אדומה

הוא מת לו. לא יאומן שהרגתי קקטוס, הדברים האלה גודלים במדבר וחיים שנים ואני הצלחתי להכניע אותו. קוצני, סגול, בלתי נגיש מבחוץ אבל בפנים רך ועדין. בטח כל הדברים שהוא ראה בזמן שהוא היה שלי גרמו לו להיכנע בסוף.

קקטוס יקר,
זה הכל היה בהסכמה. אני מבטיחה שלא עשיתי לו את כל הדברים האלה מבלי לדאוג קודם למילת ביטחון. נכון, כאב לו אבל זה היה כאב טוב, אל תדאג. אתה היית קטן עדיין, לא הבנת מעשים של מבוגרים. היינו צריכים לקיים שיחת הבהרה אבל חשבתי שבגלל שאתה צעיר זה בסדר, כי חושך, וקקטוסים קטנים ישנים בשעות כאלה.
אני מניחה שמה שהיה בפעם האחרונה גרם לך סופית לוותר על החיים אבל אל תהיה כזה. הוא נהנה מזה ואני נהניתי ממנו. ראית, הוא יצא עם חיוך. ואפילו שיחה הייתה שם. מבחוץ זה בטח נראה לא משהו, אבל אנחנו מאוד מחבבים ומכבדים אחד את השנייה וכל אחד יודע את מקומו: הוא מתחתיי ואני בתוכו.

אם תחליט שאתה בכל זאת חוזר לחיים אנא יידע אותי כמה שיותר מהר כי אחרת אני אשכח להשקות אותך ואז באמת לא יהיה עם מי לדבר...

בברכה,
סינית.