יומן מסע

היום הוא יום כזה. כל דבר גרם לי בכי. גם כשלא ראו דמעות, תאמינו לי, בכיתי.

פתאום נראה שלכולם יותר קל ממני. אני יודעת שזה לא נכון, אני יודעת. אבל יש ענן כזה שאותו לא חודר ההיגיון.

הכי גרוע זה להתווכח עם אנשים מתים. מצד אחד - אני יודעת שאני צודקת.

מצד שני - מי יענה לך עכשיו ואיזו זכות יש לך לכעוס על המתים?

יש קדושה כזאת שמדביקים להם ואני לא יכולה לעשות שום דבר נגד זה.

אני יודעת שאני משתגעת. זו לא אשמתי. זו תוצאה של שנות דור של דיבורים לעצמי. אותם דיבורים. אני עקבית.

ועכשיו אני רוצה לנסות משהו חדש. חדשני אפילו. הנה זה בא:

יופי מותק, את צודקת. מיליון אחוז צודקת. ו...? זה משנה? זה השתנה? זה ישנה?

או שקט עכשיו, או משהו חדש לגמרי.

אני אחשוב על משהו. או אשתוק.

הייתה רק אחת שנתתי לה לסטור לי. היא כבר מתה.

הנה הפנטזיה שלי: מי יהיה זה שאהיה מוכנה לקבל ממנו סטירה מצלצלת?

הייתם מאמינים? שבועיים באתר ורק עכשיו עומד להפציע הסשן הראשון שלי שנקבע לאמצע השבוע.
לא עוד גברים שיסבירו לי באדיבות החלטית כמה שאני לא מושכת ולכן אין סיכוי שזה יקרה אתי.
לא עוד כאלה שנמצאים פה רק כדי לקבל סקס חופשי מעכבות והם לא ממש בעניין של בדסמ אמיתי.
אני לא רוצה לספר לכם מה הפנטזיה שלי. ספרו לי את שלכם ואני מבטיחה להשתלב. אין לי פנטזיות. אני חדשה פה, זוכרים? הרי אני עדיין לא מצליחה לאזור אומץ להסביר אפילו לעצמי למה לעזאזל אני נמשכת לאתר הזה ואליכם כמו טובע לחמצן וכמו שרוף למים, סליחה על הקלישאות.
אני לא רוצה להגיד לכם על מה אני מוכנה לוותר ואיזה מחיר אני מוכנה לשלם משום שמעולם לא נגעתי בשוליים האלה, מה לא מובן?
תן תפריט, פרט מחירים ואראה אם בא לי לאכול, או למצוץ, או ללקק, או לכאוב, או להכאיב.
הנה לכם שפחה מפונקת שיש לחנך ולהחזיר לדרך הישר.
אתגרו אותי, רדו עליי, כסחו אותי, תנו לי פקודה, הגידו לי מה לעשות.
אני מבטיחה שלא אאבד את אישיותי, את שפיותי, את עצמאות מחשבתי, את אופיי.
אני פה כדי לשמוע. עייפה מכדי להשמיע.
לא רוצה לכתוב לכם סיפור סקס במסנג'ר כדי שתאוננו. אני יודעת שאני טובה בזה. הבעיה היא שאתם לא גורמים לי לרצות לאונן בעצמי.

יומני היקר,

היום הראשון בשבוע חדש. כל האפשרויות משתרעות לפניי כפי שמעולם לא רציתי

להשתרע כך לפני איש. הן באמת שלי ואני יכולה לקטוף אותן מבלי להתנצל? מבלי להצטדק?

מבלי להגדיר מי-אני-מה-אני?

אמא מתה, יחי המלכה החדשה!!

אבא אי שם, נדמה לי, לא מלך ולא נתין.

היום אין לי מלך, אין לי מלכה, אין לי אדון, אין לי סרסור, אין לי אבא, אין לי אמא, אין לי

ספונסר, אין לי מלווה, אין לי מדריך, אין לי מצליף, אין לי חובט, אין לי מקלס, אין לי מלטף, אין

לי שולט, אין לי נשלט.

אני עדיין לא שולטת, לא נשלטת באמת.

אבל, היי, לפחות עכשיו אני מבינה: יש לי את כל החופש שבעולם!!

שמע, אמרתי לך שאתה צריך להיות גדול ממני, כי אני גדולה מאד.

אמרתי לך שאתה צריך להיות חזק ממני, כי אני חזקה מאד.

אמרתי לך שאתה צריך להוביל, כי אני מרדנית ומשתלטת על ההובלה.

אמרתי לך שאתה צריך לנווט בנחישות, כי אני נחושה ממך לנצח.

אמרתי לך שאתה צריך להיות יצירתי ולא התכוונתי למקרמה על הגוף.

אמרתי לך שהפנטזיה שלי חולנית, הבטחת להיכנס אליה ונמלטת מהר.

ביקשתי שתסביר לי ולא מצאת מלים. אולי גם אתה לא מבין?

