אדומה

הרבה פעמים אנו לומדים דברים חדשים על עצמינו דווקא מאנשים שלא מכירים אותנו. אדם זר לא יכול ככה סתם לדעת שכשאני כועסת חם לי באזניים או שכשאני מסתכלת כלפי מעלה סימן שכנראה כואב לי, פיזית. אבל לפגוש זר שאומר לי משהו על עצמי זה כמו ללכת למגדת עתידות שלא מוכנה להגיד דבר לגבי העתיד אבל כן תדבר על העבר שלך (שזה משהו שאת חושבת שאת יודעת אבל בעצם צריכה לשמוע ממישהו אחר) ואז תיקח לך 500 שקל. רק בלי ה- 500 שקל, וכאן זה יואנים בכלל.
האנשים החדשים שאני מכירה בזמן האחרון הרבה פעמים משמשים כמראה בשבילי. דרכם אני יכולה לראות את ההתנהגות שלי וגם את השליטה שלי, אם כבר אני כותבת בלוג באתר שעוסק בזה....
האחרון שעבר תחת ציפורניי חידד לי במעט את מי שאני. הוא אישר את מה שהרגשתי בזמן האחרון, וזה שהתבגרתי. זה לא שהוא אי פעם ראה אותי, וגם אם כן אני בספק שהיה מסתכל פעמיים ללא ידע קודם. אבל כך יצא שהוא היה בסין, ואני בסין, אז מצאנו משהו משותף.
איך היה? 😄 היה 7 מתוך 10 (בסולם השני...). למה?
כי רק הכרנו. וזר לא יכול לעשות בשבילי את מה שעושה אדם קרוב (בין אם זה רק מישהו שאני מעבירה עליו רצועה או אדם שיש לי רגש כלפיו). אז לא נשפוט לפי זה. האם זה אומר שצריך לתאם סטנדרטים? אין לי זמן לסיים את הבלוג, אני חייבת ללכת לשיעור. היה טוב. או שעדיף להגיד ש"היה לא רע בכלל"?
אני תלמידה טובה.
Show me what you got, but like I've already said once; I'll take it and break it and make it in my form.
Can you handle this?
טיסה נעימה...