הרבה זמן עבר מאז שהתענגתי על קריאת ספר עד כדי כך שעשיתי הכול כדי לא להירדם לטובת עוד עמוד ועוד פרק.
שרה אנג'ל היא אישה של ניגודים: מצד אחד היא הייתה עבריינית שנישאה למלך העולם התחתון בישראל (שמעיה אנג'ל). היא ישבה בכלא וניסתה להבריח לאחר מאסרה אקדח לתאו של שמעיה וישבה שוב. ומהצד השני, היא האישה שבחרה להתנער משמעיה לאחר המאסר, התגרשה ממנו ומחיי הפשע, הלכה ללמוד באוניברסיטה והפכה לכותבת ולסופרת מצליחה.
את הניגודים הללו מביאה אנג'ל בכתיבתה. מצד אחד היא כותבת על ראשי העולם התחתון של ישראל בשנות השמונים, וכל מי שמצוי מעט בקורות החיים של אותם עבריינים, מזהה את אסלן שהיה ראש הפשע המאורגן והפך את שכונת התקווה ממזבלת סמים למעצמת מסעדות עד להירצחו, ואת שאר משפחות הפשע עליהן קראנו שוב ושוב בדיווחי המשטרה.
ומהצד השני, אנג'ל כותבת בעברית רהוטה. הכתיבה שלה מושחזת, משועשעת ודרמטית. בעט קל היא מספרת לנו את סיפור חייו של כל עבריין, את הדרך שהובילה אותו לבחירה בפשע. היא לא מבקרת אותם בכתיבתה, וכבר לאחר העמודים הראשונים הקורא מזדהה עם מאבקי הגיבורים.
בעבר נרתעתי מלקרוא אותה. יחסי הציבור שהיא עשתה לעצמה נראו לי מוגזמים. היום אני פשוט מתענגת על הדרך בה היא חולקת את הידע שלה עם הקורא.
בחורים טובים מאת שרה אנג'ל - 383 עמודים של עונג שמבטיחים, שלא תוכלו להניח את הספר מהיד. (הוצאת אריה ניר)
לפני 17 שנים. 16 בספטמבר 2006 בשעה 6:10