ביקשתי שתספר לי והראית לי רק מי שורף אנשים עם סיגריה.

אמרתי לך: המוח שלי חזק מכל אחד שהכרתי. עוד לא נולד הגבר שהצליח לפתל אותו ולא

להתפתל בעצמו.

אני בטוחה שאמרתי לך לפחות פעם אחת שאני רוצה שתאהב אותי.

אתה יודע מה, אולי כבר תגיד לי מה זה עשה לך?

מה אתה נותן לי בתמורה לכל מה שרציתי לתת לך?

קמתי, קמתי, אל תצעקו. 11.

5 שעות בבית עד שאצא לעבודה הרגילה שלי. אני חייבת לעשות ספונז'ה ולהתיז חומצה על הקירות של המקלחת. אני חייבת לנקות את מה שהלך כאן אתמול בערב. רק דיבורים, אדוני, אני יודעת, אבל זאת היתה הפעם הראשונה שחזרתי לצינוק ההוא.

למעשה, אני לא חושבת ששנינו הבנו מאיזה צינוק יצאתי השנה. אני מקווה שאתה מבין קצת מזה עכשיו. מבין למה אני חייבת לרוץ, גם אם הגוף יכול רק לצעוד כעת. אולי בגלל זה אני צועדת רק בלילות. הכביש ואני, והמכוניות של אלה שגם להם אין סיבה להיות בבית בשעה כזאת.

יותר מדי שמש ביום. יותר מדי אור. העיניים שלי לא התרגלו עדיין. לאט לאט, אדוני. בעוד שנה, נניח, אהיה מלכת השמש העולה ואזרוק את המפתחות של הצינוק לים. חכה תראה.

רשימת קניות השבוע:

- משקפיים קלים ללא מסגרת. העבודה שלי הרסה לי את הראייה, עלייה קלה במספר. יש גם

מספרים גרועים, מתברר.

- שתי חזיות פושטיות יפות. השדיים נראים פתאום אחרת.

- שתי חזיות לא-פושטיות יפות. הידעתם? מידה DD היא בעצם מידה E. היי, לא לרוץ, אני

מקבלת הוראות רק מהסרסור שלי.

- חזייה אחת ממש ממש יפה. לפעמים אני מרגישה סקסית לצרכיי שלי ולא רק לצרכיכם.

- ארנק של דניאלה להבי. פתאום יש כסף בארנק.

- ארנק ערב של דניאלה להבי. בהנחה. מותר לעדכן מלאי ביתי.

- לאק שנהבי. לעבודה המהוגנת.

- קונדומים. ביזנס, לא פלז'ר.

- סוכריות ללא סוכר, ריקולה סגולות. ריח פה נעים. הטעם הטוב מכסה על הטעמים שלכם.


ההיי נגמר ברגע שהגעתי הביתה במונית.

אולי, אם הייתי קונה גם נעליים זה היה נמשך קצת יותר זמן.

אבל חוץ מההיי נגמר גם הכסף שמלכתחילה לא היה לי לקניות שלעיל. אבל

בחודש הבא יש לי יום הולדת. מותר לי להיות עצובה כבר מהיום.

אז תסביר לי, אני הרי חדשה פה: מה זה בעצם נותן לך לנהל לי את החיים?

מה אתה אוהב בלשלוח לי לקוחות?

למה אתה בעצם אף פעם לא אומר לי מה אתה אוהב בי?

כבר אמרתי לך, אני שומעת בהקשות המקלדת שלך שאתה אוהב אותי.

הרי כל בן אוהב את אמא שלו, גם אתה...

כבר קבעתי להיות זונה. עדיף מלהיות כלבה. יש לי ברך פצועה שמקשה עליי לעמוד על הברכיים. אבל אני יודעת לנבוח ולנהום ולגרגר וליילל ולהתנשם. ואתם אוהבים את זה מאד, לא? נמצא לכם פיצוי. תחשבו על משהו.

לבגוד באדוני או לא לבגוד? זאת השאלה, האם לעמוד באומץ מול ים הפיתויים של אדונים מרהיבים וחסונים כמוכם, או להיכנע לאחד? תמיד חשבתי שאני מונוגמית, טוטלית, נאמנה. אבל אני זונה, מותר לי, לא? זונה עם לב טוב. אם פעם יצלמו עליי סרט, אני רוצה שילהקו אותי בתור הזונה שעומדת על זכותה לגמור. אחרת בשביל מה אני במקצוע? כמה כבר תשלמו לי?

ואני לא מתכוונת לספור יותר ימים. זה מתחיל? זה באמת מתחיל? ניחא. אני פה. נראה מה יהיה. מקסימום אני חוזרת לפוך שלי במזגן על 21 מעלות והשנה לא אכפת לי מאיכות הסביבה הגלובלית. הפעם אני משקיעה באיכות הסביבה שלי. הגיע הזמן. לפחות פעם אחת.