תרגיעו, אני מדברת על הסרט.
אתמול הלכתי עם חברה לראות אותו. היה לי מוזר לשמוע את הקהל פוצח במחיאות כפיים כשקארי הופיעה על המסך. כאילו... כולה קארי...
אני לא אכניס לכאן ספויילרים ולא אספר מה קורה בינה ובין ביג... מה שכן אספר הוא שהשחקנית נראתה נפלא. סמנתה, שרלוט ומירנדה נראו כמי שעברו ימים טובים מאלה, אבל השחקנית שמגלמת את קארי נראית נפלא.
אני גם כן אספר שהוחלפו בסרט מעל ל-100 סטים שונים של בגדים ושעוד לא ראיתי כזה מבחר מדהים, אבל זהו בערך.
על אף העובדה שאני נהנית מהסדרה ומשידוריה החוזרים, הסרט סבל מאובר מתיקות, הוא נמשך הרבה יותר מדי זמן (שעתיים וחצי), ובסופו של דבר קלטתי אותי פותחת בחושך את הנייד שלי רק כדי לספור את הדקות החולפות.
בליס אומרת לי שזה פשוט סרט של בנות ושלכן השתעממתי. כרגיל, סביר להניח שהיא צודקת. אבל היו לי ציפיות מהסרט הזה. בתכלס הרגשתי כאילו אני צופה בחמישה פרקים ברצף ואפילו בשבילי זה היה יותר מדי.
בקיצור: ביג מנשק זוועה, חלומות שמתגשמים נראים נחמד יותר על המסך הגדול מאשר בחיים וכשאני לועסת מסטיק, אני מעדיפה שתהיה לידי מאפרה אליה אוכל להשליך אותו כשטעמו הופך לתפל. אתמול אילצו אותי ללעוס את ניו יורק הרבה מעבר לכמה שהייתי בוחרת ללעוס אותה במציאות.
בקיצור, סרט בנות קלאסי עם המון מותגים שמהווים חלק משמעותי ממהותו. נדמה לי שהייתי נהנית יותר לראות אתמול את המשחק בין מכבי ת"א להפועל חולון.
לפני 15 שנים. 30 במאי 2008 בשעה 4:11
