אני חלש מ', קשה לי, אני בקריז בגללך. הגמילה מלדבר איתך באופן קבוע הופכת להיות קשה מאוד, כי זה לא רק להיות רחוק ממך ולוותר על שיחות פנים מול פנים, זה בכלל לא לדבר איתך, וזה פאקינג קשה לי, אני מתפלל שתופיע לי הודעה ממך כמו איזה סימן שאלה או מה קורה. אבל מצד שני אני ממש ממש לא רוצה שתחשבי עליי.
עובר עליי יום קשה, אני בודד, א' ואחיו עצבנו אותי ממש, אבא שלי שוב שרק לי ואחותי הקטנה שוב מתנהגת כאילו הכל מגיע לה על חשבוני ונמאס לי, כל הארוחה ישבתי שותק, מיד בסוף הארוחה ברחתי למעלה וידעתי שעוד לא אספיק לסגור את הדלת ואבא שלי יבוא אחרי מדאגה, צדקתי. הוא בא ודיבר איתי ולא רציתי כל-כך להיפתח אבל דיברתי, סיפרתי לו כמה אני פאקינג בודד, כמו הכל רגעי, הכל כזה לא זה, חוץ ממך, (את זה לא אמרתי לו) רק איתך הייתי מדבר ומרגיש שזה נכון, שאת לא שם סתם, קשה לי! רע לי, הגמילה ממך עוברת נורא!! אני עייף וכועס ובא לי לבכות, בכיתי, בא לי לחתוך ורידים ולצלול לתוך איזה קור, להימלט מכל מה שמסביב, מכל מה שמטריד אותי, אני לא מבין בכלל למה אני צריך את זה, לא יודע אני מתחיל לכתוב שטויות האמת, אני גם נרדם תוך כדי כתיבה, ואת יודעת כבר כמה זה יכול להיות נורא.
מצטער, אני מת שתשלחי הודעה עכשיו אבל עדיין מספיק חזק כדי לא לשלוח לך. ואני באמת מקווה שאת נהנית איתו, אני גם מקווה שאת לא מרגישה את הבדידות שלי עד לאיטליה כי זה רחוק...