפילו כשאני ילדה טובה
אני לא רוצה שתודה לי -
אתה יכול פשוט
להפליקני

גברים חלקי לשון יש,
ויש שמקניטים
מאחורי הגב קשור את ידי -
ואני בעננים
די עם כל הנשיקות כבר,
כאלה יש לי גם עם חברות
לפני שאני בעצבים
כדאי ש...

נשתרלל אלים
אין כמו כמה פליקים
אל תוציא את הממחטה
אני לא בוכה
אני רק רוצה שרלול אלים
בוא נשתרלל אלים
אין כמו כמה פליקים
אל תוציא את הממחטה
אני לא בוכה
אני רק רוצה שרליל אלים

לרופא אל תקראו נא,
ואין גם מה לדאוג
אני פשוט אוהבת קצת אלים
ועדיף על כך לא לחלוק
לא רוצה בחור נוח
יותר מתאים לי מרושע שתלטן
אם להבהיר את הדברים
כדאי ש....

נשתרלל אלים
....

טיוטה ראשונית.
Do your worst

עריכה, 7-יוני, 23:00 -- התנצלותי הכנה בפני כל אלו שנתקעו להם בראש כל מיני שירים. פעם הבאה אל תסתובבו באתרים של סוטים.

הכל התחיל בוקר לח אחד במשרדי ה- MI5; בעודי שותה את התה-עם-חלב המסורתי שלי, נכנס הבוס, K (בסרטים קוראים לו אחרת, אני יודע), ואמר בנימה שמצטיינת ברכות אך בנחישות החלטית: ג'יימס - יש לך משימה אצל בני דודנו האיראנים.

הכוונה כמובן לרפובליקה האירית, שהם "בני דודנו", בניגוד לתושבי צפון אירלנד שהם "אחינו הקצת מפגרים שלפעמים מפוצצים לנו את התחתית, ולפעמים אנחנו יורים בהם". לרפובליקה האירית קוראים בגאלית "פובלאכט נא איראן", או בקיצור "איראן". (טוב נו, Eire, אבל זה קצת מקלקל את הסיפור).

לא אכביר מילים על המשימה -- בכל זאת, שירות ביון וכאלה. במקום זה אספר לכם כל מה שיש לספר על סצינת הבדסמ באירלנד.

ולאחר שסיימנו לדבר על הבדסמ, חדשות מתחום הסקס הקונבנציונאלי: אפשר לקנות קונדום בבית מרקחת באירלנד ! ויש אפילו חנויות סקס ! זה לא טריוויאלי כמו שזה נשמע - לפני 10 שנים, זה לא היה ככה. הפלות הן עדיין בניגוד לחוק. עוד בניגוד לחוק: להיות פיכח.
]
תמונת אילוסטרציה: חנות במרכז דבלין. אמא של שינייד או'קונור הייתה מתהפכת בקברה לו רק הייתה מתה.

שיחה בין אליס לבין ג'אברווקי שהתפרסמה לפני שבועיים:

A: Do you dream?
J: Yes, I dream.
A: It goes without saying. Do you remember your dreams?
J: I remember them vividly.
A: What do you remember about it?

עוד פרטים אפשר למצוא כאן.

(המערכת מביעה בזאת את התנצלותה בפני מי שהפוסט הזה סתום בעיניו, ותשתדל לשמור את מינון הפוסטים הסתומים נמוך, וזאת על אף שהעורך הראשי סתום פחד)

מסתבר שיש מחתרת מסוכנת שהסתננה אל תוך הכלוב והקהילה. אין להקל בכך ראש. המדובר בשומרי המשקל - חובבי תרגום שירים, שמקפידים שאת השיר המתורגם ניתן יהיה לשיר לפי מנגינת השיר המקורי.

אם לשפוט לפי הראיות הרי שמנהיג המחתרת משתמש בכינוי "מסובב ומושך", וגם מ- Jabberwocky יש להזהר (נראה שהנ"ל מסתיר כוונותיו ע"י המנעות משימוש בשם פטעון או פטעוני אבל זה לא מבלבל אף סוכנות ביון).

זאת ועוד, כנראה שיש עוד שותף לפשע, אחד ש- 90% מכותרות הפוסטים בבלוגו הן שורות משירים, וראיות מרשיעות ניתן למצוא כאן.

הכתובת על הקיר, ראו הוזהרתם.

הלכתי אתמול בערב לראות מספר קרבות וביניהם את הגר פיינר מגינה על תואר "האלופה הבין-יבשתית" (מעל זה יש רק אלופת עולם) באיגרוף נשים למשקל 52 ק"ג. היה קרב טוב אם כי בעיקר איטי ומתיש -- 10 סיבובים, ובסוף ניצחון בנקודות. למי שמדמיין משהו אירוטי -- ממש לא. ממש ממש לא. ישדרו את זה מתישהו בקרוב באגו, אם אתם רוצים להווכח בעצמכם.

בדרך חזרה הביתה, חשבתי קצת על ההבדל בין אומנות לחימה לאספקטי הכאב/הכאבה של הבדסם. בקאראטה/איגרוף/איגרוף תאילנדי, המטרה של המכות היא לגרום כמה שיותר נזק/כאב בכמה שפחות מאמץ. בעיטה אחת מכוונת ומתוזמנת היטב לחיבור של שריר הירך מעל הברך (מה שקוראים בשפה המקצועית "low-kick") מסוגלת להשאיר את החוטפ/ת צולע למשך שבוע -- והיא אפילו לא צריכה להיות חזקה במיוחד.

ניסיתי לחשוב האם מישהו שאני מכיר מהקהילה, מאיזשהו צד של השוט, אוהב דברים כאלה כחלק מבדסם, והתשובה היא לא, לפחות עד כמה שאני יודע.

בג'ודו וגי'או-ג'יטסו, לעומת זאת, יש בנוסף את נושא ההכנעה - הגעה למצב שבו העליונות של אחד הצדדים בלתי ניתנת לערעור -- לדוגמא, בריח הלוכד מפרק כך שקל לשבור/לפרוק עצם, או חניקת דם שתוביל לעילפון אם לא תעצר (ושבניגוד לחניקת אויר, מי שלא מנוסה אפילו לא מבין מה קורה לו). זה דווקא נראה לי יותר מתאים לקהילה מבחינת העדפות.

בכל מקרה, נראה לי שבבדסם יש העדפה, בשני צידי השוט, לכאב ו/או הוכחת עליונות מתמשכת. מצד אחד, זה ברור לי לחלוטין. ומצד שני, הייתי מצפה שיהיו אנשים עם הפטיש של "המכה הבודדת המהירה שמכאיבה לאורך הכי הרבה זמן" או משהו בסגנון.

יש משהו כזה ?