אדומה

חזרתי מהארץ מותשת ישר לתוך בלאגן שלם בעבודה שרק השבוע השתלטתי עליו סופית. לפעמים התפקיד הזה יכול לשאוב כ"כ פנימה, ולדרוש כ"כ השקעה מראש שברגע שיוצאים מהמעגל הזה לוקח זמן להשתלט על הכל בחזרה.
רציתי לסגור מעגל אחר: מר חושך שכ"כ הפריע לי קיבל את שלו בסוף בזכות עצמו. הוא דיבר מלוכלך על מישהי שיכולה לגרום לכל אחד להצטער שהוא נולד, אפילו לי לזמן מה. היא עדיין עושה לו את המוות ואני רק חושבת שבאמת מגיע לו. הרבה פעמים אני נגד רוע לב כזה, אבל כאן זה מוצדק. שיתנפלו אחד על השנייה קצת, ככה שניהם יעזבו את השאר בשקט.
הלקח שהבאתי איתי מישראל הינו: אני באמת באמת לא רוצה קשרים וירטואליים. לא רוצה לדבר עם מישהו ש"אולי", ש"יום אחד". לא רוצה. זה לא עובד ככה. במקום לפגוש את המישהו הזה ולהבין שלא מתאימים זה נמרח, מתפתחות ציפיות ואז אחד הצדדים (הצד השני במקרה זה) מתאכזב וזה כואב. לא רוצה מצב כזה אז די כבר לכתוב לי ש"אולי נדבר ונראה מה יהיה". יש לי ראייה לתווך ארוך ומה שתיארתי זה בדיוק מה שיהיה.
בגלל זה אני גם כותבת שאם אתה, נשלט יקר, נמצא בדרום מזרח אסיה אז יש בהחלט על מה לדבר, אני כעיקרון לא פוסלת ישר. אולם אם אתה בישראל ומתכנן להישאר שם ואני בסין ובהחלט מתכננת להישאר פה אז לא באמת יש לנו סיבה לבנות ארמונות מעננים רק בשביל שיבוא איזה ברק וישרוף אותם. אני לא נואשת ולא מוכנה להיתלות על תקוות שווא.
אני צריכה משהו שיעורר אותי קצת כי חזרתי רדומה. כ"כ הרבה לחץ בעבודה שלא נשאר לי חשק לדברים הבאמת חשובים. יש לי מישהו שאני פוגשת מדי פעם אבל הוא לא מעניין אותי מעבר לגוף שלו. אני צריכה גירוי נוסף. אולי אם אני אקרא ספר תוך כדי אז שנינו נצא מרוצים מאותו הדבר.
השותפה נוסעת לשלושה שבועות לדרום אפריקה, אז יש לי בית לבד. לא כיף. אני אוהבת את העובדה שיש עוד אנשים בבית שבו אני חיה. אולי צריך לאסוף איזה תייר סקסי ולהראות לו קצת הסברת פנים...
מישהו מתנדב?